מנהיג ושמו משה

בעז שפירא , ח' באדר תשע"ג

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

לא במקרה הגיעה הפוליטיקה הישראלית אל המקום בו היא מצויה כיום. זר כי ייקרה למקומותינו יבחין מיד בבלבול, בפילוג, בשנאות ובחרמות, בהעדר דרך ובאין חזון.

בבחירות האחרונות חזינו אמנם בתחייה מחודשת של הבית היהודי אלא שמשקל נגד לתופעה רעננה ומבטיחה זו מהווה מפלגת הריקא לפיד שנסקה לגבהים כשעל דגלה הסיסמא השקרית- "יש עתיד" ולא היא.

בדרך לא דרך עקפה מחוללת הכישלונות הסדרתיים צפורה לבני את ביתה הפוליטי והילכה קדימה כשילקוט הכזבים שעל גבה מלא כתמיד ....בגבה צולע לו שאול מופז הבלתי נלאה עליו ניתן לומר כי טרם הפנים את שעבר עליו ועל שרידי המפלגה שנולדה בחטא, אותה הצליח לרסק עד דק.

ומה לא נאמר כבר  על הליכוד ? מפלגה שבשורותיה כוחות רעננים ולאומיים שהתקדמו יפה כשמנגד הגוורדיה הוותיקה והעייפה הנאחזת בקרנות המזבח ובעודה מתיימרת להיות מפלגת לאומית וימנית חוזרת ומאשררת את חזון חורבן מדינת היהודים חלילה הלא הוא הבטחת שתי מדינות לשני עמים.

דומה כי האמירה באין חזון יפרע עם מעולם לא הייתה יותר  רלוונטית, יותר מאיימת עלינו מאשר כאן ועכשיו בארץ מכורתנו.
אלה מבינינו שזכו להאזין לנאום הבכורה של משה פייגלין בכנסת ישראל יכולים היו להתרשם מהאיש. בשקט פנימי, בחן ובכישרון, בתבונה ובאמונה פרש משה בפני שומעיו את האמת של כולנו

הביצה המקומית עכורה בעייתית ולא פעם מייאשת. רבים מאסו בשיטה ומדירים רגליהם מהקלפי ביום פקודה. ניכר שהעם מחפש משמעות, לעם יש צורך בחזון לאורו נלך, העם זקוק למנהיג.

בהתמדה, בעקביות ובמסירות נפש עושה מנהיג כזה את דרכו להובלת מדינת היהודים. במשך כמעט שני עשורים עושה משה זלמן פייגלין את דרכו במעלה ההר שפסגתו קרובה היום מתמיד. בדרכו זו נתקל בנביאי השקר, הילך ללא חת בשדות מוקשים , שרד את המדבר הפוליטי ואף נאלץ להתמודד עם קשיים ומשברים אישיים. את כולם צלח בשלום.

רבים, כולל עבדכם, מתחו לא פעם ביקורת על האסטרטגיה או אם תרצו הטקטיקה הפוליטית בה נוקט משה פייגלין. בראותנו בעיניים כלות כיצד מפלגת הליכוד מתחזה למפלגה לאומית בעודה זורעת חורבן וגירוש (והיד עוד נטויה) מתקשה אני עד היום לראות את משה פייגלין עושה את דרכו להנהגה בהיותו תחת כנפי תנועה זו. באופן אישי יכול אני להעיד על עצמי שקושי זה הפריע לי, הפריע עד למאוד.

משה מסביר, לאורך זמן ובעקביות ראויה לציון שהליכוד הינו כלי ההנהגה של מדינת היהודים. מאז המהפך בימי מנחם בגין הפכה תנועת הליכוד לגוף המבטא יותר מכל את התודעה הקולקטיבית של הציבור הישראלי. במגרש הזה  של התודעה הכללית רוצה משה להיות. משם הוא רוצה להוביל.

לית מאן דפליג שבמישור זה, התודעתי, רצופה דרכו של משה הצלחות כאשר טביעת אצבעו מורגשת היטב בתהליכים פוליטיים וחברתיים אותם אנו חווים לאורך זמן. הויכוח שעוד לא תם בדבר הסקטוריאליות  לעומת ההשתלבות מאבד מחשיבותו באם מביטים על המתרחש ממעוף הציפור. מזה שנים ארוכות טוען משה פייגלין שהציבור האמוני צריך לחתור להנהגת המדינה ומכאן ששם הגוף אותו הוא מוביל,מנהיגות יהודית, מכיל על רגל אחת  את התורה כולה.

