פורים בעידן הרשתות החברתיות

הרב אליעזר שנוולד , ט"ו באדר תשע"ג

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
אתר ישיבת ההסדר

חג הפורים נקבע בימים אשר עם ישראל "נקהל" לעמוד על נפשו, על כן הוא חג קהילתי באופן מיוחד.

קריאת המגילה ברוב עם בבית הכנסת הקהילתי הוא מעמד מרגש וחגיגי, בו אנו חוזרים מידי שנה וקוראים על הניסים שאירעו לנו "בימים ההם בזמן הזה". כך גם משלוח המנות הססגוני ביום הפורים בו אנו מחזקים את הקשרים הקהילתיים בין איש לרעהו, וכן מצוות הנתינה של מתנות לאביונים שבאמצעותו אנו מהדקים את הקשר הקהילתי והערבות ההדדית בין האוכלוסיות החזקות והאוכלוסיות הנזקקות בקהילה.

בעידן הדור הרביעי של התקשורת הסלולרית והרשתות החברתיות, הולכת ונוצרת לה "קהילה וירטואלית". הטכנולוגיה מאפשרת להביא את המראות והקולות למספר בלתי מוגבל של אנשים, מכל מקום לכל מקום למסך או לכף היד (ואפילו יכולה לזכות את השומע ב"לייק" שבא "מעומקא דליבא".)  ובכל זאת עדיין אין הדבר תחליף לקריאה בקהילה! ואולי אדרבא, זו ההזדמנות להתנתק לרגע מהקהילתיות הוירטואלית שהשתלטה על חיינו, ולחוש את המשמעות של הקהילתיות האמיתית.

מבחינה הלכתית, לדעת רוב פוסקי דורנו, אין אנו יוצאים ידי חובת מצוות קריאת המגילה אם איננו שומעים אותה בצורה בלתי אמצעית. וכן, למרות שבדיעבד ניתן לצאת ידי חובה של קריאת המגילה גם בבית, ללא מנין, הרי שלכתחילה צריכים לבוא לקרותה בבית הכנסת, בציבור, ברוב עם הדרת מלך!

למסגרת ההלכתית של הקריאה ברוב עם, יש משמעות מיוחדת, הממחישה את גודל הנס. ההתכנסות הצפופה בבית הכנסת של גברים נשים וטף, יכולה להראות, למי שנחרתו בזכרונו תמונות היסטוריות טרגיות, מהעבר היהודי, הרחוק, והלא כל כך, כתמונה שממחישה, מה היה עלול לקרות אלמלא הנס שהפר את עצתו של המן.

בבית הכנסת שבו תתכנס הקהילה כולה, בני כל הגילאים, יהיו איתנו מן הסתם גם שכנים שאינם חברי הקהילה, וביניהם גם כאלה שבאים, ממגזרים שאינם מפוקדי בית הכנסת במהלך ימות השנה, שיבואו להשתתף איתנו, הם וילדיהם, במעמד המרגש והחגיגי של קריאת המגילה. בעצם ראוי הדבר שכך יהיה, ויש להשתדל להזמינם! גם בכך יש משום העמקת המשמעות של הנס, שכן כאשר נגזרה גזירת המן על עם ישראל כולו, נאמר (אסתר ג יג): "ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד וגו' ושללם לבוז", הגזירה היתה על כולם! שם לא היתה אבחנה בין המגזרים השונים בעם ישראל!

ההתקהלות של הציבור ממגזריו וממפלגותיו השונים, הוא מעניינו של יום!  שכן כאשר המן העמלקי, משווק למלך אחשוורוש את תכניתו השטנית "לפתרון הסופי" של העם היהודי, הוא מצדיק אותה באמצעות הגחכה של הלאום היהודי (אסתר ג ח): "ויאמר המן למלך אחשוורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם וגו'..ולמלך אין שווה להניחם". לטענתו עם ישראל אינו עם שראוי להשתייך למשפחת העמים ה"נאורים" שחיים באימפריה הפרסית, שאמונים על ערכי הקיהלה וה"ביחד", משום שאינו יכול להתעלות מעל השבטיות והמגזריות המפלגת שקיימת בתוכו פנימה.

אסתר, שמבינה את חומרת המצב, ומזהה את נקודת התורפה הפנימית, דורשת ממרדכי לפעול בצורה דרסטית לתיקון המצב, על כן היא דורשת ממרדכי (אסתר ד טז): "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן", לאחד ולכנוס את כל היהודים, על כל מפלגותיהם, לצום לאומי של שלושה ימים. בהגיע היום המכריע, יום הקרב הגדול, עם ישראל ללא הבדל מפלגה ומגדר, יוצא למלחמת הגנה ולהשיב מלחמה שערה למבקשי רעתו (אסתר ט ב): "נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשוורוש לשלח יד במבקשי רעתם". ואכן לאחר שעם ישראל מתאחד הוא מצליח, ברחמי שמים, להכריע את אויביו (שם): "ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים".

מרן הרב קוק זצ"ל, (מאמרי הראי"ה עמ' 155) ראה במגילה, את המודל של האחדות המתבקשת גם בעידן של תחיית עם ישראל בארצו. אולם הוא שואל: כיצד ניתן לכנוס "את כל היהודים", כיום, כאשר הקיטוב גדול כל כך, ועם ישראל נראה כעם "מפוזר ומפורד"?

הרב קוק זצ"ל עונה על כך בהצביעו על השניות לכאורה, שיש בפסוק: מצד אחד כתוב: "ישנו עם אחד" שמשמעו אחד ומאוחד, ומצד שני הוא "מפוזר ומפורד"!

 ותשובתו: שאין כאן סתירה אלא השלמה. באמת במהותו ובאופיו – עם ישראל הוא "עם אחד", אלא שפעמים רבות דבר זה לא בא לידי ביטוי בפועל. אדרבא כלפי חוץ הקיטוב שבו מראה שהוא "מפוזר ומפורד". כדי ליצור את ה"מאוחד" צריך להבליט את האופי הפנימי של עם ישראל שהוא "אחד", ולפעול ככל היכולת ליצירת האחדות גם כשאין אחידות.

כישיבת הסדר קהילתית שקמה בעיר שבה יש מגזרים שונים שחיים זה לצד זה, וחרתה על דגלה את הערך של חיזוק הקהילתיות וגישור על המגזריות, יש לפורים משמעות גדולה, במסר של החג, ובאתגר הקהילתי שהוא מגלגל לפתחנו מידי שנה.

את דבריו מסיים הרב קוק במשאלה (שם 157): "ומתוך המעמד של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", תבא הכרה עליונה למצוא את היהודי הבלתי ידוע שבתוכנו, ואח אל אח יתוודע, ויד ליד תינתן, וקול גדול ישמע : "קומו ונעלה ציון אל בית אלקינו", ו"כבימי מור והדס" יאמר גם היום: "ישנו עם אחד" מאוגד וגבוש עומד בחסנו, לבנות את כל הריסותיו מאוצרו הפנימי הסמוי מן העין אשר בו גנוזה היא הברכה של "לך כנוס את כל היהודים".  ו"מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ונאמר  לחיים, לחיים, ולחיים טובים "ולשלום" לכל ישראל, ואמרו אמן".