בין הזמנים לקהילה

הרב אליעזר שנוולד , ד' בניסן תשע"ג

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
אתר ישיבת ההסדר

"בין הזמנים" בפתח!....

אולי זה היה צריך להיות פתיח של "קל קורא" שיקרא לדיון יסודי של רבנים ותלמידי הישיבות שלנו על ה"מוסד" של "בין הזמנים", והאם נכון להשבית את עולם התורה לפרק זמן כל כך ארוך שלוש פעמים בשנה.

אולם אם ברצוננו לעורר את הדיון הזה עלינו לפתוח בו מבעוד מועד, לקראת "בין הזמנים" הבא.

ומכיון ש"בין הזמנים" בפתח, על אף הכל, זה הזמן לצאת בקריאה, לכל תלמידי ישיבותינו היוצאים ל"בין הזמנים" ולכל בנות המדרשות היוצאות ל"בין הזמנים", להקדיש נתח משמעותי מתקופת בין הזמנים לפעילות תורנית למען הקהילה.

הרמב"ם בספר המצוות (י"א) ובהלכות תלמוד תורה (פ"א) מלמדנו שמצוות תלמוד תורה כוללת בעצם שתי מצוות: ללמד תורה וללמוד תורה. (סהמ"צ עשה י"א בתרגום הרב קפאח): "היא שצונו ללמד חכמת התורה וללומדה, וזהו שנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו: 'ושננתם לבניך', ולשון ספרי: 'לבניך אלו תלמידיך'".  מעניין  שהרמב"ם מקדים את המצווה ללמד למצוה ללמוד. מידי בוקר מתפלל כל יחיד, גם מי שאינו תלמיד חכם, שהקב"ה יזכהו ללמד תורה לאחרים: "אבינו אב הרחמן, וכו' ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו'". מכאן שכשם שהאדם מצווה ללמוד בעצמו כך עליו ללמד אחרים. המצווה ללמד תורה אינה מוטלת רק על רבנים ומורים אלא על כל יהודי באשר הוא. כל אחד מצווה ללמד מה שהוא יודע ויכול ללמד.

עפ"י הקדמת המעתיק  של פירוש המשניות לרמב"ם (לסדר קדשים ) מי שמלמש לאחרים הוא במעלה גבוה יותר ממי שלומד לעצמו: "וגדולה מעלת המלמד ממעלת הלומד כמו שאמרו ב"ב (דף ט) גדול המעשה יותר מן העושה. ואין זוכה ללמד אלא זכאי כמו שאמרו (שם דף קיט) מגלגלין זכות על ידי זכאי".

לאורך "זמן חורף" הארוך שקדנו על לימודנו, ועתה נכון שנמצא את הדרכים ללמד תורה לאחרים ולהעניק ממה שלמדנו לקהילה שסביבנו. לצעירים ולמבוגרים לדתיים ולחילוניים.

בכל עיר ישנם סניפים של בני עקיבא, ותנועות נוספות, שלא מעט מחניכיהם, מחבריא א' ו-ב' ישמחו למצוא בסניפם חבורה של תלמידי ישיבות או תלמידות מדרשה, שמוכנים ללמוד חברותא, או לתת שיעור. ניתן גם להקדיש זמן לשיחה ולהיות אוזן קשבת לשאלות שמציקות לבני הנוער, הם צמאים לכך!

 אפשר גם לשלב את הלימוד בפעילות פנאי, לצאת לטיול בנוסף ללימוד.

בכל מקום ישנם בני נוער שישמחו לקבל סיוע בלימודיהם, בהכנת שיעורים ועבודות, בהכנות למבחני הבגרות הקרבים, בתחומים שונים ובוודאי בלימודי הקודש.

ומי שיגדיל לעשות יפנה לרשויות העירוניות שעוסקות בנוער במצוקה, ויציע את עצמו לסייע נוער זה  בלימודים, ובחניכה אישית.

חז"ל דרשו (סוכה מ"ט ע"ב): "מאי דכתיב: 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה',  וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? וכו'.. א"ד: תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה - זו היא תורה שאינה של חסד".  ומכאן משמע שללמד תורה לאחרים זהו תורת חסד. וכך כותב ה"אורחות צדיקים" (שער י"ז, נדיבות): "וביותר צריך להיות נדיב בחכמת תורתו, ללמד כל אדם דעת ולהמשיך את לבם לשמים. וזוהי הנדיבות הגדולה שבכל מיני הנדיבות וכו". הסמ"ק כותב במפורש שאם אין משהו אחר כל אחד שיודע מצווה להורות תורה לאחרים (סי' קי"א): "מצוה לאדם להשיב לשואל דבר הוראה אם יודע אפי' לא הגיע להוראה, אם אין גדול בעיר כמותו. וכו' אם הוא מניח בשביל ענוה זו היא ענוה שלא לשמה ועוון יש בדבר".

מעל לכל עלינו לזכור שזוהי חובתנו. ואם לימדת תורה לאחרים אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת!