פרנקל לצד אנילביץ

יוסי אחימאיר , כ"ח בניסן תשע"ג

יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
עניין אישי

יום הזיכרון לשואה ולגבורה עומד השנה בסימן 70 שנה למרד גטו וארשה, שפרץ ב-19 באפריל 1943.

כנסים שעורכים "יד ושם" ומוסדות הנצחה אחרים, שעורים שניתנים בבתי-הספר בנושא השואה, עומדים בדגש על אירוע זה, שהוא הביטוי העילאי לגבורה היהודית ברגעי הייאוש הנוראיים.

כאשר מדברים על מרד גטו ורשה, מאליו צצים ועולים שמותיהם של מרדכי אנילביץ, אנטק צוקרמן, צביה לובטקין ויבל"א ישראל גוטמן, חברי אי"ל – האירגון היהודי הלוחם, המשוייך לתנועות הנוער של השמאל. אבל כמה מאיתנו שמעו את השמות פאוול פרנקל או ליאון רודל, ותבל"א ז'וטה הרטמן? כמה יודעים שעוד אירגון השתתף במרד, הלא הוא אצ"י – אירגון יהודי צבאי, שרוב חבריו בית"רים?

ההיסטוריוגרפיה של מרד גטו וארשה נרשמה ברבות השנים בעיקר בידי אישי שמאל. ההתייחסות למרד זכתה לטיפול היסטורי מוטה, בדיוק כמו הטיפול "מטעם" במאבק להקמת המדינה. כך התהווה לו נאראטיב חד-צדדי.

רק לפני 50 שנה (ועתה גם במהדורה חדשה) יצא לאור ספרו של הפרטיזן, הבית"רי והחוקר חיים לזר ז"ל, "מצדה של ורשה", שהציג במלוא ההיקף את חלקו של אצ"י במרד. רק באחרונה יצא לאור ספרו של משה ארנס "דגלים מעל הגטו" – אך נתקל בזילזול מוחלט מצד חוקרים "מקצועיים".

מה למהנדס האווירונאוטי ולמחקר היסטורי? – היו התמיהות שהועלו כנגדו. מה לאיש בית"ר, למי שהיה אחד מראשי הליכוד, ולמחקר אובייקטיבי? – הוסיפו אותם חוקרים, שאף הם אינם נקיים מנטיות פוליטיות.

ועם זאת, גם לזר המנוח וגם ארנס יבל"א הצליחו להוכיח את חלקו החשוב של אצ"י במרד, ולהעלות על נס את המפקד פאוול פרנקל, כשהם
פאוול פרנקל וחבריו לאצ"י לא הותירו אחריהם יומנים ועדויות בכתב. אפילו תצלום אחד שלו לא שרד. ה"תמונה" היחידה הקיימת היא קלסתרון, שעיצב צייר משטרתי על פי עדויות ראייה של אחרוני שרידי האירגון. גם הם אינם עוד, לבד מז'וטה הרטמן בת ה-90, המתגוררת במוסד סיעודי בתל-אביב, ועדותה תועדה
מסתמכים בין היתר על יומנו של הפושע הנאצי איש ה"אס. אס." שטרופ. הלה העיד ביומנו, כי הלחימה הקשה ביותר שבה ניתקלו הנאצים בעת דיכוי המרד וחיסול הגטו היתה ברחוב מוראנובסקי.

זה המקום שבו לחמו פרנקל וחבריו עד הסוף המר. לפני כן הצליחו להניף אל על, מעל גג הבניין שבו התבצרו, שני דגלים – הדגל הפולני והדגל הציוני.

כיום ישנם שלושה ציונים לפאוול פרנקל ולאצ"י בווארשה: אנדרטה שחורה ב"נתיב הגבורה" לא הרחק מהבונקר שבו נפלו אנילביץ וחבריו, לוח על קיר הבית ברחוב מוראנובסקי – שם הדפו פרנקל וחבריו את מיתקפת הגרמנים, ושלט על קיר הבית ברחוב גז'יבובסקה – שם נהרגו לא לפני שחיסלו כמה חיילים גרמנים.

פאוול פרנקל וחבריו לאצ"י לא הותירו אחריהם יומנים ועדויות בכתב. אפילו תצלום אחד שלו לא שרד. ה"תמונה" היחידה הקיימת היא קלסתרון, שעיצב צייר משטרתי על פי עדויות ראייה של אחרוני שרידי האירגון. גם הם אינם עוד, לבד מז'וטה הרטמן בת ה-90, המתגוררת במוסד סיעודי בתל-אביב, ועדותה תועדה. לא מכבר היא זכתה באות הוקרה של עיריית וארשה.

ובארץ? – יש לציין בסיפוק כי כבר החל תהליך תיקון העוול שנעשה ללוחמי אצ"י. שמו של פרנקל הונצח בהרצליה, בבאר-שבע ובעוד כמה ערים, וישנן הבטחות להנצחות נוספות. דואר ישראל הנפיק בול דואר המציין את לחימת אצ"י ומראה את קלסתרונו של המפקד. "יד ושם" ערך בשיתוף עם מכון ז'בוטינסקי כנס מיוחד, רב משתתפים, לציון חלקו של אצ"י במרד. ועדיין בתצוגה המרשימה במוזיאון בירושלים מוצנע חלקו של אצ"י.

לא בקלות מעכל הגוף הנושא בעיקר עול הנצחת ששת המיליונים וחקר זוועות השואה, את העובדה שלצד אי"ל במרד היה גם אצ"י, ולא רק כעובדה שולית. לצד מרדכי אנילביץ עדיין אין מוזכר באופן שווה פאוול פרנקל. שני גיבורים, שני ראשי אירגונים, במרד יהודי משותף.

לאחר 70 שנה הגיע הזמן, שתיפסק ההטייה הפוליטית בנושא ההירואי ששמו: מרד גטו וארשה. נושא שצריך לאחד ולא לפלג, ללכד ולא להפלות.