כבוד השר, כבוד הבריות
כבוד השר, כבוד הבריות

שני הצעירים בעלי החזות החרדית ישבו ולמדו בריכוז רב, כסבור היית שבהוויות אביי ורבא הם עוסקים.

מזוקנים, פאותיהם מסתלסלות יורדות על צדעיהם, לבושים בווסט, פראק, גרביים עד הברכיים וכיפות כותנה שחורות וגבוהות מבהיקות על ראשיהם. יושבים ולומדים.

המקום – שלוחת 'מכון לב' ברמת גן בואכה בני ברק. הימים – ימי בין הסימסטרים. ימי בחינות. "תגידו... מה אתם לומדים?", שאל עובר האורח הסרוג, בזהירות ובסקרנות. "מדידות. מדידות שטח כהכנה לבניה, סלילה... אתה יודע".

"מה, אלו שעומדים עם החצובה הזו... שאחד מסתכל בעינית והשני מסמן... כאלו?".

"בדיוק!" ענו השניים בחיוך רחב. "בדיוק זה".

"אבל... ככה?... כאילו, עם כל ההופעה, בשמש?!".

"כן, בשמש. איך שאנחנו. למה יש לנו במה להתבייש?!".

"לא, לא, חס וחלילה... להיפך".

**************

יכול להיות שההתנהלות של החרדים מול רשויות המס צריכה 'רענון' ויכול אפילו להיות, שחלקם צריך לעשות הכרות מחודשת עם אנשי מע"מ ומס הכנסה אחרי נתק של שנים. כנראה שכן.

שעיר לעזאזל

ויכול להיות, סביר להניח, שיותר מידי צעירים חרדים מצהירים על לימודים בישיבה רק כדי להשתמט מהצבא, לדפוק כרטיס בישיבה, לקבל על זה מיטה וארוחה חמה, ללכת לעבוד ואפילו לא לעמוד בצפירה. כן, גם זה קורה.

אבל כל זה לא מצדיק השתלחות בכל הציבור החרדי כולו, בצורה כל כך בוטה ומשוללת רסן. כל כך אגרסיבית. זה לא מתאים לקרוא להם 'לקחת אחריות על הילדים שאתם מביאים', כמו ששר האוצר עשה בשבוע האחרון – זה אפילו עושה כאב בטן עמוק.

זה לא הוגן להעלות אותם על המוקד כדי שגובה הלהבות ורעש תופי התם-תם יכסו על העלאת המיסים והגזרות הכלכליות שהוא, השר, הולך להטיל על כולנו. וזה לא ישר לתלות בהם את קולר הגרעון המצטבר ואת כל הבעיות הכלכליות של מדינת ישראל רק כיוון שהם היו בכל הממשלות האחרונות. הרי היו שם עוד מקבלי החלטות ומובילי מדיניות.



"קרה לנו נס"

התשובה לשאלתך, אדוני השר, 'איפה הכסף?', לא נמצאת רק בגזרה החרדית – שכחת את תקציב הביטחון הענק?! שכחת את חבריך, משפחות ההון שהרווח הנקי של אחת מהן לבדה, זו שיושבת על ים המלח של כולנו, היה בשנה האחרונה 7 מליארד שקל – 20% מהגרעון?! שכחת את התופעות במגזר הערבי-בדואי של שוק שחור, ביגמיה, השתלטות על קרקעות, גניבה ממוסדת ועוד מרעין בישין – תופעות שעולות לנו הון?!

ובעיקר, זה לא חכם לנהוג כך כשהדברים באמת הולכים ומשתנים, כשהנגיד מכריז השבוע בכנס השנתי של המכון הבינלאומי למחקרים ביטחוניים (INSS): "קרה לנו נס שאנחנו לא מבינים – שיעור האבטלה הוא הנמוך זה 30 שנה כנראה כתוצאה מכניסת החרדים לשוק העבודה". יותר ויותר חרדים לומדים מקצועות חופשיים, ראיית חשבון, משפטים, כלכלה ועוד, אפילו מדידות. מה אתה רוצה, כבוד השר?! כותרת? שנאה? כבד אותם ואותנו – דבר כלכלה.



כל משבר הוא הזדמנות חדשה

וכאן מגיע התפקיד של הציונות הדתית. למרות היחס המזלזל שאנו לעיתים, אולי לעיתים קרובות, זוכים לו מצד העדה החרדית, למרות חוסר ההערכה והכבוד לרבנים-מנהיגים מהמגזר הדתי-לאומי, למרות זה אנחנו צריכים לקחת אחריות. על החרדים, על עצמנו, על הקיטוב החברתי הגובר. ולא כפטרונים אלא ממקום של כבוד אישי וציבורי, ממקום של ערבות הדדית. ממקום המבקש לתקן בימי הספירה את אותו קלקול של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה – אתה שומע, כבוד השר?

דווקא על רקע משבר האמון עימם, הציונות הדתית יכולה לבנות מחדש את האמון עם הציבור החרדי ולגשר בינם לבין הציבור החילוני.

********

"... מה ככה בשמש – כל הכבוד. ומאיזו חסידות אתם?".

"מה לא רואים עלינו?", ענו השניים נעלבים, "אנחנו גורניקים, חסידות גור... מה אתה מתפלא, הרבי אמר שצריך לצאת לעבוד, להתפרנס בכבוד, אז באנו ללמוד".