ארץ לעולם - סיפור חסידי
ארץ לעולם - סיפור חסידי
מרטין (ראובן) גרוסמן נולד בשנת 1933 בארצות הברית כבן יחיד להוריו. אביו נפטר כשהיה בן שש. מלידתו היה חירש כמעט לחלוטין, והיה מוכרח לקרוא את שפתי מי שמדבר אליו כדי להבינו. היה זה נס שהוא הצליח ללמוד לדבר, כי באותם ימים לא היו האמצעים הטכניים הדרושים לכך, ונגזר על החירש להיות גם אילם. הנס השני היה שלמד הנהלת חשבונות והפך להיות מנהל מחלקה בחברה גדולה בניו-יורק. 

מרטין ידע שהוא יהודי מבלי להבין מה משמעות הדבר.

כאשר התקרב לשנתו הארבעים ביקר פעם אצל חבר, וראה על מדף הספרים ספר עב כרס. זה היה התנ"ך, שבו לא נתקל מעודו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה קרא על אדם הראשון ועל אברהם אבינו. הוא קרא בשקיקה כל אותו הלילה ואז גילה שיש ליהודים ארץ מולדת והיא ארץ ישראל. עד אז היה בטוח שכפי שישנם שישה מיליון יהודים בארצות הברית, כך יש שלושה מיליון יהודים בישראל בלא קשר מיוחד לחבל ארץ זה. 

מרטין הרגיש שהוא חייב לבדוק מהו אותו חבל ארץ. הוא נטל שבועיים חופש מעבודתו ונסע לישראל לאחר מלחמת יום כיפורים. בשבועיים הללו ביקר בצפון הארץ ובדרומה ובמקומות הקדושים כמו הכותל ומערת המכפלה וחש שנולד מחדש. בסוף ביקורו נשבע שעוד יחזור לארץ ישראל ולא ייצא ממנה יותר לעולם.

מרטין חזר לארה"ב, התייצב בעבודתו והכריז על התפטרותו, וכן הודיע למשפחתו שהוא עוזב הכול ונוסע לישראל מבלי לחזור. בני משפחתו טענו כנגדו: "אתה משוגע! אין לך אפילו קרוב משפחה אחד בישראל ואינך מכיר אפילו חבר אחד. ובנוסף לכך אתה חירש שבנס למד אנגלית. אין לך סיכוי בגילך ללמוד עברית". 

הוא ענה: "פה זה בית קברות. אני עוזב לארץ החיים". 

אולם דבר אחד עיכב את מרטין מלעלות ארצה - אמו שחלתה בסרטן. הוא סעד אותה ולא מש ממיטתה. לאחר שנפטרה הלך לבית הכנסת, בכה במשך כמה שעות, ולאחר מכן עזב את ארצות הברית לתמיד.

כאשר הגיע ארצה החל להשתמש בשמו העברי, ראובן. דרך הסוכנות הגיע לקיבוץ אשדות יעקב שבצפון הבקעה, שם עבד בלול וברפת בעבודה קשה שלא היה מורגל בה, ובכל זאת חש שזו אחת משנותיו היפות ביותר. 

היה לו חבר אמריקאי דובר אנגלית שסיפר לו בתום השנה שהוא עוזב את הקיבוץ ועובר לירושלים.

"מה תעשה בירושלים?", שאל ראובן. 

"אני הולך ללמוד בישיבה", ענה החבר.

"מה לומדים בישיבה?"

"תורה".

"גם אני רוצה ללמוד תורה!", קרא ראובן ועלה עם חברו לעיר הקודש. ראובן הגיע ל'ישיבת התפוצות', שם למד תורה במשך כמה חודשים וחזר בתשובה. 

רק אז חש צורך להתחתן. לפני כן אמר ש"רק משוגעים מתחתנים"...

כאשר אזל כספו לא יכול היה להמשיך ללמוד. הוא פנה לעבוד במקצועו, הנהלת חשבונות, במלון הילטון בירושלים. באותה עת הכיר את אווה, ילידת הארץ שמוצא הוריה מעיראק והתחתן עמה, כשהוא בן 43.

בגלל חירשותו לא הצליח ללמוד עברית, למרות שהיה באולפן, ולכן לא הסתדר בעבודתו שדרשה גם ידיעת עברית. 

מהנהלת המלון הציעו לו שיילך לעבוד במחסן הכלים. הוא עבד שם תקופה קצרה ושוב לא הסתדר בגלל השפה. אז אמרו לו שאם ירצה בכל זאת לעבוד במלון יוכל לעבוד במכבסה, שבה עבדו רק צעירים ערבים.

המכבסה דרשה כוחות פיזיים מרובים, והיה עליו ללכת ממקום למקום מבלי לשבת. הוא סבל מכאבי תופת ברגליו. כשחזר לביתו לאחר תפילות מנחה ומעריב היה מסוגל רק לשבת או לשכב. בגלל שהרוויח במכבסה שכר מינימום יצא בעשר בלילה לעבוד בכריכייה עד שלוש לפנות בוקר. אז חזר לביתו, ישן עד שש וחצי, התפלל שחרית והלך לעבוד במכבסה, בה עבד עד גיל שבעים. עד יומו האחרון סבל מכאבים ברגליו. 

במשך השנים קיבל מכתבים ממשפחתו בארצות הברית. הם ידעו שאין מה לדבר עמו על חזרה והציעו לו לבקר, כשהם מצרפים כרטיסי טיסה. הוא קרע את הכרטיסים, כתב על המכתב "נשבעתי שלא אעזוב את ארץ ישראל", ושלח אותו בחזרה.

כאשר בנו הגיע לגיל 18, קיבל מכתב מקרוביו בארה"ב ובו נכתב: "אם אביך לא בא לבקר, לפחות תגיע אתה". בנו ביקש מאביו לנסוע לאמריקה כדי להכיר את משפחתו שם. האב ענה בתוקף: "אני אוסר עליך! אין לך מה לעשות שם. זהו בית קברות בשביל יהודים".   

הבן שאל: "אבא, תראה מה עזבת בארצות הברית ולאן הגעת! היית אמיד, היה לך כל מה שרצית, ואילו כעת אתה עובד עבודת פרך עם צעירים ערבים שאין לך איתם שפה משותפת. אתה בודד לחלוטין".

"איני מבין אותך", תמה האב, "ומה בכך, הרי גם אברהם אבינו עזב הכול והלך לארץ המובטחת!"

ראובן גרוסמן, שהעריץ את דוד המלך ואהב לזמר פרקי תהילים, נפטר בחג השבועות תשע"ג בגיל שמונים, והותיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, יראי שמיים ואוהבי הארץ.