'אחרי מות' - פרשת הדם

חננאל ובר ז"ל , ז' באייר תשע"ג

פרשת 'אחרי מות' מתחילה עם אזכור מותם של בני אהרון, עוברת להילכות הכהן הגדול ביום הכיפורים, ממשיכה עם איסור אכילת הדם, ומסתיימת בהילכות העריות. 

על פניו נראה שאין שום קשר בין כל הנושאים הללו, ולכן נשאלת השאלה: מדוע דווקא הם צורפו יחד ע"י הקב"ה?

לעניות דעתי, אכן יש חוט שני שמחבר את הנושאים הנ"ל הנראים כל כך שונים.   הרי בניו של אהרון ניסו לעבוד את הקב"ה באהבה יתרה ובדרך שהוא לא הורה להם.  קרבתם היתרה לה' גרמה לו לשרוף את דמם.

בחלק הבא של הפרשה מצווה הקב"ה את אהרון הכהן ואת כל הבאים אחריו כיצד לתפקד ביום הקדוש ביותר לעם ישראל -- יום הכיפורים.  צעד אחר צעד הוא מכפר בעד עצמו, בעד ביתו ובעד כל העם.  חלק ניכר מתהליך הכפרה של הכהן הגדול הוא להזות מן הדם של הפר ושל השעיר על פני הכפורת ולפני הכפורת ואח"כ לפני הפרוכת ועל קרנות המזבח.  הזיית הדם, מטרתה הינה כפי שהוסבר לאחר מכן -- שנפש כל אדם בדמו, והקב"ה קבע שמטרת הזיית הדם על הכלים במשכן אחת היא -- "לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי-הַדָם הוּא בַּנֶפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז, יא).

מכיוון שכך קבע הקב"ה ברור מדוע צוונו לא לאכול את הדם -- כי הדם הוא נפש כל בשר.  אי אפשר גם לאוכלו וגם להשתמש בו לכפר על חטאינו, פשעינו ועוונותנו.  ולכן "דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת" (שם, יד).

עד כה הקשר בין דמם של בניו של אהרון, לבין דמם של הפר והשעיר בכפרה על כל עם ישראל ועל איסור אכילת הדם נראה ברור.  אך מדוע ממשיכה הפרשה מיד לאחר מכן באיסורי העריות?  התשובה -- "אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו).  ומהו "שאר בשרו"?  הרי מדובר בקרובי משפחה, קרי קרובי דם.  למרות שטעם איסורי העריות אינו מפורש בתורה, הבין הרמב"ן שיש חכמה שעדין לא נגלתה לחז"ל בדורות הללו, כפי שהוא כתב: "והנה העריות מכלל החוקים, דברים שהם גזירת מלך.  ובגזירה הוא הדבר העולה על דעת המלך שהוא החכם בהנהגת מלכותו, והוא היודע הצורך והתועלת במצווה ההיא שיצווה בה ולא יגיד אותו לעם זולת לחכמי יועציו".

מה שלא היה ידוע בתקופת הרמב"ן בגנטיקה ידוע היום, כי עם התפתחות מדע הגנטיקה הבינו בני אדם את סיבת הסכנות הפיזיולוגיות העוברות לצאצאים מזיווגים שאסרה התורה.  נותר לדאבוננו סוג של איסור עריות אחד ונפוץ שפוגע ברוב חברות העולם ואינו קשור לקירבת דם -- והוא משכב זכר.  תוצאותיו של אותו חטא דאורייתא אינם "בדם", אינן גנטיות אך הינן חמורות לא פחות לתפקודה של חברה בריאה.  יש לציין שללא המצאת תרופות בעשרים השנים האחרונות המקלות בסימפטומים של מחלת ה-HIV, תופעה זו היתה נותרת בממדים הרבה יותר צנועים. 

אך במקרה דנן המדע איפשר את התפרצות המחלה ומונע את הטיפול באלה הנגועים במחלה זו.  כן, "מחלה" כי אנו יודעים שכל מעשה שכִּינה הקב"ה כחטא, בכוחותינו לתקנו, לכפר ולעקור מנפשנו.  ויש לזכור שלא נמצא עד כה, ולעניות דעתי, לא ימצא אי פעם "גן החד-מיניות", כי התופעה הזו הינה תוצאה של בחירה, ולכן היא חטא.  לו היה גן לנטיה זו, הדבר לא היה נחשב ע"י הקב"ה ל"תועבה".

לסיכום, מהילכות בית המקדש ביום הכיפורים שמוֹרים לנו להשתמש בדם של בהמות כדי לכפר על מעשינו ולהינקות מכל חטאינו, הדריך אותנו הקב"ה לא לרדת לרמת החיות, לא לאכול דם כמותן ולא להזדווג עם כמעט כל אחד ממינן.  אכילה אצילית וידיעת איש את אשתו בדרכי השם הן הן הדרכים האלמנטריות ביותר המבדילות אותנו מן החיות.  זה המסר הגדול של פרשת 'אחרי מות'.