ומי ידאג לרבקה כהן, אם לשישה?

הפוסט של שר האוצר מעלה חשש שדאגתו אינה נתונה למי שזקוק וראוי יותר לסיוע אלא למצביעיו. להכיר בערך הלאומי של הילודה היהודית.

עמנואל שילה , כ"ו בניסן תשע"ג

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN
1. ערב חלוקת התיקים בממשלה, במסגרת הניסיון לשמור את תיק החינוך עבור השר היוצא גדעון סער, נערך מיני-קמפיין שביקש להדביק למיועד להחליפו, הרב שי פירון, את הכינוי 'שי טירון'.
 
זה היה קמפיין מופרך, משום ששי פירון הוא אולי חדש במערכת הפוליטית אבל בעל ניסיון רב בתחום החינוך - הן כמורה ומנהל במוסדות חינוך והן כשותף בגופים וולונטריים ורשמיים שעסקו בחשיבה חינוכית מערכתית כוללת. בנושאים רבים השקפתו החינוכית של פירון היא מנוגדת להשקפתי, והייתי שקט יותר אם גדעון סער היה ממשיך לקדנציה נוספת, אך בוודאי שלא חוסר ניסיון של הרב פירון הוא הבעיה כאן.

2. מה שלא היה נכון לומר על מספר 2 במפלגת יש עתיד נכון הרבה יותר לגבי מספר 1, שר האוצר החדש של ישראל. יאיר לפיד הוא אחד מאנשי התקשורת המצליחים בישראל, ובכל הנוגע לניהול כלכלת משפחתו הוכיח הצלחה יפה מאוד. אבל אפילו בתחום התמחותו, התקשורת, הוא לא כיהן בתפקידים כלכליים כמו מנכ"ל עיתון, וגם לא בתפקידים עיתונאיים ניהוליים כמו עורך ראשי, עורך מוסף או ראש מערכת חדשות. הוא גם לא עסק בכתיבה ופרשנות עיתונאית של התחום הכלכלי, שהייתה עשויה להעניק לו ידע רחב על המשק הישראלי ובעיותיו. ככל הידוע יאיר לפיד מגיע אל משרד האוצר כטירון בנושאי משק וכלכלה, דווקא בתקופה רגישה של משבר כלכלי עולמי וגירעון גדול בקופתה של מדינת ישראל, וזו בהחלט סיבה לדאגה. 

על פי מדרש חז"ל, ערב מינויו של יוסף הצדיק לתפקיד המשנה למלך והאיש החזק בכלכלת מצרים בא מלאך ולימד אותו שבעים שפות, שהשליטה בהן היתה תנאי לקבלת התפקיד. אם גם ליאיר לפיד היתה התגלות מלאכית שכזאת (או שבתפקיד המלאך שימש, כפי שפורסם, פרופסור טרכטנברג) אולי הוא יזכה לשחזר את הצלחתו הכלכלית של יוסף, העבד והאסיר שנסק בן-רגע לראשות המדינה, ולהוכיח שגם אצלו הכישרון יכול לבוא במקום הניסיון. מצד שני, אצל יוסף ההישענות על סיוע אלוקי הייתה עניין עקבי שהוכיח את עצמו לאורך כל הדרך, ולא בטוח שאפשר לייחס את מידת האמונה והביטחון הזאת גם ללפיד.  

כאשר מדברים על עריכת שינויים בשיטת הממשל בישראל, מן הראוי לחפש תשובה גם לפגם המערכתי הגורם לכך שפוליטיקאים מתמנים לתפקידים מיניסטריאליים בכירים ורגישים רק בזכות כוחם הפוליטי, ועל אף שהם חסרי כישורים רלוונטיים לאותם תפקידים. לאחר שנכווינו פעם אחת עם עמיר פרץ כשר הביטחון, ראוי היה להימנע מלמסור את תיק האוצר לידיו של הטירון הכלכלי לפיד, בוודאי בתקופה שבה המצב הכלכלי הוא שברירי. לפיד לא חייב להיכשל בתפקידו, הוא בהחלט עשוי להצליח בזכות יועציו או בזכות כשרונו או בסייעתא דשמיא (בחילונית: מזל). כולנו צריכים לקוות להצלחתו, אבל הפקדת ההגה הכלכלי בידיו בעת שכזאת היא לא מעשה אחראי במיוחד.


3. הפוסט שכתב השבוע יאיר לפיד על הגברת ריקי כהן מחדרה מעלה חששות נוספים. כאן כבר לא מדובר רק בחוסר ניסיון, אלא בגישה עקרונית בעייתית ובסדר עדיפויות לקוי. 

