חרדים, צאו מן התיבה

ידידיה שילה , ה' באייר תשע"ג

חדשות אורח
חדשות אורח
צילום: iStock

בליל "גבורה שבגבורה", התקרבה קבוצת מחבלים למחסום צה"ל ליד עינב. חיילי המחסום הדפו את ההתקפה, יצאו למרדף, הרגו שניים מן המחבלים, פצעו את השלישי, ותפסו את הרביעי. 

עורו אחי החרדים, זקפו קומתכם והתגאו בבנים שלכם, לוחמי הנח"ל החרדי. הם שהפליאו לעשות, והתקיים בהם מה שכתוב בדוד המלך: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". מה שלא זכו אסא יהושפט וחזקיה, המלכים הצדיקים, זכו לו בניכם הלוחמים היקרים אשר השלכתם מאחורי גווכם. מדוע אינכם מתגאים בהם? אם אינכם מבינים את ערכם, דבר ריק הוא מכם!

באותו השבוע בו התפזרה ההילה סביב נפילתו בשבי של החייל ממצפה הילה, התגלתה גבורתם של בניכם עצמכם ובשרכם. לא עוד תמונות של חרדים חסרי אונים מוכים בשער שכם על ידי פרחחים ערבים, או נדקרים בדרכם לכותל. יהודים חרדים שיודעים להשיב מלחמה שערה, להלחם באויבי ד' ולהכות בהם. מדוע לא שמענו אפילו על עפעס,קידוש עם קוגל, שעשיתם לכבודם?

מדוע אתם יראים מפני גזירותיו של לפיד? וכי אינכם מבינים את גודל השעה?

מדינת ישראל הגיע לגיל שישים וחמש, גיל הפנסיה. לפיד הג'ובניק וחבריו התעייפו מן המלחמה האינסופית בערבים, ותחת אשר יקראו לשירות הצבאי "מצווה" או לפחות "אידיאל", החלו לקרוא לשירות הצבאי בשם "נטל", משל היה מיסים וארנוניות, וליוצאים "לעזרת ד' בגיבורים", יקראו "פראיירים".

בתוך נפשם הם מרגישים שהגיע הזמן להעביר את ה"לפיד" תרתי משמע, לאנשים אשר רוח בהם. הם מוכנים ללכת לקראתכם בכל. יחידות צבאיות ללא חיילות, מה שהיה עד כה בציפור נפשו של כל איש צבא חילוני. אוכל בהשגחת הבד"ץ, ועוד ויתורים כואבים על עקרונות
בעולם הישיבות שאני בא ממנו, ישנם בחורי ישיבות לא מעטים שמרגישים קושי בזמן הלימוד, ואחרי שעושים פרק של שירות צבאי, חוזרים אל הישיבה במשנה מרץ, ולומדים עוד שנים ארוכות. אין לכם סיבה לחשוש שהצבא יקלקל אתכם
מפא"יניקים מזמן הפלמ"ח, ובלבד שיתגייסו החרדים לצבא.

ואתם, במקום לחוש את גודל השעה, ולראות את חלון ההזדמנויות, אתם נתפסים לסיסמאות החיצוניות, ומחברים את הקריאה לגיוס החרדים, לאלו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.

בואו נהיה כנים עם עצמנו. האם יתכן שכל הבחורים שגדלו בציבור החרדי מתאימים לשבת בישיבות ובכוללים עד גיל שלושים? וכי אין בקרבכם כאלו שהם בחורים מצוינים, אבל אינם מסוגלים לחבוש את ספסלי בית המדרש מבקר עד ערב?

לו היו החרדים מעודדים את גיוסם של אלו שלא מתאימים ללמוד ברצף עד גיל שלושים, לא היו לפיד וחבריו רודפים את אלו שכן מסוגלים לשבת וללמוד, ולהטיל עליהם "מכסות".

גם הישיבות תהיינה בריאות יותר, לו כל מי שיחבוש את ספסליהם יעשה זאת מתוך בחירה בתורה, ולא מתוך אילוץ של "עיר מקלט" מפני שלטונות הצבא.

כל חרדי חולם על היום שבו מדינת ישראל תהיה "מדינת התורה". אולם, הדרך להגיע לזה עוברת דרך נטילת אחריות על כל המערכות. מבתי המדרש ועד בתי החולים, מבתי חרושת ומפעלים ועד רשות הנמלים, ומן הצבא ועד המשטרה. כמו שידעתם להפוך כמה ערים בארץ לערים חרדיות, אין סיבה שחטיבת כפיר, לא תהיה החטיבה החרדית.

בעולם הישיבות שאני בא ממנו, ישנם בחורי ישיבות לא מעטים שמרגישים קושי בזמן הלימוד, ואחרי שעושים פרק של שירות צבאי, חוזרים אל הישיבה במשנה מרץ, ולומדים עוד שנים ארוכות. אין לכם סיבה לחשוש שהצבא יקלקל אתכם. אדרבה, מי שעוסק במצווה ובשליחות יכול להתחזק, ובמיוחד, כשהמסגרת היא תורנית ומחזקת.

תפסיקו להסתכל על עצמכם כעל "מיעוט נרדף" שצריך להסתגר בשביל להגן על עצמו. בגני הילדים אתם כבר הרוב, והגיע הזמן שתיקחו אחריות על עוד מערכות. עולם הישיבות חזק ויציב, והוא רק ילך ויתחזק אם אלו שמתאימים יותר לשירות צבאי, יצאו אליו.  

אם אלו שמתאימים יותר לשירות צבאי, יקבלו עידוד מרבותיהם לעשות זאת, אלו שמתאימים באמת ללימוד של שנים ארוכות יקבלו את הפטור מן הצבא, וגם את הכבוד והתקציב הראויים להם. המתאימים לגדול בתורה, יישארו בעמדה שלהם מול הסטנדר, וילחמו מלחמתה של תורה, והמתאימים יותר למשימות אחרות, יעמדו בהם בכבוד וביראת שמיים, ויקדשו שם שמיים.