"חוק צהר": החופה של כולם
"חוק צהר": החופה של כולם

ר' עלתה מחבר העמים עם משפחתה. סבא שלה עלה שנים לפניהם ושימש רב באחת השכונות בתל אביב רבתי.

ר' גדלה כיהודייה וכישראלית גאה, שהתפארה בעובדה שסבא שלה (מצד אביה) היה רב. לפני נישואיה לבחיר ליבה, היא ניגשה להירשם לנישואים כשמשפחתה מלווה אותה בשמחה. אך כשהפקיד אמר לה ביובש ובאטימות שמוטל ספק ביהדותה ושעליה לגשת לבית הדין לברור העניין (צעד שאכן מתבקש הלכתית), פרצו היא ומשפחתה בבכי מר.

הפקיד שישב מול המשפחה הנדהמת לא חשב שהוא מטיל עליהם "פצצה". הוא לא תמך בהם, לא הפך את התהליך לעדין, למתחשב או למפחיד פחות. הוא פשוט לא חשב שהוא צריך לתת שירות, שהרי ר' ועוד אלפים כמותה חייבים להירשם אצל הפקיד במועצה הדתית בעיר שאליה הם שייכים. אין להם ברירה.

את הבעיה הזאת זיהתה צהר בכנסת הקודמת והחלה במסע נחוש לשנות את החוק, כך שלכל ישראלי יתאפשר להירשם לנישואים בכל מועצה דתית שבה יבחר, בלי קשר למקום מגוריו. צהר רצתה להפוך את התחום הנוגע לרישום זוגות לנישואים לתחרותי ולחייב כל מועצה דתית להיאבק

המפגש של זוג צעיר עם היהדות ועם הלכות החופה לקראת החתונה צריך להיות מאיר, מעורר השראה ומסביר פנים. אסור שהמועצה הדתית תישמע ותיראה כמו לשכת ביטוח לאומי או מס הכנסה ותגרום לדחייה

על נפש הבאים בשעריה, ולא לקבל אותם כהכרח או כמובן מאליו. 

אך למעשה התהליך התחיל בשל הרדיפה וההתנכלות של הרבנות הראשית לישראל לארגון רבני צהר. הרבנים הראשיים, שמסיימים בימים אלה את תפקידם לקראת בחירת מחליפיהם, קבעו תקנות שרירותיות שחסמו הלכה למעשה את רוב הרבנים, מתנדבי צהר, מלהשיא זוגות חילוניים. התקנות גרמו לפגיעה משמעותית ביכולתו של הארגון להשיא את אלפי הזוגות הפוקדים את שעריו בכל שנה. זה למעשה היה האות למאבק ציבורי, שאותו הוביל יו"ר הארגון הרב דוד סתיו.

כשהעמקנו בעניין, במטרה להגיע לתוצאה שתקל על זוגות בדרך לחופה, גילינו מועצות דתיות שסירבו להכיר בתעודות הגיור אשר הרבנות הראשית עצמה אישרה וחתמה עליהן. אותם רבנים במועצות הדתיות טענו כי הם אינם מכירים בגיורי הרבנות הראשית, אף שהם כפופים לה. כך נוצר מצב של גרי צדק שלא יכלו להינשא ומצאו את עצמם במלכוד. פתיחת אזורי הרישום וההקלות שעליהן הוכרז השבוע במסגרת החוק שעבר בקריאה ראשונה, יאפשרו להם להינשא במועצות שיכירו בגיור שלהם.

בשנים האחרונות קיבלנו בצהר תלונות רבות מצד כלות חילוניות, שנפגעו מהאופן שבו דיברו אליהן מדריכות הכלות שהדריכו אותן לקראת הטבילה במקווה, כמתחייב בכל חתונה יהודית כהלכתה. אותן מדריכות לא הבינו את נפש הכלות החילוניות־ישראליות שאותן פגשו, ובכך גרמו להגדלת הניכור ואף הסלידה של הזוגות החילוניים ממוסד הרבנות בפרט ומהיהדות בכלל.

אסור שזה יהיה כך. המפגש של זוג צעיר עם היהדות ועם הלכות החופה לקראת החתונה צריך להיות מאיר, מעורר השראה ומסביר פנים. אסור שהמועצה הדתית תישמע ותיראה כמו לשכת ביטוח לאומי או מס הכנסה ותגרום לדחייה. לכן יבורך שר הדתות נפתלי בנט, הממשיך את מה שהתחילה צהר במאמציה לשינוי החוק ולמהפכה בשירותי הדת במדינת ישראל. התחרות תעשה לכולם רק טוב.