השואה. הפעם זה כבר לא סרט

הרב ש"י ויצמן , ט"ז בניסן תשע"ג

ש"י ויצמן
ש"י ויצמן
צילום: עצמי

רחוק מהעין- רחוק מהלב

תמיד ראינו את אותם הימים כחלום בלהות. הכול התרחש אי שם- ונגמר. הכול בעיקר "היה" ולא צריך להתעמק בדיוק "איך היה", כי תמונות שחר-לבן מהתופת של אירופה במלחמת העולם השנייה, כולנו מכירים. הכול באמת נראה עתיק וישן, וזה ממש מתאים לבגדים ולכובעים שעל ראשם. גם כאשר ראינו סרט צבעוני מאותם הימים והדמיון קצת התחיל לחשוש שזה מציאותי, השקטנו אותו מייד בכך שבאמת- זה רק סרט. זה לא קרה באמת.

מה שצבע יכול לעשות

הכול באמת נכון עד שראינו באוקטובר האחרון את צילומי הצבע של הצלם הוגו ייגר מגטו וורשה ומגטו קוטנו וכעת התפרסמו תמונות נוספות של מחנה דכאו לאחר שחרורו. ברגעים אלה, מתברר לנו כמה נוח להסתכל על תמונות ישנות, כי המרחק שהן יוצרות מאיתנו רק נותנות לנו את היכולת להכיל אותם. זה היה ונגמר.

בעולמנו הצבעוני והיפה- זה כבר לא יקרה. כשהסיוט מקבל צבע, אנו רועדים, בוכים, לא מאמינים. הכול היה שם באמת, כמו במציאות. הילד שאני רואה הוא כבר לא ילד מסכן עם בגדים אפורים וכובע שחור, לא להאמין- הוא בלונדיני ומי ששם לב עיניו ירוקות ומכנסיו חומים. הצבע צועק לנו בשם אותם האנשים- חיים היינו, ממש כמוכם. הלב ממשיך לרעוד. ומה עם הרחובות? הפרטים הקטנים, הנוף? ההשליה שלנו נגמרה- זה באמת קרה, בעולם שלנו ולא בשום מקום אחר.

"שלא אחד בלבד"

בצילומיו של הוגו, התרגשנו ובכינו כאשר ראינו את הפנים היפות והצעירות מחייכות למצלמה, חיוך שניכר כי אינו אמיתי אבל הוא עדיין חיוך. הם רק בתחילת המלחמה ואינם יודעים את הגהנום הצפוי להם. מעניין שדווקא ב-טו' בניסן, יום חרותינו ויציאתנו מעבדות לחרות, מתפרסמות תמונות מרגעי השחרור של מחנה דכאו. יש שיגידו: "מקרה קרה", ויש, כמו תמיד, את אלה שהדברים לא יחלפו בשטף מול עינייהם. דברי הנביא ישעיה יעמדו כאלף עדים ויזעקו: "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך" וכאילו אין הפסקה של כמה שנים בין אותה התופת לחלום בו אנו חיים היום, ממשיך הנביא וקורא: "ובחסד עולם רחמתיך".

עדי ראייה

בימים בהם ניצולי התופת של אירופה הולכים ונעלמים לנגד עינינו. בימים בהם קמים להם חדשים לבקרים דוקטורנטים נוספים בהכחשת השואה, סיבב הקב"ה והביא לנו עדים חדשים, ברי קיימא. עדים שאף אנו לא ציפינו להם. האנשים בתמונות- הם בדיוק כמונו. עדותם נאמנה ומתקבלת גם בביתי דינם של מכחישיי הזוועות.

הכרת הטוב

תודה לכם צלמים יקרים. תודה שהחזרתם אותנו אל המציאות כפי שהיא הייתה באמת ולא כפי שסרטי שחור-לבן או צבע מדומים, מנסים להציג לנו. בוודאי כוונתכם הייתה אחרת אך ראו כמה סייעתם לנו- בני בנים של אותם אודים מוצלים מאש. הזכרתם והחייתם.

תהי נשמתם צרורה בצרור החיים בגן עדן.