הכיתה ההטרוגנית בליל הסדר

הרב הלל מרצבך , ג' בניסן תשע"ג

הרב הלל מרצבך
הרב הלל מרצבך
עצמי

בתחילת ההגדה של פסח, לפני שמתחיל הסיפור של יציאת מצרים, מובאת לנו מימרת של חז"ל:

ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאל.

חכם מה הוא אומר: (דברים ו') "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם?" - אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

רשע מה הוא אומר: (שמות י"ב) "מה העבודה הזאת לכם"? – "לכם" ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו (שמות י"ג) בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.

תם מה הוא אומר: (שמות י"ג) מה זאת?! – "ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים".

ושאינו יודע לשאול את פתח לו, שנאמר (שמות י"ג) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

כשמתבוננים בחלק זה של ההגדה, רואים שישנם הבדלים משמעותיים בין ארבעת סוגי הבנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול; ומתוך כך עולות מספר שאלות:

א.      מדוע במקום להתחיל לספר את סיפור יציאת מצרים, מתחילים לספר לנו על ארבעה סוגי ילדים, למה זה חשוב לספר לפני תחילת ההגדה?

ב.      יש להתבונן מהו אופן החלוקה של הבנים: אם החלוקה של הבנים היא לפי רמת החכמה (שהרי הראשון נקרא חכם) לא מובן מדוע הבן השני נקרא "רשע", מה הוא קשור לחלוקה של רמות החכמה, הרי ישנם רשעים חכמים מאוד? וכן הבן ה"תם" וזה "שאינו יודע לשאול" לא נראה שקשורים לרמת חכמה[1]?

ג.        אם היינו אומרים שהחלוקה של הבנים היא לפי רמת צדיקות, היה מקום למנות את הבנים גם באופן אחר: "צדיק", "בינוני", "רשע לתיאבון" ו"רשע להכעיס" (או באופן דומה). ומדוע ברשימה שמנו חכמים מופיעים: "חכם", "תם" ו"שאינו יודע לשאול"?

ד.      החלוקה של הבנים לכאורה מאוד חסרה, וכי אין בנים (ילדים) שאינם מאוד חכמים, אינם רשעים, אינם תמים והם יודעים לשאול שאלות? ייתכן שישנם ילדים רבים שהם כלל לא נכנסים לאף אחד מהמשבצות הללו, אז מדוע כך קטלגו חכמים את הבנים?

לסיכומם של דברים, מדוע חכמים הביאו קטע זה? ואיזה אפיון יש בחלוקה זאת? האם זאת  חלוקה על פי רמת השכלה, חלוקה על פי רמת צדיקות או שמא זו חלוקה אחרת לחלוטין?

נראה לומר שהחלוקה שחילקו כאן חכמים היא חלוקה של סוגי תלמידים. חלוקה זאת היא מאפיינת כיתת לימוד ממוצעת.

ישנה תביעה מההורים (שהם המורים בליל הסדר) לממש את ציוויו של שלמה המלך (משלי ו, כב): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ". על ההורים מוטלת החובה לזהות את הצרכים של הבנים (התלמידים), וכך להתייחס אליהם.

חז"ל שמו לב שכל כיתה ניתן לחלקה לארבע קבוצות:

א.      יש את הילדים החכמים – אותם קל ללמד הם רוצים ללמוד, הם קשובים, הם שואלים שאלות טובות, ומתעניינים בחומר הנלמד, יש בהם רצון כל הזמן להוסיף ולהחכים. ייתכן שהם לא צדיקים גדולים, אלא לומדים מסיבות חיצוניות, אך הם רוצים ללמוד.

חכמים מלמדים אותנו, שילדים כאלו צריך ללמד אותם באופן מעמיק ויסודי. ללמד אותם הלכות פסח ברמה גבוהה. ולדרוש מהם את המקסימום הלימודי שימצו את הכוחות הלימודיים שלהם כמה שיותר. לא לוותר להם בשום אולפן, אלא לתבוע מהם לדעת את כל פרטי ההלכה והדקדוק. חובת האתגר הלימודי הוא הכרחית לכאלו ילדים.

ב.      יש את הילדים הרשעים – ילדים שמתפרעים, מתנהגים לא יפה, מזלזלים בחומר הנלמד. כל מה שההורה (המורה) מספר עליו ומלמד אותו, הם עושים ממנו בדיחה וצחוק. הם פוגעים גם בשאר הילדים (הכיתה). הם מונעים את הלמידה בכיתה (או בבית).

