"באישור הרבנות הראשית" - מה זה אומר?

הרב משה כ"ץ מציין את הדרך בה ניתן לאכול את ירקות העלים, הלימון והמוצרים המיובאים מחו"ל.

הרב משה כ"ץ , א' בתמוז תשע"ג

הרב משה כ"ץ
הרב משה כ"ץ
צילום: יח"צ

סוגי הסלטים רבים ומגוונים מאוד, סלטים חיים, מבושלים ומטוגנים, כשלכל אחד יש דגשים הלכתיים משלו. המשותף לכולם הוא, שכמעט תמיד נעשה בהם שימוש בירקות עלים כתיבול ותוספת או כחלק עיקרי בסלט.

המעבדה של כושרות מבצעת בדיקות סדירות ונרחבות לירקות אלו. בכדי לא להכנס לפרטים (המזעזעים למדי) נציין כי כמעט בכל ירקות העלים המפוקחים (שאמורים להיות נקיים מחרקים) שאנו בודקים, מתגלים חרקים בירקות. אמנם, הרבנות הראשית מתירה שיווק שכזה גם תחת המותג של ירק מפוקח, אך גם זאת כשמתמלאים התנאים הבאים:

ראשית, על השקית חייבת להיות הנחיה ברורה שיש להשרות את היר במי סבון ולשטוף אותו היטב תחת זרם מים חזק. בנוסף, קיימת הגבלה לכל סוג ירק ביחס לכמות ולסוג החרקים שיתכן שיופיעו על הירק (כדוגמא, מותר שיהיו בחסה 5 חרקים היורדים בהשריה ובשטיפה). בסופו של דבר, אם כללים אלו נשמרים, לאחר ביצוע הנחיות הנקיון, הירק אמור להיות נקי באמת מכל חרק שהוא. חשוב להכיר את הנתונים והמציאות הזו, כדי להבין שההנחיות המופיעות על השקית אינן בגדר המלצה אלא חלק בלתי נפרד מהיכולת שלנו לאכול ירקות עלים אלו.

השימוש בתיבול הסלט בלימון או במיץ לימון שכיח מאוד. את הלימון, כשאר פירות העץ, יש לרכוש ממקום המפוקח על קיום מצוות התלויות בארץ ("ללא חשש טבל וערלה"). בנוסף, על קליפת הלימון, ככל אחיו ממשפחת ההדרים, יופיעו לעיתים
כיום, הרבנות הראשית לישראל מאשרת כמעט כל מערכת כשרות אמיתית הקיימת בחו"ל, ולכן על האריזות יופיע הכיתוב "באישור הרבנות הראשית לישראל". דא עקא, שלקונה הפשוט אין שום דרך לדעת מהי רמת הכשרות של המוצר
כנימות (הנראות כמו פסיק בצבע שחור או חום), הנראות בפועל כמעין מגן שהכנימה יוצרת ומתפתחת תחתיו (לכן היא נקראת "כנימת מגן").

אמנם הלימון הוא הנקי ביותר מבין ההדרים, אך מאחר והנגיעות קיימת, יש להשתמש בקליפת הלימון רק לאחר התבוננות בו והסרת הנקודות השחורות שעליו.

לצורך התיבול ובהוספת מרכיבים רבים ומיוחדים, פעמים רבות יש צורך במוצרים המיובאים מחו"ל. לעיתים, בסופרים יוקרתיים קל יותר למצוא מוצרי יבוא יותר מאשר מוצרים ישראליים. מציאות זו הולידה בעיות כשרות קשות. בראש ובראשונה, בעית זיופי הכשרות המצויה מאוד במוצרי חו"ל, שהוזכרה בגליונות אלו גם בעבר.

שנית, רמת הכשרות של מערכות הכשרות הפועלות בחו"ל נמוכה לאין ערוך מרמת הכשרות בארץ. בחו"ל מסתמכים פעמים רבות על קולות בהלכה, שאף מערכת כשרות בארץ לא תעלה על דעתה להקל בכך. דוגמאות לכך: שימוש בחלב גוי ניגר (ולא רק באבקה), איסור חדש, חרקים, ביטולים בתערובות איסור ובוודאי בנושא של בישול עכו"ם.

כיום, הרבנות הראשית לישראל מאשרת כמעט כל מערכת כשרות אמיתית הקיימת בחו"ל, ולכן על האריזות יופיע הכיתוב "באישור הרבנות הראשית לישראל". דא עקא, שלקונה הפשוט אין שום דרך לדעת מהי רמת הכשרות של המוצר או על אילו קולות הלכתיות הסתמכו המשגיחים.

המשמעות היחידה היא, שיש גורם כשרות כלשהו ברחבי העולם, שבדק את המוצר והתיר את השימוש בו. אם מבינים שהרבנות הראשית מנפיקה כ-30,000 אישורי כשרות בשנה למוצרים מחו"ל המגיעים לחנויות, אפשר לומר שזהו פיצוץ אוכלוסין של מוצרים שאין אנו יכולים לדעת באמת מהי רמת הכשרות שלהם (ועוד לא הזכרנו את העדיפות בחיזוק הכלכלה הישראלית, בפרט בימים לא קלים, שבהם קורסות מערכות כלכליות ברחבי העולם, ה' יצילנו מכך).

בשורה התחתונה, בוודאי שמומלץ לצרוך מוצרים עם הכשרים טובים שרמתם והקפדתם ידועה ומוכרת.