השיר שנדם
השיר שנדם

איש השלום ודו הקיום נקרא למרומים/ במלאות לו ששים ושמונה שנים / ביום זה קראו רבו/ ועת נטו צללי ערב נדם לבו/ מאנשי המעלה איש חזון ומעש ומלא הרהורים/  אל ההרים בתפילה לאל נשא עיניו / ובטרם יבוא השלום שלו כל כך יחל נאסף אל עמיו/ הוא לא היה מן הנוקדים /

במשנתו היה דבק והעמיד "צאן קדשים" - הרבה התלמידים/ בחזונו גם את שופר הגאולה הוא רצה לתקוע / הרבה לפני שקבע את משכנו בביתו בתקוע/ דבר דברי שלום ואמת עם כל מי שנקרא בדרכו/ והיה מוערך שאף מתנגדיו הכירו בערכו/ עקרונותיו ומעשיו עברו כחוט השני / רצה לתת פירוש נוסף למלה ציוני/



שיעוריו היו מלאי תובנות שלום ועמקות המחשבה / לכל אחד הרעיף מילות שבח ודברי חיבה ואהבה/ בעיניו היה העולם מקשה אחת על חסרונותיו ומעלותיו / בדרכו שלו הוא ראה את העולם על כל מימדיו/ הרב פרומן שר את העולם / הוא ציפה לגאולה והתפלל לטובת כולם/ בעוד אחרים חשבו אם ואיך להגיע ולדבר עם האויב/ הוא התעטף בטליתו והתעטר בתפיליו כדת וכדין / כי הרי למדנו שמעלין בקודש ואין מורידין/ ולא חשש מפני יריביו או מחיצי הביקורת/ כי למדונו חז"ל "אין מחזיקים במחלוקת"/ נפגע עמוקות בכל מצב של  מצה ומריבה / כי אליבא דידיה על כל פשעים תכסה אהבה/ ואם כי היו בהליכותיו משום הסתירה/ לדידו זאת היתה דרך במלחמתה של תורה//



זמרת חייו נקטעה באיבָּהּ  ושירו נדם / הוא ראה בסביבתו רק את האדם שבאדם/  למרות המתנגדים והיותו בעל ניגודים/ הוא היה איש מיוחד וכמוהו בודדים / הוא ראה בצער העם  ולא היה רק מטיף / הוא היה שם בגירוש ימית וגם בזה של גוש קטיף / הוא ראה בעני עמו והיה בעתות משבר ושברון/ הו השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון//



הרב פרומן לחם במלחמות ישראל / והצטער בצערן של ישראל/ חייו היו שזורים באהבת הזולת / לא היה אצלו אולי , אפשרות או כמעט / השקפת עולמו הברורה וללא הפניות/ על חירות האדם ושויון הזכויות/ לעתים עוררה מחלוקות ולא מעט תהיות / אבל זה היה האיש באמונתו ומשנתו/ שכל איש מיושבי הארץ ישב תחת גפנו ותאנתו/ הוא היה איש של אהבה אחוה שלום ורעות / ועד יומו האחרון דבק בעקרונותיו ופעל ללא לאות/ היה רב, משורר, אמן ומאמין/ ולא אחת עורר את רוגזם של חבריו מהימין//



הוא לא היה איש של איפכא מסתברא / אלא אדם שראה את הטוב יותר מאשר את הרע/ ורצה להאיר את חשכת העולם באור התורה והיראה/ בתמימות דרכו ובסבר פניו המאירות / האיר פנים והביא מזור לנפשות מיוסרות / הן בתורה בתלמוד או בשיעורי מחשבה מעוררים / בדרך מאורי הדורות והצדיקים הטהורים/ אלו שבמעלות התורה עולים/ ועל הרשעה אינם קובלים/ אינם מתלוננים על המחסור/  אלא מלמדים בדרכם את הדרך למקור האור//



היה מצוי בתלמוד ובהלכה למעשה/ ומה שאמר היה עושה/ אפילו מהומות הרחוב היו שיעור באמונה / וכמו בכל דבר אמר שצריך להבין את גודל התמונה/ וכעומק האמונה כך גודל ההבנה / וכמה שנגדיל את הדיבור והשיח/ נקרב במעשינו את ימות המשיח/



יחסר לנו הרב רבי מנחם חי שלום / האיש שיסד את "ארץ שלום" / האיש שלקראתו יצאו מלאכי השלום/ האיש שחלם את החלום / ינוח על משכבו בשלום / יעמוד לגורלו לקץ הימין  ויהיה מליץ טוב בעדנו/ עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו.  ובבנין ירושלים ננוחם.