ימי זיכרון ונתק

מנגל ביום השואה ובר מצווה ביום הזיכרון - האם המגזר החרדי מתנתק מהמדינה?

פרופ' אשר כהן , ט' באייר תשע"ג

פרופ' אשר כהן
פרופ' אשר כהן
פלאש 90
ביום ראשון לפני כשבועיים עברתי, בלי להיות מודע לכך, ליד אייטם תקשורתי שהפך למיני-סערה ציבורית. כשעתיים לפני כניסת יום הזיכרון לשואה ולגבורה עברתי ליד גן סאקר והרחתי את ריח העשן והבשר החרוך שעל המנגלים. בזמן האירוע נזכרתי ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב ובמאמציו ללמד זכות על ישראל בכל מצב. אמרתי לעצמי שמדובר בסוף הבילוי והמבלים הרבים בוודאי נמצאים בשלבי התקפלות מהמקום.

חוסר רגישות אינו תכונה שרק מגזר אחד מחזיק בה. בקרב קבוצות רבות קורה מדי פעם שחלק מחבריהן לא ער ולא מודע מספיק לרגישותן של קבוצות אחרות. אולם גם אירועים כאלו יכולים להסתיים במהירות, כמו שקורה לא אחת. אחד ממנהיגי הקבוצה מבהיר שמדובר בהתנהגות לא ראויה ולא רגישה מספיק. נציג אחר מבהיר שמדובר במיעוט שאינו מייצג ואחר מתנצל ברמה זו או אחרת, והסיפור מסתיים.

אלא שהפעם בחר ח"כ אריה דרעי להחריף את האירוע ולומר בריאיון שיום השואה ש"הם" קבעו לא מחייב את החרדים. המסר הכללי הועבר תוך גילוי בקיאות המשלבת ידע הלכתי – אין מספידים בחודש ניסן – ובקיאות היסטורית על מידת הצלחתו של מרד גטו ורשה והשוואתו הסמלית לגטו לודז'. אתם מבינים? מה פתאום קובעים לדרעי יום שקשור דווקא בגטו ורשה ולא בלודז'? רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר שאם רק היו קובעים את התאריך הנכון, על שם האירוע הנכון, ובעיקר הגטו הנכון, הכול היה בסדר.

כעבור שבוע הגיע יום הזיכרון לחללי צה"ל. בשיחה אקראית לחלוטין ביום ראשון השבוע, שמעתי שבבני ברק עומדת להתקיים מסיבת בר מצווה. גם כאן קפץ רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. ניסיתי לתקן את הדברים ולומר שבוודאי יש כאן בלבול והכוונה למחר בערב, היינו יום העצמאות. לא ולא, הובהר לי, מסיבת בר המצווה היא היום בערב, בשעת הצפירה של כניסת יום הזיכרון.

לאחר מכן ביררתי על האירוע, ומסתבר שהשתתפו בו כמאתיים איש. מסיבת בר מצווה אינה בילוי אקראי ומזדמן כמו מנגל בגן סאקר. משפחה, מאות אורחים ולצדם עשרות אנשי מקצוע קשורים למסיבת בר מצווה. אנשים פותחים יומן, כזה שאין בו כמובן שום אזכור ליום הזיכרון לחללי צה"ל, ומתאמים עם האולם של אחת הישיבות וכמובן עם הקייטרינג. אבל לא הייתה תזמורת. לא בגלל יום הזיכרון, אלא בגלל ספירת העומר.

ימי הזיכרון של ישראל הם גם ימי נתק. נתק של קבוצות מתבדלות, מסתגרות, שבעבורן ימי הדת האזרחית, הציונית, אינם אומרים מאומה. עד כדי כך שאפשר להצדיק ברמה זו או אחרת מנגלים בגן סאקר בליל יום הזיכרון לשואה ולגבורה ומסיבת בר מצווה בליל יום הזיכרון לחללי צה"ל.

בליל יום העצמאות, מיד בסיום יום הזיכרון לחללי צה"ל, באלפי מוקדים של שירה בציבור, פרטיים וציבוריים, רבים שרו את השיר המוכר של יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום 'אין כבר דרך חזרה'.

בשנות הארבעים התרחש הפילוג ההיסטורי בין הזרם הקיצוני שנותר בתחומי העדה החרדית ונטורי קרתא, לבין המתונים יותר במחנה החרדי. הראשונים נותרו מיעוט קטן בהשוואה לזרם המתון יותר שקשר את גורלו במדינת ישראל שקמה, גם אם קשר זה היה מוגבל ומסויג במידה רבה. בשנים האחרונות החל שלב נוסף במאבק. כיום נראה כאילו הגרעין הקיצוני הוא המכתיב את הקו המסתגר והמתבדל מהחברה הישראלית. 

אבל בפועל, אמנם באיטיות אך בעקביות, המחנה החרדי הולך ומשתנה. בשנה שעברה, על פי מדד הדמוקרטיה, כבר הצהירו יותר ממחצית החרדים שהם ציונים. אט אט יהפכו הקיצוניים למיעוט. הרוב שיהיה בעתיד יוכל לשלוף את דבריו של הרב אוירבך זצ"ל, שאמר שמי שמחפש קברי צדיקים שילך להר הרצל. אין כבר דרך חזרה.