יאיר, מה אדם בעיניך?
יאיר, מה אדם בעיניך?

לעתים נדמה שיש ליאיר לפיד התנגדות להביע את עצמו בימות החול.

לאחרונה כל הגיג והצהרה שלו, אפילו הספד, הוא מעלה בסטטוס, בעיצומם של חג או של שבת קודש. כך גם דברי הפרידה שלו מחברו אמנון דנקנר ז"ל, שנפטר בליל שבת, והוספד על ידי לפיד ברשת בשבת בצהריים.

קראתי, אחרי צאת השבת, ואני ממש שמח שמעתה, בנושאים הבוערים כל כך, נושאים שבשום אופן לא מוכנים להוריד מהפרק, אין לי כל ויכוח או מחלוקת עם יאיר לפיד. כן, הכל נגמר. אין לי שום ויכוח עימו על גיוס בחורי ישיבות, על ארבע מאות עילויים, או אלף שמונה מאות כאלו. על נושא התקציב וגודל הגירעון, ודאי אין לי מה לומר לו. גם בנושא של הדרת נשים במרחב הציבורי, גיליתי אחרי ההספד שלו, כי לוּ אשב עימו בארבע עיניים אי פעם לא אתווכח עימו ולא אנסה להסביר לו על מעמד האישה בעיני חז''ל. הנושא הוא הרבה-הרבה יותר חמור. הרבה יותר יסודי ואנושי.

אני מצטט את שורת הסיום מתוך דברי הפרידה של יאיר לפיד מאמנון דנקנר: "אני מתנחם בזה, שאם ללכת אז ככה: ברגע אחד. מוקף אוהבים, כשעל לחייו פירורי גבינת קממבר ושפתיו מבהיקות מיין בורדו משובח". אין לי מושג איך מנקדים את שם הגבינה עליה מדבר שר האוצר (ביררתי, זה לא קוטג'). אבל את המשפט הזה, מול גופתו של יהודי המכוסה בטלית, אמר אדם שזכה בבחירות האחרונות לשבעה עשר אחוזים מכלל קולות המצביעים במדינת ישראל. כיום הוא שר אוצר וחבר בקבינט המדיני בטחוני.

אנחנו חייבים למקד את הוויכוח. חייבים להפנות לכיוון הנכון את מערך ההסברה. לצמצם ולקרב את השיח. מי שאומר דבר כזה בהלוויה של אדם, טעות לחשוב שהמחלוקת בינינו לבינו היא על לימודי הליב"ה בבתי הספר החרדיים ושילוב על חרדים בשוק העבודה

וזו המסקנה שלי, עבורי ועבור כל מי שכואב את המצב הכלל-ישראלי: אנחנו חייבים למקד את הוויכוח. חייבים להפנות לכיוון הנכון את מערך ההסברה. לצמצם ולקרב את השיח. מי שאומר דבר כזה בהלוויה של אדם, טעות לחשוב שהמחלוקת בינינו לבינו היא על לימודי הליב"ה בבתי הספר החרדיים ושילוב של חרדים בשוק העבודה. נכון, אמנון דנקנר לא היה אדם דתי. לא חשבתי שצריך לומר עליו כי ''יצאה נשמתו באחד''.

גם אין צורך להעלות על נס את העובדה שהוא הסתלק לעולם הבא ביום שהוא ''מעין עולם הבא'' – ביום שבת מנוחה. זה חסר טאקט. חסר טאקט כמעט כמו "לנזוף" בדנקנר ליד קברו, באותו נאום פרידה לפידי, על כך שניהל "הגנה טיפשית להפליא על אריה דרעי", כשאותו דרעי עומד מטר ממך, מחכה להספיד בעצמו.

אבל עזבו את כל זה. אני מאמין – בלי היכרות אישית עם הנפטר – שהוא היה אדם. היה לו לב והיה לו שכל. גם הוא ענה על ההגדרה הקולעת של אונקלוס: ''נפש חיה – רוח ממללא''.

דחילק יאיר, בא נרד רגע לרמה שלך: מה, הוא כלב? מה אתה מביא עכשיו ''גבינת קמבבר ויין בורדו''? הייתי בטוח שרק השיח שלנו הוא שונה, שהוויכוח בינינו הוא על ''מה ישראלי בעיניך'': ''מה אתה יותר ריקי כהן אם לשלושה, או רבקה כהן אם לשישה''? אבל עכשיו אני מבקש להגביל ולהגדיר ולהתחיל מחדש: ''מהו אדם בעיניך''? עד היום חשבתי שדברי חז''ל במסכת אבות ''בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד'' אינם הוראה, אלא נתון. עובדה מובנת מאליה. מי בכלל חושב אחרת? תודה, יאיר, לימדת אותי פשט במשנה באבות, זה כנראה לא מובן מאליו.

בחול המועד פסח האחרון, הייתה לי הזכות להיות נוכח בשיעור שנשא ראש ישיבת "מאור התלמוד" הרב אברהם יצחק הכהן קוק שליט''א (כן, הוא קשור אליו. דודו זקנו הוא הראי''ה זצ''ל) בעיר פתח תקוה. לאחר פלפול ארוך שעסק בנושא ביטול ברוב בחמץ שעבר עליו הפסח, האם גם אז איסורו במשהו, ועוד ועוד, ביקש הרב לדבר בענייני השעה.

הוא טרח והתחנן שיבינו: ''אין פה שאלה על עיקרי האמונה. אפילו לא על תורה מסיני, הוויכוח הוא על פסוק אחד: 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'. כולם מסכימים על כך. אבל לשם מה הוא ברא זאת?''. ואז הרב קוק הדגיש: ''לי ברור כי 'הארץ נתן לבני אדם'. הארץ ניתנה כדי לגדל עליה יצורים שעונים על ההגדרה הזו. ואיך נראית צורה של בן אדם?".

כאן הוא תיאר באריכות את רבותיו, את גדולי ישראל, את הסתפקות במועט, את הבריחה ממותרות. אני לא זוכר הכל, אבל במחילה מכבוד תורתו, יאיר לפיד לימד אותי את כל זה במשפט אחד: ''אני מתנחם בזה, שאם ללכת אז ככה: ברגע אחד... כשעל לחייו פירורי גבינת קממבר ושפתיו מבהיקות מיין בורדו משובח". יהיה הלימוד לעילוי נשמתו של המנוח.