אסתר כריש ז"ל: בתעוזה ובפשטות ללא התלהמות

יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בני קצובר, מספר על אסתר כריש ז"ל, ש-30 יום ימלאו מחר לפטירתה.

בני קצובר , י"ד באייר תשע"ג

תוקף. קצובר
תוקף. קצובר
פלאש 90

שתי עיניים היו לה, באחת צפתה על הפן הציבורי – מה נחוץ כדי לקדם את מצבו של העם בישראל בכלל ואת האחיזה בשומרון בפרט; לכך הקדישה את כל-כולה, כולל ישיבה ושכיבה על הכבישים כדי למנוע מכוחות הרס מלבצע את שליחותם הנואלת
 

היא לא חסה על גופה, על רכושה או על בריאותה, ובאירועים רבים אינספור נדהמו כוחות צבא ומשטרה למצוא מולם אישה-סבתא בעלת חזות אריסטוקרטית ולבוש בהתאם, אשר לא היססה מלשכב לרגלי הג'יפים והטרקטורים בבחינת ההתרסה "תדרסו אותי, תדרכו עליי. אני מפה לא זזה, ובוודאי שלא מרצוני".

אם הייתי צריך למנות את חמשת הנשים הבולטות ביותר מקרב המתיישבים בשומרון ויהודה, אסתר כריש ז"ל הייתה בחמישייה המובילה.

 

מעטים ניחנו באומץ, בתעוזה ובפשטות ללא התלהמות כאסתר, ועוד אל מול כוחות מאיימים ומפחידים כיס"מניקים ואחרים. תמיד היא שמרה על סגנון ועל רמה תרבותית, כולל גם באירועים ובמאבקים הקשים שחווינו בתקופת הקפאת הבנייה ביו"ש, אשר לוותה בפעולות הרס רבות. תעוזתה ומנהיגותה אילצה גברים שעמדו מהצד להצטרף לפעולות אלו - הרי איך יותירו אישה כאסתר לבדה במערכה?
במקביל לעין הראשונה, בשנייה היא צפתה כל הזמן על הפרט, על האדם הפשוט - מהאדם הזקוק לעזרה וחסד ועד לזה אשר עדיין אינו מוצא את עצמו במאבק ובמערכה הציבורית. היא חיפשה באופן בלתי-נלאה דרכים ואמצעים כדי להגיע גם לאותו איש פשוט ולמשוך אותו להשתלב במערכה.

סבתא ואשת התיישבות מובהקת

את רשימת מעשי החסד היומיומיים של אסתר לא ניתן להעלות על הכתב. היא יזמה אינספור של פעולות, וגם בחזית הציבורית ידעה להגיע לציבור באמצעות מעשי החסד - כמו במקרה של "מתקפת עוגות" לגבעות ולחוות, שם היו זקוקים לעידוד ולחיזוק.
אין כמו צמד המילים התנ"כי הידוע "אשת חיל" לתאר אותה; הן מבטאות באופן נפלא את אישיותה: אשת אמונה, מחשבה, יצירה ומעשה

לשתי העיניים תרמה לא רק את כולה אלא גם את עצמה, ובהתנדבות מלאה. זאת, במקביל לטיפוח משפחתה ורצונה להתנדב ולשמש בקביעות בייביסיטר לנכדיה גם במרחק ניכר מביתה.

עם הגיעם של אסתר ובעלה מיכאל-מייקל ז"ל לקדומים ולשומרון, הפכו השניים למי שטביעת אצבעותיהם ניכרת בכול. מייקל יזם והרים מערכות בקנה מידה ארצי, ביניהם חברת בנייה בקדומים ואת העיתון 'מקור ראשון'.

והעזר כנגדו - במלוא מובן המילה - הקימה מערכות צדקה וחסד ויוזמות חינוכיות, ונבחרה לתפקיד סגן יו"ר מועצת קדומים לצדה של דניאלה וייס. מביתה היא ניהלה את שיא המערכה על היישוב חומש, והתנדבה לכהן כמנכ"לית ועד מתיישבי השומרון. את כל אלו, כמובן, היא עשתה בהתנדבות מלאה - כולל ההוצאות על רכבה הפרטי וכולל הזרמת כספיה הפרטיים, ועוד בזמן שבקופת הוועד אין יכולת לשלם משכורות לעובדים.

במסגרת ועד מתיישבי השומרון עבדנו יחדיו, כתף אל כתף, בארבע השנים האחרונות, עד למחלתה. גם כאן, בהתנדבות מלאה ובמרץ בלתי-נלאה עמדה אסתר בחזית המערכה אל מול ניסיונות ההרס מחד גיסא והטיפול האישי בכל נפגע מאידך גיסא – אם בהרס ביתו, אם במעצר. אסתר הייתה בכל מקום. היא צלצלה לראשי יישובים, לרבנים ולח"כים ואמרה להם "אל תעמדו מנגד, אתם חייבים להתגייס". מולה, קשה היה להם להתחמק.

בדיונים הרבים שהיו לנו תמיד חיפשה דרכים ושיטות חדשות ויצירתיות, גם במאבק עצמו וגם כלפי הציבור הרחוק מאיתנו. ובכל זאת, תוך כדי מאבק היא אף פעם לא שכחה לנסות ולדחוף קדימה את הפן הנשי, את מעמד הנשים.

אין כמו צמד המילים התנ"כי הידוע "אשת חיל" לתאר אותה; הן מבטאות באופן נפלא את אישיותה: אשת אמונה, מחשבה, יצירה ומעשה. בכל תחום אפיינו אותה מרץ, חריצות, ונכונות לעשות אף את המעשים הנחותים כביכול, אשר אחרים מתחמקים מלעשותם.
ביום שישי האחרון הובלנו אותה למנוחת עולמים בבית העלמין ביישוב קדומים כשהיא רק בת 64 שנים, ומאחורי מיטתה צועדים מאות ואלפים. משום מה, ברגע מסוים בלוויה חשתי כי לא אנו מובילים את מיטתה אלא היא מובילה אותנו, כאילו היא מתריסה בפני כול: "הנה אני נשכבת כאן, בתוך אדמת השומרון. אני רוצה לראות מי ינסה לפנות אותי מכאן".

יהי זכרה ברוך

אירוע האזכרה ייערך מחר (חמישי) בשעה 20:30 באולם הפיס של קדומים.