הרהורים לעונת הסתיו

ההחלטה לתמוך ברב סתיו היא מחטף שהתקבל באופן לא ראוי ובפורום הלא נכון, ולכן הציבור הדתי-לאומי לא יתאחד סביבה. מה באמת חושבים מצביעי המפלגה על היוועצות ברבנים.

עמנואל שילה , כ"ח בסיון תשע"ג

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN
1.

המנהיגות שגילה השבוע נפתלי בנט, כאשר העביר בסיעתו החלטה לתמוך במועמדותו של הרב סתיו לכהונת הרב הראשי האשכנזי, דומה למנהיגות שמגלים לפעמים בעלים של קבוצות כדורגל. כאשר העניינים חורקים והקבוצה לא ממש מתפקדת, נוצר פיתוי לבעל הבית - בדרך כלל איש עסקים חובב ספורט אך חסר הכשרה מקצועית בתחום - להיכנס לנעליו של איש המקצוע, המאמן, ולהכתיב לו הוראות טקטיות ושינויים בהרכב הקבוצה. לעיתים נשמעים קולות רמים מיציע האוהדים או מיציע העיתונאים שקוראים לבעלים לקחת את העניינים לידיים ולהציל את המולדת. 

בעל בית חכם יחליף אולי מאמן כושל במאמן אחר, אבל לא ינסה בעצמו להיכנס לנעליו. הוא הרי יודע שהמאמן הכי גרוע מבין בכדורגל יותר ממנו. בעל בית עם יותר מדי כוונות טובות ופחות מדי הבנה יתערב בעבודתו של המאמן, ישבור את סמכותו בעיני השחקנים ויגרום לו לבנות הרכב ותכנית משחק שהם טלאי על גבי טלאי.

עד לתחילת השבוע התנהל נפתלי בנט בזהירות ובסבלנות בסוגיית הבחירות לרבנות הראשית. נראה כי בסוף השבוע שעבר נשבר כוח עמידתו מול הקריאות הרמות מכיוון יציע העיתונאים, בעיקר במקור ראשון, שדרשו ממנו שוב ושוב לתמוך בגלוי ברב סתיו, להפסיק להתחשב בדעת הרבנים, להתעלם מדעתם של חלק מבוחריו ולקחת לידיו את ההחלטה. בצעד נדיר פרסמו שלושת בכירי העיתון - שלמה בן-צבי, אורי אליצור וחגי סגל - מאמר משותף על שער העיתון, שבו קראו לרבנים להפסיק להתערב ולפוליטיקאים לקחת את ההכרעה לידיהם. 

המאמר מסתיים בטונים מאיימים. שלושת הכותבים בטוחים שהם מייצגים את מצביעי הבית היהודי בדרישתם שאפילו בנושא הרבנות הרבנים לא יתערבו. הם מתרים בח"כים כי "הבוחר יתקשה לסלוח לכם אם תצפצפו עליו". כותבים אחרים בעיתון התבטאו אפילו ביתר חריפות. ביום ראשון בנט נכנע לקריאות מיציע העיתונאים, לקח לידיו את ההחלטות, ובאופן בלתי נמנע גם עשה טעויות. 

בנט מבין בהרבה דברים: צבא, עסקים, מדיניות, פוליטיקה. רבנות זה לא התחום שלו. וגם לא משרד הדתות, שאת ניהולו המלא כדאי שישאיר בידיו המנוסות של סגן השר, הרב אלי בן-דהאן. לבנט יש מספיק משימות בוערות בממשלה, בקבינט ובמשרדים האחרים שהוא אחראי עליהם. בכלל, מתבקש שמשרד הדתות בו מכהן סגן שר מטעם 'תקומה' יעמוד תחת אחריותו של השר היחיד מטעמה - אורי אריאל. כאשר השר הממונה עליו הוא בנט, מה הסיכויים שסגן השר בן-דהאן יוכל לעמוד מול לחציו שיצביע, למשל, בעד הרב סתיו?

