אמור ואמרת

הכהנים הם בנים של אהרון. צריך להזכיר לכהנים שמעמדם המיוחד הוא תולדה של היותם בני אהרון.

הרב אורי שרקי , כ' באייר תשע"ג

"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
צילום: מרים צחי

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶה, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם..."

הפסוק הפותח את פרשתנו מעורר קושי. אחרי המילים: 'אמור אל הכהנים בני אהרון' לא כתוב מהו הדבר שצריך להגיד להם. ומיד ממשיך הכתוב: 'ואמרת אליהם'. מהי כוונת הדברים?

התשובה היא שיש כאן שתי אמירות. האמירה הראשונה לכהנים היא שהם בנים של אהרון. צריך להזכיר לכהנים שמעמדם המיוחד הוא תולדה של היותם בני אהרון.

אם אתם בני אהרון, זה מחייב אתכם להתנהגות בקדושה, התואמת את דמותו של אהרון. הם אצילים בני האציל הראשון. קדושתם נובעת מייחוסם, ובזאת הם נבדלים מהעם. זה המימד של הכהונה המובלט בספר ויקרא, ספר תורתם של ה
יש תועלת בכך שיש צד נשגב ומרוחק בכהונה. על מנת שיהיה כוח לרומם את העם צריך מישהו שיהיה חיצוני לעם
כהנים.

לעומת זאת' ספר במדבר, ספרה של האומה, מבליט את העובדה שפינחס קיבל את כהונתו משום שקינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל. כהונתו באה עקב התועלת שהביא לעם ישראל, ומכוח העם הוא נהיה לכהן.

יש שני מקורות לסמכותה של הכהונה. האחד ממקום גבוה, נפרד מהעם כבפרשתנו, ויש מימד של הכהונה שמקורו באומה, זו שבפרשת פינחס.

יש תועלת בכך שיש צד נשגב ומרוחק בכהונה. על מנת שיהיה כוח לרומם את העם צריך מישהו שיהיה חיצוני לעם. "הנבדלות" הכהנית נדרשת כדי לרומם את האדם הפשוט. עקב כך, לכל אורך הפרשה בולט הצד הנבדל של הכהנים, שאינם מכירים את משברי החיים: אינם יודעים מוות מה הוא, שכן נצטוו להתרחק מהמתים, אינם דואגים לפרנסתם, שכן הם אוכלים את מתנותיהם, ואינם מכירים מציאות של משבר נפשי, משום שנאסר עליהם לשאת גרושה.

מגדיל לעשות הכהן הגדול, שאינו רואה את פני המוות אף במשפחתו, ואינו מכיר את נפש האלמנה, שלא כשלון רוח גרם לפירודה מבעלה כבגרושה. לעומת זאת ספר במדבר עניינו פירוט אופני ההתמודדות עם הקשיים, עם המדבר. במסגרת הזו, פינחס קיבל את הכהונה עקב הקשר שלו לעם ועזרתו לעם ישראל וכהונתו היא מכח העם כולו, על כל גווניו. הגוף הבוחר את פינחס הוא כל מגזרי האומה כאחד.

ההבדלה מהעם יוצרת אף הבדלה מן הארץ. בברית בין הבתרים הובטח לאברהם כי העם שיהיה גר ומשועבד יקבל את ארץ ישראל. שבט לוי לא היה משועבד במצרים, אלא גר בלבד. לכן הלויים נכנסו לארץ אך לא קיבלו נחלה. משה שלא היה משועבד ואף לא גר במצרים שהרי חי בבית פרעה ובנות יתרו זיהו אותו כמצרי, לא זכה להיכנס לארץ.