פרשת בן זיגייר, כפי שהופיעה בפרסומים זרים, והעיסוק התקשורתי בישראל בנושא הניבו עצות רבות בנוגע לדרך שבה יהיה אפשר להימנע בעתיד מתקלות הקשורות בפעילות המוסד.



את העצות נידבו פרשנים אשר לא תמיד פעילות הארגון נהירה להם - וטוב שכך, ובעצות היתה אחת הנראית ככזו שעלולה ר

ההיסטריה שלקתה בה התקשורת בחלקה בפרשת זיגייר מרקיעה שחקים וגם מנביטה עצות אחיתופל דוגמת מינוי דובר למוסד. על המוסד ממונה ראש הממשלה והוא, או אחד מאנשי התקשורת בלשכתו, יוכלו לנפק במשורה הודעות רשמיות בעת הצורך

ק להכשיל את המוסד, אם וכאשר שירות הביון הישראלי יימצא שוב, חלילה, תחת עין בוחנת. מדובר בעצה למנות למוסד דובר.



אז גם לי עצה לראש המוסד: מר תמיר פרדו, אל תמנה דובר לגוף שאתה עומד בראשו. לעצה הנואלת הזאת - אל תישמע. יש, כנראה, אנשי תקשורת המייחלים "להרים טלפון" לדובר (הדמיוני, לעת עתה) של המוסד, והיה כי יתמנה כזה.



למה מצפים מי שמצדדים במינוי כזה? אולי הם מצפים להודעות של דובר המוסד בנוסח זה, למשל: "אמש הצליחו אנשינו לעלות בטהרן על עקבותיו של מדען גרעין, ועתה אנו שוקלים כיצד למנוע ממנו את המשך פעילותו החשובה לזירוז העשרת האורניום במתקן התת-קרקעי בפורדו".

ביום אחר, למשל, יוכל אותו דובר לספר לציבור כי "אחד מבכירי המוסד נועד בווילה ליד ריאד עם ראש שירות הביון הסעודי, שעימו אנו מקיימים קשרים הדוקים".



אכן, הדוגמאות הללו הן דמיוניות לחלוטין ומופרכות, ממש כמו ההמלצה למנות דובר. דובר שיתמנה עלול להסתבך מבחינה תקשורתית ולייצר תקלה גדולה. על תקלות במוסד, אם יהיו כאלה, ספק אם יוכל לכסות. היתה גם פרשנות שבה נאמר כי בתור משלמי מסים, עלינו לקבל דיווח מה פשר התקלה האחרונה שקרתה במוסד, אם אכן היתה כזאת.



הנימוק: המסים שלנו מממנים את פעילותו של הארגון. מה יש לומר - היגיון של ברזל בסימן הפתיחות. אפשר להרחיב את הפתיחות שמשלמי המסים זכאים לה, ולפי אותו היגיון לדווח כמה מטוסי קרב של חיל האוויר נמצאים בכשירות מבצעית וכמה מושבתים. הרי גם המטוסים מוחזקים בכספי המסים.



בקיצור, ההיסטריה שלקתה בה התקשורת בחלקה בפרשת זיגייר מרקיעה שחקים וגם מנביטה עצות אחיתופל דוגמת מינוי דובר למוסד. על המוסד ממונה ראש הממשלה והוא, או אחד מאנשי התקשורת בלשכתו, יוכלו לנפק במשורה הודעות רשמיות בעת הצורך. יש רק לקוות כי הצלחות של המוסד לא ייוודעו לציבור.



ועוד הערה בשולי הפרשה: שיגרת הגיוס של יהודים, אזרחי מדינות זרות, לסיוע לביון הישראלי תוך כדי ניצול הדרכון הזר שברשותם נראית בעייתית. זוהי הליבה של טרגדיית פולארד. כי לאחר שפולארד נעצר נתקפו יהודים בארה"ב בבהלה שמא יואשמו עתה בנאמנות כפולה, שהרי ישראל ניצלה את יהדותו.



ובמקרה של זיגייר: יש לשים לב לשתיקה הרועמת של יהודי אוסטרליה ומנהיגיהם בפרשה. למיטב הערכתי, האלם הזה נובע מהלם לנוכח ידיעה, לפי פרסומים זרים, ש"אחד משלנו" הועסק על ידי המוסד, כבעל דרכון אוסטרלי.



המאמר פורסם בעיתון ״ישראל היום״