לתפישתו של משה פייגלין האמונה בבורא עולם ובתורתו הוא בסיס בלתו אין לכינון הנהגה לאומית צודקת וראויה עבור העם היהודי בארצו. כל פיתרון אחר נועד לכישלון שכן רוחות מתחלפות, צרכים ובעיות במישור הלאומי והבינלאומי עלולים לגרום לכל מנהיג אחר שאיננו אמוני לסטות מדרך הישר. עבור הנהגה אמונית ארץ ישראל איננה יכולה להיות מושא למשא ומתן. עבור הנהגה אמונית הר קודשנו הוא הסיבה והמכונן את קיומנו כאן בארצנו. עבור הנהגה אמונית תורת ישראל היא מעל לכל חוק, מעבר לכל חישוב אקראי ותועלתי. הנהגה אמונית איננה יכולה לעשות דין לעצמה, לראות משם דברים שלא רואים מכאן וכיוצא באלה סטיות מהדרך.

הנהגה אמונית היא הנהגה של אמת.

בשיחה אותה קיימתי עם משה לפני שנים אמרתי לו כי מהבחינה הזו של היותו איש אמוני אני סומך עליו שישמור על עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל יותר מאשר כל המועמדים המתמודדים מעת לעת על הנהגת עמנו. הוספתי ואמרתי שאני סומך עליו יותר מאשר על עצמי, סיבותיי עימי....

כל העוקב אחר משה פייגלין יכול על נקלה להתרשם מהאיש. אדם נבון שניחן בחשיבה מעמיקה בהירה ומקורית אשר משנה סדורה לו בכל העניינים הנוגעים לקיומנו כאן בארצנו כיהודים בני חורין.  בתקופה שקדמה לחתימה על הסכמי אוסלו הרי האסון השכיל משה בכוח אישיותו ויכולותיו לייצר הפגנות ומרי אזרחי בלתי אלים בהיקפים כמותם לא נראו בארצנו מעולם. בהיותו נחוש ועקבי סומן משה פייגלין על ידי "מדינת כל אזרחיה" כאויב העם, נדון למאסר והוקע בפי ההנהגה שהביאה עלינו את אוסלו כשמסייעים בניסיונות להדרתו שליחיה ועוזריה.

לימים בעודו ממשיך לפעול בדרכו להנהגה אמונית למדינת היהודים, נוצר על ידי התקשורת העוינת המותג "הפייגלינים" שנועד לקלל ונמצא מברך. על פני שנים הרבה צברו ה"פייגלינים" עוד ועוד כוח , פוליטי ואחר, כאשר אצל הציבור הישראלי הולכת ומשתנה התודעה בצידה כמיהה הולכת וגוברת למנהיג אמוני.

מי שעיניו בראשו איננו יכול להתעלם מהנוכחות העצומה של ציבור המתיישבים בעולם העשייה הפוליטית, במרכזי המפלגות השונות, בעמדות כוח והשפעה. הכיפה ככלל וזו הסרוגה בפרט הייתה לא פעם מושא לחיזור. מהשינוי המבורך הזה נהנים רבים ממחננו המבקיעים דרך ביתר קלות מבעבר, ראו לעניין זה את הצלחת הבית היהודי למשל.

אלה מבינינו שזכו להאזין לנאום הבכורה של משה פייגלין בכנסת ישראל יכולים היו להתרשם מהאיש. בשקט פנימי, בחן ובכישרון, בתבונה ובאמונה פרש משה בפני שומעיו את האמת של כולנו. תוך שהוא מדבר מעמקי נפשו בפשטות כובשת חיבר משה בין עבר לעתיד, בין יהודי ליהודי, בין ארץ ישראל עם ישראל ותורת ישראל לבין כולנו.

היה זה נאום מכונן ותקוותי שרבים יעשו מעשה ויקשיבו רוב קשב לדברים. בדבריו הדגיש משה את זהותנו וחשיבות הכרתנו בה ובקש מבורא עולם שיחון אותו בכוח להגשים חזון נביאי ישראל- לתקן עולם במלכות שדי.

למרות הכורח לעלות במעלה ההר תוך עשיית שימוש בכלים הפוליטיים לגביהם יש לרבים השגות, אין להתעלם מהעובדה שמשה זלמן פייגלין עשוי מחומרים אחרים מאלה בהם הורגלנו.

אלה איכויות של מנהיג