תעלומת עמוד הענן
תעלומת עמוד הענן

בפרשתנו נאמר- "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם", ובאר רש"י- "בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם".



אין ספק שישראל ללא עמוד ענן במדבר סיני, היו כלים מאליהם. עמוד הענן, המצפן האלוקי, הוא אשר כיוון את מסעות ישראל, הוא אשר הוביל אותנו בקצב הנכון ובדרך הראויה לארץ ישראל. ע"י עמוד זה רבש"ע יישר לנו הרים והעלה בקעות, הכריע לנו את מצרים והדריכנו במדבר החם.

והנה, דוקא בכניסה לא"י הקב"ה גנז את עמוד הענן הגלוי שליווה אותנו במדבר. בא"י עלינו להסתדר ללא נס הענן, למרות ששם הוא נצרך מאד להנחותנו. 



צעד זה צריך עיון, שכן ארץ ישראל היא המקום המסוכן יותר מבחינת היצר, לעומת המדבר. בא"י ניתן ללמוד מתרבויות העמים סביבנו ערכים שליליים ח"ו, מה שאין כן במדבר השומם. בא"י ניתן לשכוח את ד' בעבודת החקלאות, מה שאין כן באכילת המן במדבר.



מדוע אם כן, לא נשאר עמוד הענן להנחותנו בארץ כנען כדי להעלותה מן התהום התרבותית בה היתה משוקעת? מדוע לא סייע ד' ביד יהושע בתיקון הארץ ע"י אותו עמוד מיוחד? מדוע נותן לנו רבש"ע גם היום להיות נבוכים בארץ בנושאים ערכיים, ואינו מסייע לנו בגלוי כבימי המדבר ע"י נס? והלא קל וחומר הוא, אם עמוד הענן סייע ביישור המדבר החומרי לפנינו וכיוון את דרכנו בגלות מצרים, האם לא ראוי היה שיישר גם את ליבם של הגויים סביבנו, ואף יחזק את יראת השם שלנו לבלתי נחטא?



התשובה לכך נעוצה בשורש השאלה.



מהו האתגר הגדול של א"י? מסביר הרב זצ"ל (בעולת ראיה א, מ) את שמה של הארץ, הקרויה 'ארץ כנען', בשל הצורך של כלל ישראל להעלות את אורה הגנוז ממעמקי הטומאה שנשתקעה בו בקליפת כנען התאוותן, כנען הכנוע לתאוות החיים 'אוצר הכיעור והזוהמה והשפלות האנושית'.

ארץ כנען היא מקום של התמודדות עם תאוות החיים הנמוכות ביותר, במלוא עוזן. בבקשתנו עמוד ענן שילחם עבורנו ביצר, אנו מניחים שאת התאוות ניתן ורצוי לבטל, אך עמדה זו היא גלותית ולא גאולית





ארץ כנען היא מקום של התמודדות עם תאוות החיים הנמוכות ביותר, במלוא עוזן. בבקשתנו עמוד ענן שילחם עבורנו ביצר, אנו מניחים שאת התאוות ניתן ורצוי לבטל, אך עמדה זו היא גלותית ולא גאולית. קליפת כנען איננה תאווה הניתנת לביטול, אלא תאווה שניתן דוקא למשול בה. המילה 'נצחון' מתפרשת להכרעה אך גם להנהגה- כאדם המנצח על כלי הנגינה. בגלות ידענו לנצח את הטבע, אך בארץ אנו מעלים אותו למקורו העליון ומנצחים עליו ולא אותו. רק כלל ישראל האחוז בקודש יכול להאיר אפילו את מחשכי 'כנען' ולהעלות מארץ זו אור יקרות שטמון במחשכי תאוותיה.



ניצחוננו על קליפת כנען חייב להיות עצמי ולא ניסי, ניהולי ולא הכרעתי. עלינו למצוא את הכלים לנהל את התאוות בישרות אלוקית. לא לבטלן, ולא להכריען כמדבר, לא ליישרם עם עמוד ענן ניסי, כי אם להתמודד עם התאוות ולתת להן מקומן הבריא והמסודר כהדרכת התורה ובגבולותיה.



כלל נקוט בידינו- נס אינו יכול לשנות אדם, נס יכול לשנות רק תפאורה. ובלשון רבותינו – 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. עמוד הענן יכל ליישר הרים, להכריע את מצרים, אך לא היה מיועד לבטל תאוות באדם. עלינו לזכור את ערכה של ארץ ישראל כמקום של נצחון האדם על תאוות הטבע, נצחון על כלי הנגינה של החיים.



האמת הגדולה היא שלא רק במדבר ליווה אותנו עמוד הענן, אלא גם בא"י מימי יהושע ועד ימינו אנו. עמוד הענן הגלוי הפך לעמוד הענן הסמוי- תורת ד', ובעיקר תורה שבעל פה. תושב"ע היא עמוד הענן שלנו, היא המדריכה אותנו בכל נבכי חיינו, בעצב ובשמחה, במלחמה ובשלום- "בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ".



זהו שמנו האלוקי, זוהי מהותנו, נשיאת שם ד' בעולם החומר, ובראשנו עמוד הענן- התורה הקדושה המקדשת את התאווה ומנהלת אותה במצוות. אמר הקב"ה בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין. תבלין (כגון מלח) אינו מבטל את המאכל אלא מדגיש בו את הטעם הטוב שבו, וזו מטרתנו בא"י. עילוי היצר יתכן רק ע"י עסק התוה"ק בעמל, ודוקא בארץ ישראל, ההופכת את עורה מכנען לארץ ד'.