חוצה להבות

אבי סגל , ח' בניסן תשע"ג

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7
 חוצה להבות

חייבלפתוח בסיפור אישי חם מהתנור. דקות אחדות לפני כתיבת המדור נהגתי במכוניתי ברחובותעירי הצנועה. משהגעתי למעבר חצייה עצרתי, כאזרח שומר חוק, ואפשרתי להולכי הרגללחצות את הכביש בבטחה. אחד מהם, בחור צעיר בלבוש מרושל, החליט לחצות את המעבר דווקאבאלכסון ובאיטיות מופגנת ומכוונת. שניות ארוכות חלפו עד שהאיש טרח לסיים את הטקס ולטפסעל המדרכה, בעוד הרגל שלי מטיילת על הגז ומתלבטת אם ללחוץ או לא. האם ניסה סתםלעצבן? האם זו הייתה דרכו להפגין גבריות? בכל מקרה, יש לי רק דבר אחד לומר לאותוברנש: אני אחרי שבוע לא קל, עם חשיפת יתר לספינים קואליציוניים, סטטוסים של השראלי ישי וראיונות רדיופוניים עם שלמה בניזרי. האמן לי, בחור, אתה לגמרי שיחקת באש.

 חרמות וגידופים

הדבריםהבאים נכונים ליום סגירת המדור, רגע לפני שבנימין נתניהו ביצע תרגיל מארץ התרגיליםוהפך את כל הקואליציה על פיה, או שלא. ואחרי משפט ההסתייגות הקבוע הזה, כאן המקוםלכתוב בצער: נשגב מבינתי כיצד רבים ממכריי הסרוגים – שאינם טיפשים ואף רחוקיםמלהיות תמימים – קונים את הספין השקרי והדוחה של החרמת חרדים. אפשר להבין אתהרתיעה שלהם מהברית עם הבן של טומי, או את חוסר האמונה בסיסמת השוויון בנטל. אבלהחרמה? הדרה? באמת?

הבהנשלב כמה עובדות בזעקות השבר של ההנהגה החרדית: ש"ס ויהדות התורה היו יכולות להיותבקואליציה היום, מחר או לפני שבוע. הן יכלו לקבל תיקים, תקציבים, שותפות בהנהגהויכולת השפעה מסוימת. איש לא ביקש שיישארו בחוץ. אלא מה? החרדים לא רוצים להיותבקואליציה, אלא להיות בקואליציה שתתאים להשקפת עולמם, שתאפשר להם להמשיך להתנהללפי תפיסתם ורצונותיהם. לבית היהודי וליש עתיד, מה לעשות, יש השקפת עולם אחרת, לעיתיםהפוכה, פלוס חוסר אמון לא בלתי מוצדק בהנהגה החרדית ובבריתות הפוליטיות הישנות. הםרוצים להוציא אל הפועל את האידיאולוגיה שלהם, לא של ח"כ גפני. זו אינה הדרתחרדים, זהו דבר הבוחר. מבינים את ההבדל?

החרדיםאינם מוחרמים, כשם שלא היו מוחרמים בממשלת שרון השנייה, וכשם שהכיפות הסרוגות לאהוחרמו בממשלת רבין השנייה. מותר פעם להרכיב ממשלה באמצעות קווי יסוד משותפים מסוגאחר. מה משותף לבית היהודי וליש עתיד, אתם שואלים? ואת המשותף לאיילת שקד ואריהדרעי כבר מצאתם? ומה לגבי אורי אורבך וניסים זאב? הנה דבר אחד משותף לבריתלפיד-בנט: כמעט כולם ח"כים חדשים, טריים, מנותקים מהבריתות הפוליטיות הישנות,אותן בריתות שהמפלגות החרדיות בונות עליהן מאז ולתמיד. גם זו לא החרמה אלא מימושדבר הבוחר. את זה אתם מבינים?

יותרמכול, מעניין השימוש של פוליטיקאים חרדים במילה הדרה, שעד לא מכבר הופיעהבציבוריות הישראלית כביטוי אנטי-חרדי, לצד המילה נשים. כמה קל לאמץ טרמינולוגיהבעייתית, המצאה קופירייטרית של עורכי עיתונים, בתנאי שהיא מופנית כלפי הצד ההפוך.אלא שהקמפיין נגד הדרת חרדים מסולף לפחות כמו הקמפיין נגד הדרת נשים. שני המאבקיםמבוססים על גרעין של אמת, אך זהו גרעין בלבד. המציאות מורכבת יותר ואינה מצדיקה אתההיסטריה וההתלהמות משני הצדדים.

