עונש מוות למחבלים, מיד!

בעז שפירא , כ' באייר תשע"ג

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

עוד בטרם נודעו די  פרטים אודות רצח של יהודי על ידי ערבי הבקר בצומת תפוח, בהיות הידיעה הקשה טרייה וקשה מוצא אני את עצמי המום וכואב, מתוסכל ותאב נקם.

כאמור, נכון לרגע זה אינני יודע אם אני מכיר את הנרצח ובכל מקרה אין זה משנה כלל. דמו השפוך, בשל היותו אחי היהודי , זועק כבר עתה, עוד בטרם הובא לקבורה.

מצאתי עצמי יושב מהורהר  וכואב כאשר מלוות אותי תחושות מעיקות ונוראיות של חוסר אונים, צער, ייאוש אולי? חלילה, בזזה האחרון אאזור כוח על מנת להילחם בו ולהודפו.

בעודי מחפש פירורי מידע נתקלתי בתגובות של הפוליטיקאים ושליחי הציבור. אלא עוד תצטברנה במשך היום. התמונה קשה ומשתקת. יהודי נרצח בדם קר בהותירו שלא כמתוכנן משפחה פרטית לאסונה ומשפחה עצומה ,כל היהודים באשר הם, כואבים ומיוסרים ביחד עם משפחתו. נרצח ואין מושיע, המלל לא ישיבו לחיים והטרוניות תוותרנה בחלל האוויר ללא כל תוצאה מעשית.

בתוך הידיעות המצומצמות שכבר פורסמו, צדה את העין ודקרה את הלב שורה אחת קטנה "המחבל פונה לבית החולים". נורא לקרוא וקשה להפנים אבל זה המצב. המנוול יטופל על ידי אחיות ורופאים, יקבל אינפוזיות, תרופות, ינותח על פי ה"צורך" עד אשר יבריא. לאחר מכן ייחקר על ידי זרועות הביטחון ששוב כשלו במניעה, יועמד לדין ובהמשך ירצה עונש מסוים עד אשר......

בין לבין יזכה הרוצח לכבוד מלכים בקרב אחיו הרוצחים, אבו מאזן בראשם. ייתכן שרחוב או כיכר ייקראו על שמו. סכום כסף משמעותי יועבר
המחשבה על הרוצח הזוכה ברגעים אלה ממש לטיפול רפואי מסור, איננה מרפה. הלוא כולנו יראים את הסוף הצפוי מראש. יום יבוא חלילה בו יצעד הרוצח בשורה אחת עם רבים, יעלה על אוטובוס מחלונותיו יקפיד לסמן "וי" לאות נצחונו, יוסע לביתו ולחיק משפחתו ושם יתקבל בחאפלה
מידי חודש למשפחתו, בכלא יזכה ליחס של גיבור, ילמד להנאתו, יחגוג שמחות וביקורי בית, יתחזק באמונותיו החולניות והרצחניות ויבלה תקופה בבית ההבראה הישראלי. עד אשר...

ברגע זה ממש הודע לי שהנרצח השם יקום דמו הוא אב לחמישה ילדים. כולנו מבינים את האסון, אי אפשר שלא לחוות אישית את האובדן. הלם ! כן, שוב בפעם המי יודע כמה.

כל השמות כולם חרוטים בלבבות כולנו, כתובים על לוח הזיכרון הקולקטיבי. משם הם זועקים אלינו- בני משפחת פוגל, בני משפחת פלמר, בני משפחת שבו, בני משפחת סחיווסחורדר, בני משפחת גביש ועוד מאות רבות מאד של שמות של יהודים. כולם נרצחו על ידי הנאצים של דורנו, ערבים פראי אדם שהפגיון והדם הם תמצית עולמם והווייתם.

המחשבה על הרוצח הזוכה ברגעים אלה ממש לטיפול רפואי מסור, איננה מרפה. הלוא כולנו יראים את הסוף הצפוי מראש. יום יבוא חלילה בו יצעד הרוצח בשורה אחת עם רבים, יעלה על אוטובוס מחלונותיו יקפיד לסמן "וי" לאות נצחונו, יוסע לביתו ולחיק משפחתו ושם יתקבל בחאפלה של רוצחים השמורה רק לגיבורים עזי נפש כמותו. סביר שהכבשים שיישחטו לאותה חאפלה יזכו ליחס  טוב מזה לו זכה היהודי אחינו. את הכבשים ישחטו לצורך.....

אודה שנוכח מחשבות אלה ובהתגבר הכאב עולה בי המחשבה שמא עלי לסור לבית החולים שם מאושפז הרוצח יימח שמו ולעשות עימו צדק, על אתר. באופן זה תמנענה לפחות העוולות שתוארו לעיל, כולן צפויות ומוכרות, עד האחרונה שבהן- השחרור...

כמובן שלא אנהג כך ואינני ממליץ לאיש לנהוג כך. המחיר שייגבה מיהודי כזה שירצה לקחת את החוק לידיו הוא כבד מדי, כבד מנשוא. הוא יסבול קשות וכך גם משפחתו. הערב רב שבמקומותינו, נשיאים ופוליטיקאים בגרוש יתנפלו עליו ומחול השדים יהיה כזה שהארץ והעולם ירעשו. סביר מאד שבהמשך תידרש מדינת היהודים להקריב קרבן, לעשות מחוות, לשחרר רוצחים מכלאם...

מה גם שכולנו שומרי חוק ועם כל הצער והתסכול, לא ניקח את החוק לידינו. הכאב כבד מנשוא.

מה נותר אם כן חוץ מאשר לבכות את האובדן ולתמוך במשפחתו ולחזק כל יהודי דואב באשר הוא ?

התשובה בכותרת לעיל.

על מנת להרתיע, על מנת למנוע, כדי להתנקם, על מנת לא להתבזות, למען ידע העולם כולו שדם יהודי אינו הפקר, מטעמים מוסריים וערכיים ולמען הצדק יש לפעול לשינוי התייחסות יסודי לרוצחים ערבים פראי אדם הזורעים שוב ושוב, לאסוננו, שכול יתמות וכאב בקרבנו. ערבי שירים יד על יהודי לרוצחו נפש יוצא להורג על ידי מדינת היהודים. זה דינו,זה עונשו וזו אחריתו.