מדינה חרדית

ד"ר מרדכי ניסן , ג' בתמוז תשע"ג

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

תיאור המצב

כבר יותר מרבע מילדי ישראל נרשמים למערכות חינוך חרדיות לכיתה א' שמובדלות מהמדינה ותכני החברה והציונות. בבתי ספר אלה, אשכנזים וספרדים, עוברים הילדים אינדוקטרינציה, שמתעלמת לגמרי מהמדינה, ערכה וסמליה. צה"ל וביטחון המדינה אינם בכלל במודעות ולא שייכים בכלל לחוויה של החרדים בישראל. לא ביום העצמאות ולא ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ולא באף יום בשנה.

המגזר החרדי הקים וחי בתוך חומה דתית-חינוכית-תרבותית-חברתית-גיאוגרפית-תקשורתית-ופוליטית בנפרד מהחברה הישראלית. נוצרה מציאות, שהולכת ומחריפה בתקופה האחרונה, רווית מתח ואיבה בין שני צבורים בישראל – הכללית והחרדית. החרדים מדירים את רגליהם מצרכי החברה, הכלכלה והצבא, כי מדינת ישראל כממשות של חלום וכמציאות של קיום יהודי איננה תופסת כל חשיבות בעיניהם. ככת בדלני חרדים חיים בישראל באקלים תודעתי של גלות. אין להם מצפון שיעיק עליהם על אפסות המעשה שלהם למען המדינה שמספקת כל צורכי חייהם – מבית חולים ועד כיבוי אש. רק הקברנים של החברה קדישא, הם חרדים.

על בסיס ניגודים ללא הסכמה, כאשר החרדים נחושים שלא לוותר ולא להתגמש, וזעם החברה הכללית ותסכולה מהמצב אינם מרפים, יכול בהחלט לפרוץ עימות בלתי ניתן לשליטה. עם ישראל ידע בעברו פילוגים חריפים ומריבות קשות בין בני העם, והנה קיים תרחיש עתה של הידרדרות ביחסים בין חרדים ושאר העם, עם התעוררות של שאלות לאומיות בעלות רגישות גבוהה מאד – של אמונות ודעות, ושל שליטה וכוח.

המגזר החרדי

הנשק החזק ביותר בידי החרדים הוא המחויבות התרבותית הפנימית המעצבת אחדות ללא תנאי בדרכם הדתית. ניפוח תחושת הנרדפות מסייעת להתחפרות בעמדה החרדית מול החברה הכללית (החילונית). נגד המדינה מקיימים החרדים על רבניהם מלחמה עיקשת ובלתי מתפשרת. כאשר הם מוחים נגד גיוס לצבא, הם בעקרון מוחים נגד עצם המדינה.

החרדים חוטאים כלפי החברה והמדינה בשלושה מישורים: הם מנותקים נפשית ותודעתית מישראל; הם לא מביעים הערכה ותודה למדינה שנותנת כל תנאי החיים; והם לא משתתפים בקיום ופיתוח של המדינה והחברה, לא בזירה הביטחונית ולא בזירה האזרחית-כלכלית-טכנולוגית.

פשיטת רגל מוסרית שאין כדוגמתה פוקדת את מגזר החרדים. הם עומדים בצד ואחרים עושים הכול למען כולם, כולל קהילתם. החרדים טובעים עמוקות בבור של אנוכיות והתנשאות, שותים מהבאר הלאומית ויורקים בה. דלים הם כוחות הרגש החיובים כלפי יהודים בחברה, והאופקים לאהבת ישראל מצומצמים. העיקר מבחינת ההנהגה של חרדים, זה להחזיק את הציבור בנפרד ומודר, לכוד בצבת הנחשלות והצייתנות בידי העסקנות והרבנות של הנהגה חסרת מעוף ושמשך דורות עשתה הכל כדי להשניא את היהדות על כלל הציבור היהודי בארץ. החרדים לא מראים שום נכונות ללכת לקראת החברה הישראלית ולהיענות במשהו לקריאת "שוויון בנטל" ולהגיע להבנות עם המדינה.

לאור כל זה על המדינה לפעול נמרצות ובדרכים מקוריות לחדור לתודעת החרדים במטרה להביא לשינוי בהתנהלות המגזר. ברקע מר
ישראל לא יכולה לסבול קיום של מגזר שרק מקבל ולא נותן למדינה, שמתרברב על חשבון שאר האוכלוסייה, ולא רואה את המדינה כמקור לסמכות והתגשמות חלום הדורות. בלא מעט מדינות עם שני מחנות יריבים פרצה מלחמת אזרחים או מלחמת אחים
חפת סכנה ממשית של מלחמת אחים. אל תגידו שזה לא יכול לקרות כאן. על חילול השם הגדול החרדים מוכנים למסור את הנפש.