האםיש בציבור הסרוג שנאת חרדים? מן הסתם התשובה היא כן ולא. יש שאוהבים אותם, יש ששונאיםאותם, ובעיקר יש – נדמה לי שזהו הרוב בתוכנו – כאלה שאוהבים את החרדים ומזועזעיםמהתנהגות הפוליטיקאים החרדים, מהשחץ והנוקשות והגזענות והשחיתות והאופורטוניזם וחילולהשם שהם מביאים עמם אל היומיום. למרבה הצער, בתגובות שלהם לקואליציה המסתמנת הםעושים את העבודה לאלה שיחסם לחרדים עוין ממילא. בעצם, למה לי לדבר על אחרים? כמישלא רואה בעצמו זולל חרדים לתיאבון, ולא אחת אף ניצל במה זו כדי להתנגח בשונאי חרדיםובשנאת חרדים, אני מקשיב לשקרי ההחרמה ולטונים הרועמים ומרגיש את הניכור המחלחל.לא חראם?

 שלוש קטנות

1. עוד אחד מהספינים התמוהים,שאומץ גם על ידי גורמים בציבור הציוני-דתי, הוא ההשוואה בין הברית עם יאיר לפידלבין הקואליציה ההיא עם טומי לפיד. בפעם הקודמת שהסרוגים הלכו עם החילונים ולא עםהחרדים, מזהירים אותנו, זה נגמר בהתנתקות. העניין הוא שיש הבדל אחד קטן: בימים ההםהיו לליכוד, לשינוי ולעבודה ביחד 72 מנדטים. הקואליציה הייתה מוקמת עם או בליהמפד"ל, והגירוש היה מבוצע בלי או עם המפלגות החרדיות. ספק עם החיבור בין הציונות הדתיתלחרדים הציל אי פעם ולו מאחז אחד. זה לא אומר שאין לחיבור כזה גם יתרונות, אבלההשוואה ההיסטורית מופרכת.

2.בש"ס טוענים שנפתלי בנט מחריב את עולם התורה. מוזר, כי דווקא לא שמעתישישיבות ההסדר, הישיבות הגבוהות הציוניות, המכינות הקדם-צבאיות ומכוני ההוראהעומדים בפני סגירה. כמו תמיד, החרדים שואפים לברית עם הציונות הדתית על בסיס בוזמוחלט לעולם התורה הסרוג.

3.בהנהגה החרדית ישנםכבר כאלה שמאיימיםלתמוך בפינוי יישובים ביו"ש, במהלכים מדיניים ואפילו בהתנתקות הבאה. שזהמעניין, עד היום לא חשבתי שהשתלטות החמאס על יו"ש וירי טילים על גוש דן זואידיאולוגיה תורנית חרדית. כלומר, מה אתם חושבים שיקרה שם אחרי ההתנתקות הבאה, שלאקרה בהתנתקות הקודמת?

פינת התרבות

א.בשבועות האחרונים הייתה לי התגלות חשובה: אני כנראה לא טולקינאי. קריאת 'ההוביט'של טולקין – כן, יש דברים שעושים רק בגיל 43 - הותירה אותי שווה נפש ואפילו טיפהמשועמם. ספר מלא הרפתקאות ודמיון, אבל סובל מנכות רגשית, וגם ההומור הבריטי לא ממשעובד. שלא לדבר על ההתפתחות העלילתית הטולקינאית, שאותה כבר ביקרתי בעבר בעקבותצפייה בסרטי 'שר הטבעות': עוד סכנה ועוד הצלה, עוד סכנה ועוד הצלה, וזה ממשיך הלאהוהלאה. לא ספר נוראי, אבל גם לא יצירה שאין להחמיצה. כזה בסדר כזה.

ב.מבזק האוסקר השבועי מביא הפעם את 'הארטיסט', הסרט האילם שזכה בפרס הסרט הטוב בשנהשעברה. מדובר בהברקה חמודה ומקורית, מעין מחווה לקולנוע האילם של תחילת המאההקודמת. הסרט נפתח נפלא, ובהמשך מאבד מעט מתנופתו העלילתית, אבל הוא רומנטי ונעיםלצפייה, גדוש רעיונות מקוריים ונהנה מדמויות ראשיות מצוינות. בסך הכול יציאהמוצלחת, שמבטיחה הנאה לפחות לחובבי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי.

ג.אורי מלמד הוא עיתונאי, מבקר אוכל, חוזר בתשובה, רב, תומך נלהב ב'עלה ירוק', אוהדהפועל תל אביב וגם חבר שלי. בקיצור, טיפוס בעייתי כמעט מכל הבחינות. מזלו שהוא גםאיש מקסים ומאוד מאוד מצחיק. בשנה האחרונה הוא גם הפך לסטנדאפיסט ומסתובב ברחביהארץ (בין היתר במוצ"ש הקרוב בפתח תקווה) עם מופע משלו, מגזרי בחלקו הגדול ומשעשעבכולו. הציונות הדתית עדיין לא נהנית מעודף סטנדאפ (איך מתחשק לי לכתוב"בניגוד למגזר החרדי"), ובוודאי לא סטנדאפ ברמה גבוהה. אז נכון שהוא חברואני לא אובייקטיבי, אבל זה לא אומר שלא רודפים אחריי. סליחה, לא המשפט הנכון.בקיצור, לכו על זה.