האופן שבו התנהלה ההצבעה מותיר רושם של מחטף לא שקול ולא הגון. חברי הסיעה התבקשו להצביע בעד או נגד תמיכה ברב סתיו. לא ניתנה אפשרות להצביע בעד אחד מהמועמדים האחרים - הרב שפירא או הרב איגרא. לא היתה שום שקיפות של תהליך ספירת הקולות, ועד לרגע זה מסתירים מהציבור ומהתקשורת ואפילו מחברי הסיעה עצמם את יחסי הכוחות בין תומכי ההצעה למתנגדיה. 

אז יפה שבסיעת הבית היהודי שומרים על אחדות השורות, לפחות למראית עין, ומתייצבים כאיש אחד מאחורי ההחלטה. אבל אם מישהו משלה את עצמו שכעת יתייצב כל הציבור הדתי-לאומי ובמיוחד עולם התורה שלו מאחורי מועמדותו של הרב סתיו, אז צר לי - זה לא יעבור. צריך לדעת לקבל הכרעות ציבוריות גם כשהן לא לטעמך, אבל לא כך מקבלים הכרעות שכאלה: לא בפורום הזה ולא באופן הזה. 

2.

למרות שנמנעתי מלכתוב זאת עד כה, קוראיו הקבועים של הטור הזה לא יופתעו לשמוע שמבין שלושת המועמדים שנותרו כעת לאחר שמועמדותו של הרב אריאל ירדה מהפרק, הרב סתיו אינו המועמד המועדף עליי אישית. מעולם לא הצטרפנו למי שפוסלים אותו, אנו מכירים במעלותיו ונתנו לו בעיתון במה יפה כמו לרבנים האחרים לפרוש את משנתו. אם בלהט המחלוקת היו מי שהתבטאו כלפיו באופן לא ראוי, זה לא קרה בבית ספרנו. אבל יש לנו אי-הסכמה לא מאתמול עם התנהלותם של הרב סתיו וחבריו מול האליטה החילונית-אשכנזית, שנראית לנו פשרנית ומתחנחנת מדיי. 

יחסי הציבור המצוינים של צהר נקנו במחיר של ויתור לא פעם על אמירה תורנית שאינה ערבה לאוזן אליטות השמאל והתקשורת. לפעמים גם בדרך של אבחנה בין הרבנים הרעים - הם, לרבנים הטובים - אנחנו. עיניהם נשואות בעיקר לטיפוח היחסים עם האליטה השמאלנית-אשכנזית, בעוד שאת הציבור המזרחי המסורתי שאפשר לקרבו ליהדות בנקל הם משאירים בידיה של ש"ס. מפעל החתונות שלהם חשוב מאוד לשמירת הזהות היהודית, אבל בעוד תנועות כמו חב"ד וברסלב מחזירות בתשובה מאות ואלפים, הם מסתפקים בפירורים בדמות השתתפות מזדמנת של חילונים באירועים דתיים מותאמים לטעמם. 

השמענו כבר בעבר את הביקורת שלנו על ניהול קמפיין בחירות לרבנות בסגנון המקובל במערכת הפוליטית, קמפיין שעולה מיליונים, מוזיל את כבוד הרבנות ויוצר תלות ומחויבות כלפי בעלי ממון. שני גורמים נוספו לאחרונה שלא עושים חשק לתמוך במועמדותו של הרב סתיו. האחד הוא היחס הפושר שלו ובעיקר של תומכיו שתרם להכשלת הרעיון הנכון והראוי של הרצת הרב יעקב אריאל כמועמד מוסכם. הגורם השני הוא הנחות יסוד, טענות והלכי רוח שמלווים את מסע הבחירות שלו, שהקמפיין נגד "התערבות הרבנים" הוא רק אחד מהם. 

התפישה הרואה ברב הראשי בעיקר רב של החילונים לא מקובלת עלינו. אם כך אתם חושבים אז תנו לחילונים לבחור לעצמם רב, ואל תצפו מאיתנו הדתיים להשתתף בבחירתו או לקבל את סמכותו. ואל תתפלאו אם בפעם הבאה זו תהיה בכלל רבה, אולי גם רפורמית. הרעיון של רב ראשי בעיקר לחילונים בוודאי אינו מתאים לחזונו של מייסד הרבנות הראשית, הראי"ה קוק. בעצם, זוהי גישתם כלפי הרבנות של החרדים, אשר אינם שולחים לשם את בכירי רבניהם מכיוון שלדעתם הרבנות הראשית לא אמורה להיות סמכות הלכתית כלפי הציבור הדתי אלא משהו ייצוגי כלפי המדינה החילונית.

