"עשה כל התורה טבעות טבעות"
"עשה כל התורה טבעות טבעות"

אחד ממספידיו של הרב נויבירט זצ"ל כתב שעיקר גדלותו הייתה סדרנותו. אין לך טעות גדולה מזו.



אין ספק שאת עיקר פרסומו קנה הרב נויבירט בזכות הספר המופתי 'שמירת שבת כהלכתה'. התפשטותו הנדירה של הספר עד שכמעט ואין לך בית תורני – ולו גם "לייט" – שהחיבור אינו מצוי בו, נובעת ללא ספק גם בזכות בהירותו, גם בזכות מיפתוחו (ועל אלה ייזכר לטוב ר' אשר וסרטייל ז"ל) וגם בזכות הנחתו אצבע מדוייקת על צורך נחוץ לדורנו: הלכות שבת מעשיות ומתומצתות הלכה למעשה.



ואולם, כל זה רק חיצוני לעומקו של הספר. כשם שעל ר' ישראל מאיר הכהן מראדין אמרו שצידקותו האפילה על למדנותו (ו'ביאור הלכה' מעיד על כך לא פעם), וכשם שעל בן-דורו ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי מוילנא אמרו שלמדנותו האפילה על צדקותו, כך נכון לומר על הרב נויבירט שהסדרנות האפילה על ליבון ההלכה העמוק והעיוני.



הלומד את שמירת שבת כהלכתה כדבעי, זה שאינו מסתפק בחלק העליון של העמוד (חלק הפסיקה וההכרעה) אלא מעיין במתינות בחלק התחתון של העמוד (חלק הערות השוליים), ויותר מכך זה שגם פותח אחת אחת את כל ההפניות - מסוגיות הש"ס ועד לספרות השו"ת המאוחרת - ובוחנן היטב, רואה כמה למדנות עמוקה, עיונית ודקה, משוקעת בכל סעיף וסעיף.



כר' עקיבא, אף הרב נויבירט זצ"ל השכיל לא רק למצוא גם חטים וגם שעורים, גם כוסמין וגם פולין ועדשים, אלא הצליח להנגיש את ההלכה דבר דבור על אופניו



לא מעט ספרי קיצורים ואסופות פסיקה ביקשו להלך בעקבי שמירת שבת כהלכתה, ואולם רובם-ככולם מכלל קיצורים ואסופות לא יצאו ולכלל חיבור עמוק לא הגיעו. הללו נצמדו למימד החיצוני של השיטה ולא השכילו לאמץ את הרובד הפנימי של השיטה, זה שלא רק עמל רב מאוד בצידו אלא גם יכולות למדניות משמעותיות. לא בכדי זכו המחבר וחיבורו שהגרש"ז אוירבך זצ"ל אימץ אותם ללבבו ולא הניח בשמירת שבת כהלכתה לא פרק ולא סעיף שלא העבירו בכור הבחינה הדקדקני, העיר והאיר, הוסיף והרחיב עד שכמעט ועשה את הספר לחיבורם המשותף.



אישית אזכור את הרב נויבירט זצ"ל כאיש הלכה בכל הרמ"ח והשס"ה שלו, בכל צעד ושעל שלו. עול ימים הייתי בישיבת קול תורה, ועוד קודם ואחרי כן ילד ונער בשכונת בית וגן, ולא היה יום וכמעט לא הייתה שעה שלא ניגשו אליו בחורי הישיבה ובעלי-בתים לשאול ממנו דבר הלכה, אם הלכה פסוקה ואם קושיה ותירוץ ותהייה ובירור, והרב נענה תמיד כמי שרואה בכך את שליחותו.



ועוד לא אמרנו דבר על מידותיו התרומיות, על עמידתו לימים בראשות ישיבה, על היותו "פרנס של צדקה" נאמן לשולחיו, ועל האפשרות שהעניק לרבים לעשות אצלו "שימוש" (סטאז') הלכתי, בלא הבחנה איזה כובע ואיזו כיפה לראשו של "המתלמד".



חז"ל אמרו (אבות דר' נתן יח, א) שר' יהודה הנשיא כינה את ר' עקיבא: "אוצר בלום", ולמה? לפי שר' עקיבא דמה בעיניו "לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ. מצא חטים מניח בה, מצא שעורים מניח בה, כוסמין מניח בה, פולין מניח בה, עדשים מניח בה. כיון שנכנס לביתו מברר חיטים בפני עצמן, שעורים בפני עצמן, כוסמין בפני עצמן, פולין בפני עצמן, עדשים בפני עצמן. כך עשה ר' עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות".

כר' עקיבא, אף הרב נויבירט זצ"ל השכיל לא רק למצוא גם חטים וגם שעורים, גם כוסמין וגם פולין ועדשים, אלא הצליח להנגיש את ההלכה דבר דבור על אופניו.



חבל על דאבדין !