ארלוזורוב אימץ עמדות "ימניות"!

יוסי אחימאיר , ח' בתמוז תשע"ג

יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
עניין אישי

בליל שבת, 16 ביוני 1933, נרצח על שפת ימה של תל-אביב ד"ר חיים ארלוזורוב, ומאז במשך 80 שנה - הפרשה, פרשת רצח המנהיג הציוני-סוציאליסטי ועלילת הדם על שלושה רביזיוניסטים, כמעט שלא ירדה מסדר היום הציבורי.

לנגד עיני עומדות שתי תמונות, שני פורטרטים:

ד"ר חיים ארלוזורוב וד"ר אב"א אחימאיר.

שני אינטלקטואלים, שני מנהיגים ציוניים משני עברי המיתרס,

משכמם ומעלה, קצת חריגים בנוף תנועותיהם.

דמיון מפתיע בחזותם, המצח הגבוה, הבלורית, המבט הרציני,

המשקפיים העגולים.

בשנות העשרים שניהם היו חברים ב"הפועל הצעיר", מתווכחים ביניהם אם להתאחד עם אחדות העבודה, אם לאו.

ארלוזורוב – בעד, אחימאיר – נגד, וכשמתגשם האיחוד וקמה מפא"י, אחימאיר כבר נמצא בתנועת ז'בוטינסקי, לתדהמת חבריו בתנועת הפועלים עם ברל כצנלסון בראשם, שרואים בכך כמעט מעשה של בגידה.

ב-1933 שניהם נרצחו – האחד בגופו, השני בנפשו.

וכאן נכנס גילוי מפתיע, הגם שאינו כבר חדש:

בעת שאבי יוזם את הפעולות ההפגנתיות של "ברית הבריונים" נגד הבריטים ונגד "ברית שלום", ארלוזורוב כותב מכתב לחיים השני, נשיא ההסתדרות הציונית חיים וייצמן, ובו הוא מביע את אכזבתו העמוקה מהמימשל הבריטי.

ארלוזורוב מציע, לא פחות ולא יותר, לכונן שלטון מהפכני יהודי בארץ-ישראל. הרעיונות של המנהיג המפא"יי, במכתבו לחיים וייצמן, לא היו שונים כל כך, מסתבר, מהרעיונות של המקסימליסטים בתנועה הרביזיוניסטית.

ובנוסף: הרעיון שלו להתיישבות של יהודים בגדה המזרחית של ארץ-ישראל, דהיינו בעבר הירדן שהיא ממלכת ירדן כיום!

גם כעבור 80 שנה, גם לאחר כל פסיקות בתי המשפט הבריטיים, הישראליים, כולל קביעת ועדת חקירה ממלכתית שהקים ב-1982 ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, שלא סטבסקי ולא רוזנבלט רצחו את ארלוזורוב, עדיין יש בתוכנו כאלה הדבקים בעלילת השקר.

תחנת גלי צה"ל נתנה את הבימה לבן, שאול ארלוזורוב, וזה אמר ללא היסוס, מה שהוא חוזר עליו בכל הזדמנות: "סטבסקי רצח". פרופ' זאב צחור אמר לפני כשנה אותו דבר בתכנית של הטלוויזיה החינוכית, כשהוא "מסתמך" על דוד בן-גוריון, ה"מסתמך" – כמה הזוי – על סימה ארלוזורוב.

אין לאברשה סטבסקי קרובי משפחה, ולכן קמנו אנחנו, בני משפחות אחימאיר ורוזנבלט, להשיב למעלילים החדשים האלה, הממחזרים את צמד המלים הנורא: סטבסקי רצח. יצויין, כי בניגוד לרוצחי ארלוזורוב, סטבסקי נהרג באש "כוחותינו" במרכאות.

אברשה, איש "אלטלנה", נורה למוות באותו מקום ובאותו חודש, שבו נרצח 15 שנה קודם לכן – ארלוזורוב – באמתלה של פוטש כביכול שמנסה האצ"ל לבצע.

שאול ארלוזורוב אינו מסתיר שמחתו וסיפוקו על כך!

העיתונאי ישראל רוזנבלט, בנו של צבי, "הנאשם השני", כתב בשבוע שעבר מאמר קצר וקולע, הממחיש את האבסורד שהיה בגרירת אביו למשפט כתוצאה מהלשנה של אשה מופרעת, ואת הביום של הזיהוי-כביכול של סטבסקי, ואת היד שנתנה לכל זה הגברת ארלוזורוב.

על דבריו, באשר לעדות המבויימת של סימה ארלוזורוב, אני יכול להוסיף את סיפור הניסוי שערכתי, ביוזמת הפיסיקאי נחום שחף, בלילה חשוך אחד על שפת הים, מדרום לבת-ים. כשהתקרבנו זה לקראת זה נוכחנו לדעת, והוכחנו, שאין כל אפשרות לזהות בחשכה את הדמות הניצבת לפניך, גם לא במרחק של סנטימטרים בודדים!

הוסיפו לכך את העובדה, שבאותן שניות גורליות סונוורו בני הזוג ארלוזורוב מאלומת פנס, והיה הבזק ירי של האקדח – ותבינו עד כמה בלתי מתקבלת על הדעת היתה עדותה-במרכאות של האלמנה, ועד כמה אובססיבי הבן – כיום בן 83 - בדבקותו ארוכת השנים בגירסתה.


אנחנו, בני המשפחות בעיקר, ממשיכים את המאבק למען קיבוע האמת ועשיית הצדק עד תום! לשמחתנו, הודות ליוזמה הנועזת של מנחם בגין – בהקמת ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט העליון, שהמשיך בכך את דרכם של זאב ז'בוטינסקי והרב קוק זכרם לברכה, לסיכול העלילה – אכן תמצאו כיום רק בודדים שממשיכים להפיץ בפומבי את עלילת רצח ארלוזורוב. לדאבוננו, דוקא לאלה נותנים יותר את הבימה התקשורתית.

ועוד מילה: היום הזה בדיוק, 13.6.13, נחנכה תערוכת הקבע בבלוק 27, הוא הביתן היהודי באושוויץ שבפולין, מחנה ההשמדה הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, גיא ההריגה של העם היהודי.

אני מזכיר זאת כי כל פרשת הרצח, העלילה והמשפט, החלה בשנת עליית היטלר לשלטון ובצל השואה.

העם היהודי התעסק אז בריב אחים נורא, בעקבות הטחת בהאשמות-שוא במפלגתו של ז'בוטינסקי הנמצאת בנסיקה לקראת הקונגרס הציוני ה-18, והנסיון להפיק רווח פוליטי מהטרגדיה שברצח מנהיג גדול ומחונן שעתידו לפניו.

הנה חומר למחשבה גם לימינו...