3.

המסע להכתרתו של הרב סתיו מלווה בתקופה האחרונה ברוח של פלגנות, בגישה יהירה ובהתיימרות של דוברים בעלי דעות שנויות במחלוקת לדבר בשם כל הציבור. 

כותבים שאני בדרך כלל מעריך את כתיבתם מבקשים להעמיד בפינה את נציגי 'תקומה' ולדרוש מהם לבטל את דעתם. גם נגד נציגי מפלגת הבית היהודי, שנבחרו כזכור בפריימריז, מתנהל ציד מכשפות בדרישה שלא יתייעצו עם רבניהם. 

שלישיית הבכירים של מקור ראשון מטעה את הקוראים כשהיא טוענת שהציבור נהר להצביע לבית היהודי על סמך הבטחה שההחלטות לא יתקבלו בידי רבנים. כוונת הדברים היתה ברורה: לרבנים אין מעמד רשמי במפלגה. הם לא מרכיבים את הרשימה, לא מוסמכים להחליט כיצד תצביע הסיעה ולא קובעים אם ומתי היא תיכנס או תצא מהקואליציה. ההחלטות מתקבלות בהצבעות בסיעה, אבל כפי שנאמר כבר אז - כל אחד מהחברים רשאי להתייעץ עם מי שהוא רוצה ולתת משקל לדבריו כפי שהוא רואה לנכון. כן, אפילו עם הרב טאו שאמנם לא תמך במפלגת הבית היהודי אבל יש לו, תרצו או לא, יש השפעה עצומה בישיבות ובמכינות קדם-צבאיות שהיו מקור כוח מרכזי של נפתלי בנט בהתמודדות על ראשות המפלגה. בנט עצמו, כזכור, רץ לראשות המפלגה כשמשמאלו איילת שקד החילונית ומימינו הרב רונצקי. האם לא היה ברור שהוא מתכוון לכל הפחות להיוועץ בו? אבי וורצמן רץ בפריימריז כשהוא מתהדר בהמלצתו החמה של הרב דרוקמן. מי יכול לבוא אליו בטענות אם כעת הוא מתחשב בדעתו? הרי על זה הוא קיבל מנדט מהבוחרים. בקיצור חברים, לא היתה שום הבטחה שלא תהיה התייעצות עם רבנים, ובטח שלא בתחום הנוגע להם יותר מכל - הבחירות לרבנות הראשית. 

אולי זה נשמע לכם הזוי, אבל לא צריך להיות "חרד"לניק" כדי לחשוב שדעתם של רבנים היא חשובה באופן כללי, ובמיוחד כשמדובר בבחירת רב ראשי. לא מעט 'בעלי בתים' כשרים, שאינם "חרד"לניקים" חלילה, הם בוגרי ישיבות ואוהבי תורה הקשורים לרבנים, מאמינים שלתורה יש מה להגיד בכל נושא, ולא מקבלים את הדרתם המוחלטת של הרבנים ממעורבות בפוליטיקה. אורי אורבך, שאוהב להדגיש את חוסר כפיפותו לרבנים ואת סלידתו מכל שמץ של חרד"לות, לא זכה להצלחה מרשימה במיוחד בפריימריז. ניסן סלומינסקי הקשור לרבנים ואילת שקד הקדימו אותו, למרות שאורבך הגיע לפריימריז כמי שיזם אותם, כשותפו של בנט להנהגה וכמתמודד היחיד שכיהן בכנסת היוצאת. רבים מהבוחרים העדיפו לא להצביע לו, ואלמלא "שיטת האירוויזיון" שהיטיבה עמו הוא היה יוצא בדירוג נמוך עוד יותר.

תירגעו חברים, המפלגה לא רק שלכם ובנט חייב לא רק לכם. אם הוא לא ישכיל להיות גורם מאחד כמו שהיה לפני הבחירות, התוצאה תהיה רעה גם לו אישית וגם למפלגה. כדאי שתתעשתו ותפסיקו לגרור אותו אל מחוזות הפלגנות.