לתלמידים כאלו חשוב מאוד לדעת איך להתייחס. חז"ל מלמדים אותנו שילדים כאלו צריכים איפוס מידי: "אף אתה הכהה את שיניו!" חשוב להעניש אותם באופן כואב, שיבינו שהאופן שהם מדברים ומתנהגים, זה לא דרך ראויה ונאותה. צריך להבהיר להם באופן חד משמעי, שההתנהגות הזאת אסורה. לא להתייחס בסלחנות יתר כלפי אותם שהורסים את עצמם והורסים את חבריהם, אלא לנקוט בצעדים חד משמעיים לטובת כולם.

ג.        הקבוצה השלישית היא הילדים ה"תמים" – ייתכן שזו קבוצה גדולה של תלמידים. תלמידים אלו הם לא חכמים במיוחד, וגם לא אוהבים ללמוד כל כך. הם לא מפריעים בכיתה. הם נמצאים ועושים מה שהמורה אומר להם לעשות. אם הם רואים משהו קצת שונה הם שואלים: "מה זאת?", אין להם כוח להעמיק יותר מדי לבדוק ולברר דברים. הם מסוגלים לשאול באופן כללי שאלות, אבל אין להם כוח וסבלנות להגיע לעומקים ורמת לימודית גבוהה. הם זורמים עם מה שאומרים להם.

כלפי תלמידים כאלו מצווים אותנו חז"ל, לספר להם סיפורים ולחזק אותם. על ידי סיפורים וחיזוקים הם יתעוררו: "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים..." צריך לחזק אותם, לתת להם מענה מתוך חיזוקים וסיפורים. לא יעזור להקשות על תלמידים כאלו יותר מדי, הם יכשלו ויאבדו את הריכוז. אנו מצווים לחזק אותם ולהאהיב עליהם את התורה בנעימות, רק כך הם יצליחו להתחבר באופן הטוב ביותר לתורה.

ד.      הקבוצה הרביעית היא הילדים ש"אינם יודעים לשאול" – הם נמצאים בכיתה, ואפילו לא מפריעים, אבל הם לא מבינים מה קורה בכלל. הם לא מבינים מה ההורה (מורה) מלמד. יש שיקראו להם ADD, ויש שיקראו להם ה"עולה החדש" שלא יודע את השפה. התלמידים הללו לא בעניינים בכלל, הם שומעים את השיעור, אבל לא מבינים אותו, ולכן אין להם שאלות, הם בעולם אחר לחלוטין.

עם התלמידים הללו מצווים אותנו חז"ל: "את פתח לו". חשוב לפתח אותם ללמד אותם ברכּוּת ובנחת את הכלים והדרכים להבין את המתרחש סביבם. הכרחי להצעיד אותם שלב על שלב עד שיגיעו אל הדרך ללימוד השלם. חשוב להתייחס אליהם בצורה ראויה וטובה, להבין לליבם ולעזור להם להתמודד עם הקשיים שיש להם. רק כך נגיע אליהם. נלך איתם עד שהם יפתחו, עד שהם יתפתחו מעצמם. זה הסוד של אותם ילדים שקשה להגיע אליהם.

חז"ל ברוב גאונותם ידעו לחלק לנו את הכיתה ההטרוגנית ל-4 קבוצות מרכזיות, ולהסביר לנו שכל קבוצה צריכה את ההתייחסות האישית המיוחדת. כאשר נדע להתייחס לכל ילד באופן המתאים לו ועל פי היכולות שלו, יש לנו סיכוי להצליח לספר כראוי את סיפור יציאת מצרים.

כשהורים או מורים מנסים ללמד ילד בדרכים שאינם מתאימים לו הם חוטאים כלפיו, ולא יצליחו לספר לו את הסיפור באופן המתאים והטוב.

חז"ל נותנים תזכורת להורים לפני תחילת סיפורי יציאת מצרים, התבוננו היטב מי הם ילדיכם, כדי שתצליחו לספר להם את סיפור יציאת מצרים באופן השלם ביותר.

שנזכה להשפיע על ילדנו את מה שהם באמת צריכים באמת, ודרך זה ה' יזכה אותנו לשפע עד בלי די.

שנזכה להיות קשובים לצרכים האמתיים של ילדנו, ונצליח להעניק להם תמיד את מה שהם באמת צריכים על פי כוחם ונפשם, וה' הטוב ישפיע עלינו מטובו הגדול עד בלי די. חג שמח.

[1] אמנם בירושלמי (פסחים פ"י הלכה ד) במקום "תם" כתוב "טיפש", אך עדיין זה לא מיישב את הקושיה, מדוע ברשימה נמצאים "רשע" ו"שאינו יודע לשאול".