"מוסר מלחמה"

הרב שמעון בן - ציון , ח' באדר תשע"ג

הרב שמעון בן ציון
הרב שמעון בן ציון
צילום: עצמי

אשרינו שאחרי אלפיים שנה זכינו בחסדי השם לצבא שלנו, המוסר נפשו יום ולילה בעד עמינו וארצנו. דווקא בגלל הזכות הזו חייבים לברר שאלה גורלית ונוקבת.

שאלת "מוסר המלחמה" או מוסר במלחמה, כלומר   מהו המוסר האמיתי? האם בתורת ישראל אשר מכוחה יצאו בכל הדורות רבבות לוחמים ושם ה' בפיהם, ודגל צבאות ה' מתנוסס מעליהם-האם שם נמצאת התשובה?!

שמא יאמר אדם למה לעסוק בשאלה אקדמית\תיאורטית זו?

עד היום לא נעשה בירור ציבורי אמיתי,בקרב עם ישראל סביב שאלת "מוסר מלחמה" האמיתי. זכותו המלאה של כל אחד ואחת, אב אם מורה ומחנך, וכל מי שבשם ישראל יכונה, לדון  בשאלה זו. זו איננה סוגיה רק לפוליטיקאים, מפקדי צבא או אנשי רוח(בדרך כלל מהשמאל!) להכריע בה, אלא שאלה של הציבור כולו השולח בניו לשדות הקרב!!

בדפים (לא מסווגים),שחילק צה"ל למפקדים לקראת מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה, נאמרו הדברים הבאים: "הלחימה באזור העירוני של רצועת עזה, הימצאות של אוכלוסייה אזרחית  בלתי מעורבת, ושימוש של גורמי הטרור באוכלוסייה לצרכיהם, הופכים את הלחימה
למורכבת עבור כוחותינו, ומדגישים את הצורך בשמירה על ערכיו המוסריים של צה"ל.

מבצע זה מציב בפני המפקדים והלוחמים הלוקחים חלק בלחימה, אתגריים מבצעיים וערכיים ולכן... ישנה חשיבות רבה גם לשיח חינוכי-ערכי".

ובהמשך נאמר" "פעילי הטרור פועלים לעיתים, מתוך בתי האזרחים ומתוך מקומות בעלי  ריכוז אוכלוסייה גבוה. הדבר מקשה על פעילות ממוקדת, החפה מפגיעה בבלתי מעורבים".

מיד לאחר מכן מובא ציטוט מדבריו של רא"ל (במיל') בוגי יעלון: "גם אם ננצח במלחמה ובסוף לא נוכל להסתכל לעצמינו בעיניים, אנחנו בבעיה..." הציטוטים הנ"ל הם חלק ממה שנקרא באותה חוברת רוח צה"ל. כמובן שיש באותה חוברת גם התייחסות:לדבקות במשימה, חתירה לניצחון, אהבת המולדת, ורעות הלוחמים.

ערכים נפלאים שחזקה על כולנו לתמוך בהם.

אבל האם דעת התורה מסכימה לגישה המשלבת לצד שלומם של חיילי ישראל וניצחונם על האויב, את הזהירות שלא לפגוע באזרחים בני אותו העם הלוחם בנו, באויב העוין אותנו ופוגע בנו באכזריות, באזרחים זקנים נשים וטף, ופועל מתוך אוכלוסייה אזרחית? האם כדברי רא"ל (במיל') בוגי יעלון: "לא נוכל בסוף להסתכל לעצמינו בעיניים?" או להפך דווקא כאשר נעשה את הכל כדי לנצח וכדי להחזיר את הבנים הביתה אז נוכל להסתכל לעצמינו ולמשפחותינו בעיניים?

הבה ונתבונן בשו"ת "דרך חברון", של מו"ר הרב ליאור שלי"טא,בחלק העוסק בענייני השקפה.
 
הרב מתאר באריכות את גישת התורה לשאלת המוסר הנכון בשעת מלחמה. (אצטט חלק מדבריו, נעיין בהם ולוואי יהיו פתח לדיון ציבורי בסוגיה!) "ידוע שצה"ל אינו פוגע באזרחים סתם. מה שיכול לקרות הוא שמחבלים מסתתרים בבית או בבניין, שבו נמצאים גם אזרחים. לפי דין תורה, מותר לצבא לפוצץ או להפגיז את הבית על יושביו, כדי לפגוע במחבלים ואינו חייב לשלוח חיילים ולהילחם על כל חדר וחדר, מפני שהסיכון בזה הוא רב".

"יש מקום לרחמנות על האויב בעת קרב, אולם רחמנות זו אינה מוכתבת לנו ע"י רגשותינו, התורה היא שמצווה אותנו עליה. רחמנות הנובעת מתוך רגש בלבד, יש אפשרות שתהפוך לאכזריות כגון במלחמת שאול בעמלק. במלחמותינו היו מצבים שבהם הפכה הרחמנות על האויב לאכזריות כלפי חיילינו שנפלו בקרב (לדוג' סא"ל צביקה עופר הי"ד במירדף בבקעה וחיילי גולני בג'נין במבצע "חומת מגן") משום שנמנעו מפגיעה באוכלוסייה אזרחית שהסתירה מאחורי גבה כוחות צבא של אויב. יש בסיס הלכתי שריר וקיים לכל פעולה הנעשית בשעת מלמה כדי שלא יפגע ח"ו אף חייל משלנו". המהר"ל בספר "גור אריה" לד,יג. אומר: "בנוהג שבעולם, בכל המלחמות, כשעם אחד  מתקיף או פוגע בעם אחר-מותר לעם המותקף להגיב גם אם התגובה פוגעת באנשים שאין להם קשר ישיר עם אלה שפגעו בו תחילה".

ממשיך הרב ליאור וכותב: "לפי המוסר שלנו, המוסר של התורה,שלא כמו המוסר הנוצרי, אנחנו צריכים לדאוג שלא ייפגעו חיילים שלנו שהם באמת חפים מפשע, או האוכלוסייה (האזרחית) שלנו, שבאמת חפה מפשע".

"אילו המלחמה הייתה מתנהלת לאור המוסר של תורת ישראל, היינו חוסכים בדם של עמינו. היו כבר כמה מבצעים שסיכנו בהם חיילם במקום לנצל את היתרון שיש לנו ולהשתמש בחיל האוויר.זה נגד המוסר שלנו, אולי זה מוסר גויי, אבל גם הגויים בעצמם אינם חיים לאור המוסר הזה", עד כאן לשונו.

העולה מכל הנ"ל הוא שכדי ש"נוכל להסתכל לעצמינו בעיניים", וכדי שתוכל "כל אם עבריה להיות בטוחה שגורל בניה נתון בידי המפקדים הראויים"- עלינו לשמור על בנינו ולא על אויבינו. עלינו להיות תקיפים במלחמה ולחתור לניצחון ללא עכבות ומגבלות שיגרמו חלילה לשפיכת דם נקי מקרב עם ישראל, או לפגיעה והחלשת הניצחון.

גם מי שאינו מסכים עם הדברים האלה, הרי שחיי ישראל וניצחונם במערכה האכזרית נגד המחבלים ושולחיהם, ונגד המדינות הקמות עלינו לכלותינו, מכריח דיון ציבורי נוקב בבירור שאלה גורלית זו.