לפיד מנחה את עובדי משרד האוצר לגלות דאגה מיוחדת להורים למשפחה בת שלושה ילדים מחדרה אשר בסך הכול משתכרים וחיים לא רע, נוסעים פעם בשנתיים לחו"ל, אבל לא מסוגלים לקנות דירה לילדיהם. כל פעולה שתביא להוזלת מחירי הדיור בישראל תתקבל כמובן בברכה, אבל לא בטוח שהצורך של בני מעמד הביניים לרכוש דירה עבור ילדיהם צריך להיות הבעיה שעומדת בראש מעייניו של שר האוצר לעת שכזאת. ילדיה של אותה ריקי כהן דמיונית יוכלו כנראה לקחת משכנתא ולרכוש דירה לעצמם, כפי שמסתבר שעשו גם הוריהם. אך בעוד שר האוצר מוטרד ממימון רכישת הדירות לילדיה של משפחת כהן, במשרדו עסוקים בהצעת קיצוצים עמוקים בקצבאות הילדים, אשר יגרמו לכך שילדים במשפחות מסוימות לא יזכו לקבל דברים הרבה יותר קריטיים מאשר מימון רכישת דירתם על ידי ההורים. חיזוק מעמד הביניים תוך פגיעה בשכבות החלשות יביא לגידול בעוני ולהעמקת הפערים החברתיים. קצבאות הילדים כבר עברו קיצוץ עמוק ולא נכון כעת לקצץ בהן עוד. 

4. כאשר יאיר לפיד מדבר על חלוקה צודקת של הנטל הוא מתעלם מתחום חשוב, התחום הדמוגרפי, שגם בו ולא רק בתחום השירות הצבאי אין חלוקה צודקת של הנטל. הציבור החרדי משרת פחות בצבא, אבל תורם הרבה יותר בנושא המאזן הדמוגרפי בין יהודים לערבים בארץ ישראל. גידול משפחה ברוכת ילדים הוא משימה שהיא אמנם משמחת, אבל בהחלט גם מטילה עול משמעותי שההיבט הכלכלי הוא רק צד אחד מתוך הרבה צדדים שלו. דוד בן גוריון הבין את ערכה הדמוגרפי של הילודה היהודית והעניק פרסים ממשלתיים למשפחות ברוכות ילדים. כיום יש בישראל מדיניות מוצהרת ומתוקצבת של עידוד העלייה היהודית, אבל אין מדיניות של עידוד הילודה היהודית. התמיכה הממשלתית במשפחות ברוכות ילדים נעשית על בסיס סוציאלי, והיחס אליהן הוא כאל שכבות חלשות הזקוקות לתמיכה, ולא כאל מי שנושאים במשימה לאומית חשובה. 

קשה לצפות מלפיד שידאג לשפר את מצבן של המשפחות ברוכות הילדים, אבל לפחות צריך לדרוש ממנו לא להרע את מצבן. את הדאגה למשפחות ברוכות ילדים צריכים לקחת על עצמם אנשי הבית היהודי, המייצגים ציבור שנושא גם בנטל הביטחוני וגם בנטל הדמוגרפי. משפחתה של רבקה כהן מפתח תקווה שהצביעה לבית היהודי משתכרת כמו משפחתה של ריקי כהן מחדרה שהצביעה ליאיר לפיד, אך במשפחתה של רבקה כהן ההכנסה המשפחתית צריכה לפרנס לא שלושה ילדים אלא 5-6 ילדים. אי אפשר לצפות כעת להגדלת קצבאות הילדים, אך כדאי מאוד למצוא דרכים אחרות כיצד להעניק תמיכה ממשלתית שתציל משפחות מעוני ותבטא את הכרת המדינה בחשיבותה הדמוגרפית של הילודה. 

הזכרתי כאן לאחרונה כדוגמה חיובית את מימון טיפולי השיניים לילדים על ידי המדינה. היתרון בשיטה זו הוא שהכסף הולך נטו למטרה של דאגה לילדים ומימון גידולם, בעוד שבשיטת הקצבאות עלולים חלק מההורים לקחת את הכסף ולעשות בו דברים אחרים. מימון צרכי הילדים באופן ישיר מבטיח שהרחבת המשפחה לא תהפוך לענף כלכלי שנועד להניב רווחים מעבר למה שדרוש לצורך גידול הילדים.

5. הפוסט אודות ריקי כהן מחדרה הצליח לחולל רעש תקשורתי, הזכיר לנו ששר האוצר החדש הוא קודם כל איש תקשורת, אבל גם חשף את העובדה שמעייניו של יאיר לפיד נתונים בעיקר לבני מעמד הביניים, שאותם הוא רואה כגרעין הקשה של מצביעיו. יש לקוות שהשותפים הקואליציוניים של לפיד ידאגו שגם האוכלוסיות האחרות יזכו לדאגה דומה, ושהגזרות הכלכליות הצפויות כעת יתקבלו מתוך ראייה כוללת ומאוזנת של הצרכים הלאומיים והחברתיים.
 
המאמר פורסם בעיתון "בשבע".