בשוב ה' שיבת ציון- היינו כחולמים

הרב ש"י ויצמן , ו' באייר תשע"ג

ש"י ויצמן
ש"י ויצמן
צילום: עצמי

חגיגות השישים וחמש של מדינתנו כבר בפתח. בכל שנה אנו מתרגשים לשמוע על ההתקדמות שלנו כאומה במגוון תחומים, על ההצלחות הרבות והמרשימות ועל עצמאותנו, פשוט כך.

ומה עם שיבת ציון? חלקנו חושבים שזו כבר היסטורייה. הרי כבר שבנו לנחלת אבותינו ולעיר מקדשנו. פה עלייה ושם עלייה אבל כבר היינו כחולמים והגשמנו הרבה מדבריי הנביאים. אלא שאת שיבת ציון המתרחשת מדי יום ממש לנגד עיננו אנו כמעט ולא רואים. הדברים נכתבים בערב יום העצמאות כי בעיניי אנשים רבים וטובים העוסקים במלאכת הקודש של הגיור, סיפור שיבת ציון עדיין לא תם. בדיוק להפך- הוא רק מתחיל. הוא הולך ומתגשם, הולך ונהפך מחלום למציאות.

שא נס לקבץ גלויותנו

הסיפור הבא יראה לרבים מכם כלקוח מספר אגדה ישן אלא שהסיפור של אלכסיי או יותר נכון, דניאל (שמו לאחר הגיור), הוא סיפורם של מתגיירים רבים שחיים עימנו. הלבטים, התחושות, החוויות, הקשיים, ההצלחות, הפחדים והחששות של מתגיירים רבים, לפני או אחרי תהליך גיורם, דומים באופיים לאלו בסיפורו של דניאל. דניאל סיים לא מזמן את הליך הגיור שלו במסגרת קורס "נתיב"- קורס זהות יהודית ציונית לחיילים עולים, המעמיק ומעשיר את הידע אודות תרבות ומורשת ישראל.
מעולם לא הגדרתי את עצמי שייך לאיזו דת או לאום אבל החינוך מבית אבא חיבר אותי חזק מאוד לארץ ישראל ולמסורת. ההחלטה להתגייר הייתה בעיניי סיומו של תהליך העלייה


בסיומו ניתנת האפשרות לחייל או לחיילת להתגייר במסגרת סמינרי ההמשך, שם זכיתי ללמד את דניאל לאחר שרעייתי לימדה אותו במסגרת קורס "נתיב". עוד במהלך הגיור של אלכסיי, ועד לרגעים אלה, הוא יושב ולומד בבית המדרש של "מכון מאיר".

סיפורו הופך למעניין עוד יותר אם מביטים מעט על הרקע המשפחתי שלו. הסבא-רבא של דניאל, מיכאיל, היה שר בכיר בממשלת סטלין, ואילו אחיו של מיכאיל היה לזר קגנוביץ', מי שנחשב יד ימינו של סטלין. ומי מכם היה מאמין שהנין שלו יהיה לוחם בהנדסה קרבית, יסיים תהליך גיור וישב ללמוד תורה ב"מכון מאיר"? "היינו כחולמים" כבר אמרנו?

אלכסיי נולד בשנת 1991 בעיר סנט פטרסבורג שברוסיה. דניאל משתף אותנו מעט במסעו האישי אל היהדות.

דניאל, ספר לי קצת על נוף הילדות שלך, באיזה בית גדלת ומה הזכרונות שלך ממנו?

אתחיל מזכרונות שיש לי מהוריי. הייתי בן 11 כאשר ראיתי את אימי בפעם האחרונה. התגוררתי עם אבא. היינו שותפים בקהילה היהודית בעיר ופעילים שם מאוד. בקהילה ובבית לא הייתה קיימת שום אווירה של מסורת ובשניהם היחס לדת ולמצוות היה כמו אל דבר טפשי ומיותר אולם ספגתי שם הרבה ערכים על הזהות היהודית וארץ ישראל. כך נבנה בי הרצון והאומץ לעשות עלייה. זה לא היה קל עבורי ומצאתי את עצמי לא פעם מתמודד עם השאלה המטרידה: "למה אני עושה את זה?"

באיזה גיל עלית ארצה? מה חשבת אז על התורה והמצוות?

בשנת 2008 עליתי לבדי לארץ במסגרת תוכנית סל"ה (סטודנטים לפני הורים) של הסוכנות היהודית.  הייתי בגיל 17. לא רק בעלייה שלי אלא גם הרבה זמן אחר כך התייחסתי לדת ולדתיים בכלל, כאל דברים שליליים. אחרי שנה הייתי כבר על מדים, התגייסתי להנדסה קרבית.

אז איפה התחילה נקודת המפנה מבחינתך?  

כבר לפני הגיוס סיפרו לי שבצבא הדתיים בבוקר הולכים להתפלל והשאר- מנקים שרותים. ככה שכבר ביום הראשון כששאלו מי דתי, מייד קפצתי. במשך המסלול שלי כל בוקר הייתי מגיע לתפילה ומצאתי את עצמי בעיקר משחק בטלפון או ישן. מדי פעם התעניינתי מה קורה סביבי. אחר כך כבר קראתי את המבוא שיש בסידורים ואפילו התחלתי להניח תפילין. כך הכול התחיל. הגעתי לשתי שבתות לבית של חבר מהצבא, ממוצא מרוקאי. מייד התאהבתי באווירת השבת ובמשפחה שלו.

ומשם ההחלטה לצאת לקורס "נתיב" הייתה כבר קלה עבורך?

