יהיה בסדר
יהיה בסדר

פתחנו סוף סוף ביום הנקי ביותר של השנה...

מזה מאות בשנים, בלי מחשב, בלי ג'י.פי.אס, לאור הנר בלבד, אנו מסלקים, בחיק המשפחה, את כיסי ההתנגדות האחרונים של החמץ. ללא ויתורים וללא מניעים רגשיים, גדודינו יבערו את מקבצי החמץ האחרונים הבלתי רצויים.

ולאחר שנבדוק בציציותיה של כל פינה, נסתער על הקשה מכול: על עצמנו! על ניקיון ליבנו, מחשבותינו, ועל עיסוקינו הפעוטים עלי אדמות: זו ההזדמנות המיוחלת לשים קץ לטַפּילות, למחלוקות, לחסימות. מיני יום כיפור נטול בקשה רשמית למחילה... בעצם, מה אנו מצפים מן הפסח אם לא להשליט מעט סדר? סדר בחיינו, בחברה, בהלך המחשבות, בעולם.

לא זו בלבד שהאל ייפה את כוחנו להביא לעולם סדר ואמת, אלא שהוא גם בחר בנו כדי שלמראנו, כל זר, יהרהר, יציב לעצמו שאלות, יחקור את עצמו. הודות לעם הנבחר, כל אחד עושה את חשבון הנפש שלו... אל מול ישראל, אל מול החזון הזה הנשגב מהם, מול היד המושטת שאינם מעיזים ללחוץ. 

יש מי שאוהבים, אחרים שונאים, רבים מסוקרנים, אבל איש אינו נותר אדיש; יותר מאי פעם היהודי, ובעיקר הישראלי, אוהב ירושלים, מעורר שאלות. איש זה, שבמאה העשרים ואחת עדיין מחפש את דרכו לאור הנר, בעלטה, מטיל לעתים קרובות אימה. פעמים הוא מעורר כעס, פעמים קנאה, ולעתים אפילו שנאה... עד היום בו הזר יפקח את עיניו ויראה בו מקור להשראה, לשלום ולאור.

אותו יום, החמץ ייעלם מן העין אכולת השנאה ויהפוך המנון לאהבה, קריאה לישועה ולתשובה.

בערב פסח זה, אנו מאחלים לממשלה החדשה בישראל להצליח ביציאת המצרים שלה. מי ייתן ולאור להבת הנר הזעירה, מנהיגינו החדשים ישכילו ללכת בדרכי צדק וישליטו סדר בעדיפויותיהם: ידאגו, בראש ובראשונה, לעניים ביותר, לאנשים במצוקה, לזקנים, לחולים, ולא ישכחו להושיט את ידם למיליוני היהודים הפזורים עדיין בתפוצה.