פאנטום המחסומים

אמילי עמרוסי , י"ז באייר תשע"ג

אמילי עמרוסי
אמילי עמרוסי
מירי צחי

הפייסבוק, מגאפון נטול פילטרים, שיגר אלי השבוע את חוויותיה של חברת הכנסת עדי קול (יש עתיד).

"גם אם אעלה תמונה של המכלאה הקפואה והמזוהמת במחסום קלנדיה, שבה עברתי אתמול בשובי מרמאללה, לא תוכלו לראות את ההשפלה והעלבון שחשים פלשתינים הנאלצים לעבור בה יום אחר יום", כתבה קול. טבעות הגלים של טקסט כזה, הנכתב בעברית, בישראל, על ידי חברת כנסת, מגיעות ברגע אל כל חוף ומחוללות נזק מיידי. האם מדובר במצג אמת? 

"המחסומים", קוד שנזרק לאוויר בכל פעם שמדברים על הכיבוש, הם רוח רפאים, זיכרון פאנטום. אין מחסומים. בתקופת אולמרט הוסרו המחסומים בתוך יו"ש, כולל מחסום חווארה שבו נתפסו מדי שבוע מחבלים ואמצעי נשק. אפשר להגיע היום משכם לרמאללה בנסיעה חלקה, בלי לראות בטונדה אחת. המקום שבו ביקרה קול אינו מחסום כי אם מעבר גבול.

אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו: מצד אחד לדרוש שתי מדינות לשני עמים, ומצד שני לא לקיים מעברים עם בידוק. האפשרויות הן שרחוב אבן גבירול יוצף במחבלים, או שיאשימו אותך בסגר ובמצור. 

אני לא יודעת מה הפריע לקול, אולי עצם העובדה שאנשים נבדקים; כדאי לה לדמיין לרגע מציאות שבה אין בידוק במעבר בין הרשות הפלשתינית לישראל, ואז לשוב ולנחות כאן.

אני לא יודעת מה ראתה קול. מעבר קלנדיה, שממנו יוצאים תושבי רמאללה לירושלים, נראה כמו הכניסה לתחנה המרכזית. הפלשתינים מתבקשים להסיר חגורות וחפצים מתכתיים ולעבור במגנומטר. אם חפציהם לא גורמים לצפצוף, איש לא יבקש מהם "פותחת תיק" והם יעברו הלאה.

בבודקה, מאחורי זכוכית, יושבת חיילת עם מסטיק בפה. לא רחוק משם עומד נציג של מינהלת התיאום והקישור, שתפקידו לטפל באישורי כניסה שפג תוקפם ובשאלות אחרות. החיילים שומרים על הסדר. הם כמעט לא מקיימים מגע עם הפלשתינים. חלקם מברכים אותם "בוקר טוב" ו"מה שלומך" בערבית.

קלנדיה הוא המעבר הגדול ביותר, שבו עוברים בין 3,000 ל־5,000 עובדים ביום. זמן הבידוק הממוצע לאדם הוא 30 שניות. מכיוון שמדינת ישראל מגדילה בכל חודש את מספר אישורי הכניסה לישראל, ומכיוון שיש הרבה פלשתינים שרוצים לעבוד כאן, יש תור. בשעה העמוסה ביותר ביום, בחמש וחצי בבוקר, המבקשים לעבור לישראל ממתינים בתור 20 דקות. מהצד הפלשתיני של המחסום התקין צה"ל סככה, מבנה שירותים, מקום לישיבה, ברז שתייה. מבנה השירותים הושחת בידי הפלשתינים.

נקודות החיכוך במעברים הם הפנים שלנו - את זה יודעים גם במשרד הביטחון, שהקים ב־2010 את רשות המעברים היבשתיים: תשתיות מסודרות, מבנים חדשים במעברים הגדולים, חברות אבטחה אזרחיות בחלקם, מענה טלפוני בערבית המפרט את שעות המעברים. תודה שבחרת לעבור אצלנו. למה אנחנו צריכים את כאב הראש הזה? כדי לשמור על מרקם החיים של הפלשתינים, לאפשר תנועה נוחה, לספק להם אפשרות להתפרנס. אני לא יודעת מה הפריע לקול, אולי עצם העובדה שאנשים נבדקים; כדאי לה לדמיין לרגע מציאות שבה אין בידוק במעבר בין הרשות הפלשתינית לישראל, ואז לשוב ולנחות כאן.

ועם כל מה שתיארתי, הרווח שבין חייל לפלשתיני יכול להפוך לשחור ומכוער. המג"בניקים שהתעללו בפלשתיני הסובל מפיגור הם דוגמה לא שכיחה, אבל קיימת. אין לכך כמובן שום מקום. לצד הזכויות שלנו כריבון יש לנו גם חובות, והדאגה לזכויות אדם בראשן. בתחילת השנה הוקמה תנועת "זכויות כחולבן", אלטרנטיבה לגופי זכויות האדם המכפישים את שמה של ישראל בעולם.

ארגון "מעברים כחול לבן" מופעל על ידי מתנדבים שמתעדים, מפקחים ומנסים לשפר את ההופעה המוסרית, האנושית, של האדם במדים. בשלושת החודשים האחרונים הם נמצאים פעם בשבוע במעבר קלנדיה. קול היתה שם רבע שעה.
 
פורסם ב"ישראל היום".