פשוט ידעתי שאם אני רוצה להתחיל להכיר לעומק את היהדות ולא רק מבחוץ- קורס "נתיב" זו הכתובת. הגעתי לשם ולמדתי המון על התורה, המצוות, המנהגים והמסורת. לפתע גיליתי שיש דתיים אחרים, שמדברים בשפה שלי, פגשתי ביהדות שנוגעת אלי. הערכים והמסרים הזכירו לי מאוד את אלה שעליהם גדלתי בקהילה היהודית בסנט פטרסבורג אבל עם הרבה יותר עומק וחיבור לחיים. תוך זמן קצר קבלתי את ההחלטה: אני רוצה להיות יהודי ולסיים את תהליך הגיור.

ידעתי שמחוץ לקורס "נתיב" קשה לשמור על אורח חיים דתי והחלטתי שעלי להקפיד להיות בכל שבת אצל משפחה דתית. אין לי ספק שהייתי קצת חוצפן לפעמים, שכן הייתי מזמין את עצמי ללא בושה לשבת אל כל חבר דתי שהכרתי. בסוף תהליך הגיור באמת גיליתי שהייתי רק שלוש שבתות בבית. זה המקום שלי להודות לכל המשפחות המקסימות שנתנו לי את האפשרות להכיר את היהדות בצורה כל כך חמה ולבבית. בעיקר למשפחת הברמן שלוותה אותי במשך כל הגיור והתייחסה אלי עם הרבה אהבה, ממש כמו לחלק מהמשפחה. חשוב לציין שמעולם לא הגדרתי את עצמי שייך לאיזו דת או לאום אבל החינוך מבית אבא חיבר אותי חזק מאוד לארץ ישראל ולמסורת. ההחלטה להתגייר הייתה בעיניי סיומו של תהליך העלייה.

ואיך התחילה ההיכרות שלך עם "מכון מאיר"?

מורה שלי בקורס "נתיב", סשה אגרונוב, ראה שאני מתעניין בהרבה דברים והוא החליט לקחת אותי לסיבוב היכרות ב"מכון מאיר". ישבנו ביחד והקשבנו לשיעורו של הרב אורי שרקי וגם פגשנו בראש המכון, הרב דב ביגון. יצאתי משם עם הרבה סקרנות וברגע שהייתה לי "רגילה" של שבוע חזרתי ללמוד שם. כך גמלה בליבי ההחלטה שאחזור למכון גם אחרי הצבא, ידעתי שזה המקום עבורי.

והיום?

עכשיו  אני ב"מכון מאיר". נראה לי שאתחיל עוד השנה לימודים אקדמאיים ובינתיים אשב במכון כמה חודשים כדי להכיר את היהדות יותר לעומק וכמובן- בכדי להקים בעתיד משפחה דתית ויהודית כמסורת ישראל סבא.

לסיום דניאל, מה היית רוצה להגיד לשאר המתגיירים שעוד בדרך?

חשוב לי לציין שהמשיכה שלי ליהדות הגיעה דווקא מחוסר גדול שהיה לי בילדות. הדבר החזק ביותר שמשך אותי היה הבית החם והמשפחתיות שהמשפחות המארחות הרעיפו עלי, דבר שהיה חסר לי מאוד. בנוסף, אני מרגיש שהיהדות נתנה לי המון משמעות לחיים. אבל כן הייתי רוצה לומר כמה דברים לכל המתגיירים שעוד בדרך. אני בטוח שלחלק מכם תהליך הגיור נראה כדבר טבעי ומתבקש ויש בו סגירת מעגל וחיבור לזהותכם המקורית. אחרים מכם, בוודאי חשים קצת אחרת וחווים את כל ההליך בצורה יותר קשה. אני מניח שיש הרבה התלבטויות ורגעי משבר בכל הנוגע לאמונה וקיום מצוות. אני רק רוצה לחזק אתכם ולומר למי שבאמת רוצה -הדבר אפשרי.

מי שבאמת מחליט שהוא לא מוכן להתעלם מהזהות המקורית שלו, מהעם אליו הוא שייך והוא לא רוצה להפסיד לאויביי ישראל שתכננו בעבר להעלים כל זכר ליהדותנו- מסוגל לעשות זאת. אבל באמת, הכי חשוב זה להתפלל. אתם צריכים פשוט להתפלל על זה. להאמין בה' ולבקש ממנו לעזור לכם ולכל עם ישראל לחזור לשורשים שלנו לתורה ולמצוות, לערכים ולמוסר, לבית יהודי וחם. אל תחפשו דרכים מורכבות ומסובכות להאמין, אחרת זה יהיה מלאכותי. חפשו את החיבור הטבעי הזה שיש בכל אחד. החיבור למה שלמעלה מאיתנו, למי שנותן לנו כוח ומשמעות לחיים. 

ואהבתם את הגר

אלכסיי מסיים בנימה אישית ובמסר היוצא מתוך הלב:

את עם ישראל כולו הייתי רוצה רק ליידע שאנחנו כאן. אני ושכמותי רוצים להתקרב ולחזור אל היהדות. אל השורשים האמיתיים שלנו. לא תמיד זה קל לנו אבל בעזרתכם יכול להיות לנו פחות קשה. נשמח להתארח אצלכם, לפגוש משפחה יהודית ולראות קידוש עם אבא, אמא וכל המשפחה סביב שולחן אחד. איפה תמצאו אותנו? כמעט בכל מקום. אנחנו בבית הכנסת ובמכולת, במספרה או בתור בסופר-מרקט, רק תשימו לב שאנחנו כאן ואנחנו זקוקים לכם.

"ברוך אתה ה', מקבץ נדחי עמו ישראל"

חג עצמאות שמח!