החתירה למגע ולחדירה למרחב החרדי

על גורמי ממשלה לבוא בדברים באופן דחוף ביותר – ולהכריז על מצב חירום לאומי - עם רבני ומנהיגי המגזר החרדי. כוחם של הרבנים במחנה רב מאד אם לא מוחלט. יש להסביר להם שנקעה נפשה של המדינה שלא יכולה ולא מוכנה להשלים עוד עם מצב שבו פלג ניכר בעם עומד מנגד, וחלק אחר נושא את המדינה על כתפיו ולא פחות חשוב - גם בלבו. העגלה שבוזתה כריקה לא תפנה עוד את הדרך לעגלה שכונתה מלאה.

אין דרך אלא להיאבק על המרחב הציבורי באזורים החרדיים. מרב המאמצים צריכים להיות מופנים לטפח אוירה ושיחה אחרת ממה שיש היום בציבוריות החרדית. בעת מלחמת קיום שאנו שרויים בה, 'מלחמת מצווה' או 'מלחמת חובה' בלשון ההלכה, כולם יוצאים להילחם – גם חתן מחדרו לאחר חופתו. אסור לעשות את התורה כקרדום לחפור בה, דהיינו, לנצל אותה כאמתלה למה לא לעשות מה שהמוסר מחייב. שאר אזרחי המדינה הטובים, אבות ואמהות, בנים ובנות, כבר הסכימו לפני כמה דורות שהגברים ייטלו על עצמם סיכון למען כלל העם והמדינה, דבר שחרדים מסרבים לעשות.

חובה על המדינה לפעול בשלל דרכים כדי ליצור אקלים חיובי לגיוס, לשבור את שטיפת המוח שהושתה על צעירי המגזר וכלל חבריו, נגד הצבא הציוני. הצבא וכל המשתמע ממנו הוא מוקצה מחמת מיאוס. על כן צריך להתגרות בחרדים במסע שכנוע יח"צני נרחב, מגוון ויצירתי. הם יכולים להיות חרדים מבחינה דתית אבל שיהיו ישראלים מבחינה לאומית.

מבין יעדי פעולת המדינה יהיה ליצור פילוגים במגזר החרדי, לעורר בקיעים וספקות לגבי עמדת הסרבנות לגיוס לצה"ל. מערכות תקשורת, פרסום וחינוך צריכות לפעול באופן יצירתי ונחוש כדי לערער את אמות הסיפים של המגזר.

והנה דוגמאות לפעולות ולמסרים שתכליתם להבקיע את חומת הדחייה הסוגרת סביב כל "דואר נכנס" מלהגיע לאוזני חרדים ותודעתם:

"ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" [?!]..."ואהבת לרעך כמוך" ..."על תעמוד על דם רעך"... "לשאת בעול עם חברך"..."להציל את ישראל מצר הבא עליו"...

על פי הגר"א: "בעקבות משיחא האחרונים תגדל המידה של כפיית טובה ושילום רעה תחת טובה באופן שלא היתה כמוה מיום בריאת העולם "..."חוטא נשכר"..."נבל ברשות התורה"...החרדים "כפושעי ישראל מלאים מצוות כרימון".

*הפצת תמונות של חייל מרשים ליד צעיר חרדי עלוב...לערוך מסע כומתה דרך שכונות חרדיות וישובים חרדים לאור יום...הפצת תמונות של גיבורי ישראל במדים.

*לפתוח לשכות גיוס בשכונות ובערים חרדיות...להציע שרות קל"ב בצה"ל ליד ביתר עילית ומודיעין עילית...להעלות את משכורת החיילים בצורה מרשימה...לעודד גיוס לפי הטבות בולטות מטעם המדינה – בנקודות זיכוי למשכנתאות ובקבלת קצבאות ילדים...

*להדוף ההסתה והתקפות הרחוב נגד חרדים שמתגייסים...יונף דגל המדינה בבתי ספר שמקבלים מימון מהמדינה, ותהיה לקציני צה"ל גישה חופשית להציג מסלולי שירות בצבא לפני התלמידים.

*לתגמל ערים וישובים עם אחוזי גיוס גבוהים.

*להציג את המדינה כמכבדת את ההלכה והמסורת ומתנהלת כמדינה יהודית.

*לספר על הטעות הנוראה של רבנים באירופה לפני השואה, שאמרו שהכול יהיה בסדר ולא לעלות לארץ ישראל. נוכח סכנת השמדה היום של שישה מיליון יהודים בישראל רבנים חוזרים על הפשע והטעות שלהם מלפני 70 שנה.

התיתכן מלחמת אחים?

ישראל לא יכולה לסבול קיום של מגזר שרק מקבל ולא נותן למדינה, שמתרברב על חשבון שאר האוכלוסייה, ולא רואה את המדינה כמקור לסמכות והתגשמות חלום הדורות. בלא מעט מדינות עם שני מחנות יריבים פרצה מלחמת אזרחים או מלחמת אחים: בתולדות אמריקה וברוסיה, ספרד ויוון, בסין, קובה ויוגוסלביה, וייאטנם וסוריה, בראוונדה ובהודו. לימים עלולה להתרחש חו"ח מלחמת אחים בין חרדים וישראלים, כאשר 'מדינת החרדים' מעוררת שנאה וגועל-נפש בקרב ציבור היהודים בישראל. צד כלשהו עלול בסופו של דבר להצית את האש.