מי מנהיג את הציבור החרדי?
מי מנהיג את הציבור החרדי?
על הטענה "אנחנו בגלות"

כהמשך למאמרים הקודמים קיבלתי תגובות רבות, ואתייחס לחלקן.

שאלה: כל דבריכם סביב מעלת מצוות יישוב הארץ, והביקורת על החרדים שאינם נוטלים בה חלק, מבוססים על כך שאנחנו בארץ ישראל. אולם גדולי התורה סוברים שאנחנו בגלות, וממילא דבריכם בטלים.

תשובה: טענה זו כל כך מופרכת שאינני יודע כיצד להתייחס אליה. מה אפשר לומר למי שגר בארץ וסבור שהוא בגלות? זה דומה למי שקם באמצע הלילה וטוען שהשמש זורחת... וכאן זה הרבה יותר גרוע, מפני שיש בכך כפיות טובה נוראה כלפי הקב"ה שריחם עלינו והחזירנו לארצנו. נאמר: "הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קודשך ולהשתבח בתהילתך" (תהלים קו, מז), ועתה שהחל לקבצנו - לא נודה לשם קודשו? מי שאומר שאנחנו בגלות דומה למי שהתחתן ויש לו כמה ילדים והוא בוכה על כך שהוא עדיין רווק. 

אמנם נכון שמצבנו רחוק משלמות. בית המקדש חרב, לומדי התורה מחולקים ומפולגים בלא סנהדרין ובלא נבואה. רוב העם בארץ ובתפוצות אינו שומר תורה ומצוות, ובהתאם לזה כך הוא מצבה של הכנסת והממשלה ובתי המשפט. אבל את המצב הזה לא מתקנים על ידי גידופים כלפי שמיא מהסוג של "אנחנו בגלות". 

על הטענה שאנחנו בגלות בגלל השלטון החילוני

שאלה: כוונת הסוברים שאנחנו בגלות היא שכל זמן שהשלטון אינו מתוקן לפי ההלכה, אין ערך למגורים בארץ, והגר כאן כמי שגר בגלות.

תשובה: גם עמדה זו מופרכת. על הארץ הזו שאנחנו גרים בה נאמר: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב). האם כשישראל חיו בארץ תחת שלטון המלך הרשע אחאב, או תחת שלטון הורדוס הרשע, הם לא נחשבו כמי שזוכים לקיים את מצוות יישוב הארץ?! האם לא הזהירו אותם אז הנביאים והחכמים שאם ימשיכו לחטוא ייענשו בירידה לגלות?! 

בארץ הזו מצווה לגור גם כאשר השלטון נתון בידי גויים עובדי עבודה זרה, וכפי שאמרו חכמים: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" (כתובות קי, ב). וכן אמרו בתוספתא (ע"ז ה, ב). וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים ה, יב). קל וחומר היום במדינת ישראל, שהשלטון אינו של עובדי עבודה זרה, ואינו רודף את החכמים להורגם. 

ביקורת על כתבים ועסקנים חרדים

על כן ראוי לבקר בחומרה רבה את כל אותם כתבים בעיתונות החרדית, שבניגוד לתורה משווים את המגורים בחוץ לארץ למגורים בארץ ומפארים את הקהילות בגולה, כאילו אין יתרון למי שגר בארץ על פני מי שגר בניו-יורק או בבלגיה. צריך לבקר גם את אלה שמתארים בצבעים ורודים את הגלות הקשה באירופה, את "מלכות התורה והחסידות" שהייתה בעיירות שבמזרח אירופה, ושוכחים את ההשפלה הנוראה ואת המשברים הדתיים הקשים. בתיאורים אלו יש כפיות טובה כלפי שמיים, כאילו לא עשה ה' לנו דבר בכך שקיבץ אותנו לארץ ושחרר אותנו מעול רשעת הגויים. גם הרבנים שאמורים לפקח על אותם עיתונים חוטאים בכך שמניחים לעמדות שקריות וכפרניות כאלה להיכתב ללא תגובה.

וכשלא מבקרים, עמדה מטופשת וכפוית טובה כמו "אנחנו בגלות" יכולה למצוא מקום בלבבם של קוראים תמימים.

יש להדגיש כי רוב בני הציבור החרדי מכירים בערכה של ארץ ישראל, ובוודאי שהרבנים האמיתיים מכירים בכך. כך גם כתבו לי קוראים מהמגזר החרדי, וסיפרו על שיעורים חשובים שנאמרו בסמינרים לבנות בשבחה של ארץ ישראל ותהליך קיבוץ הגלויות. 

השאלה היא מדוע הרבנים המשגיחים על העיתונים לא מנכשים את דברי הכפירה מהעיתונות החרדית.

על היחס לעמדתם של גדולי הרבנים החרדים

רבים שאלו או תקפו בסגנונות שונים, מדוע אינני מקבל את סמכותם של הרבנים החרדים. 

תשובה: על הגדרת גדלות בתורה כבר כתבתי בעבר, ובעז"ה עוד אכתוב בעתיד. ובכל אופן ברור מאליו שאני סבור שגדלותם וסמכותם של מרן הרב קוק ותלמידיו מחייבת יותר מכול. עם זאת ברור שמצווה לכבד תלמידי חכמים גדולים שיראתם קודמת לחוכמתם, ומהם שמעמידים תלמידים ומהם שכותבים ספרים חשובים. 

האומנם המנהיגות היא על פי גדלות בתורה

אי אפשר שלא להצביע על כך שבפועל הציבור החרדי אינו מונהג בהכרח על ידי גדולי התורה שלו. המנהיגות אינה נקבעת לפי הגדלות בתורה, אלא לפי מידת ההתאמה למנהיגות על פי דעתם של העסקנים. למשל, אישים כמו הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל (בעל 'חזון יחזקאל') והרב ישראל זאב גוסטמן זצ"ל (מחבר 'קונטרסי שיעורים') לא נפלו בגדולתם התורנית משום מנהיג ליטאי אחר, אבל העסקנים לא התחשבו בעמדותיהם. גם היום, רבנים חשובים נדחקים הצִדה מפני שעמדתם אינה תואמת את עמדת העסקנים הקובעים, או את עמדתם של רבנים קנאים שהם קטנים בתורה אבל גדולים בהטלת אימה. ובציבור החסידי ההנהגה בכלל מועברת בירושה, מנהג שאמנם שומר על יציבות הקהילה, אבל אין כאן הנהגה שנקבעת על פי הגדולה התורנית. 

פעמים רבות מי שמתפרסם כמנהיג גדול הוא תלמיד חכם שנוטה להתרחק מעיון בשאלות הציבור והכלל. הוא נוח לעסקנים מפני שהוא בוחן רק את הצד ההלכתי הצר, ובשאר התחומים נוטה לקבל את עמדת העסקנים כמומחים ציבוריים, למרות שמדובר בשאלות ערכיות מהמעלה הראשונה. 

הנה דוגמה: סיפר לי הרב יהושע יוגל זצ"ל, ראש מדרשיית נועם, שנשיא מועצת גדולי התורה וראש ישיבת פוניבז' הרב שך זצ"ל אמר לו שאם היה לו כוח היה מקים ישיבה מקצועית לבני נוער שאינם מתאימים לגדול בתורה. כך הייתה עמדתם של עוד רבנים רבים. והשאלה, מה מנע מהם ליזום הקמת מוסדות כאלה? אם הם המנהיגים, מדוע לא נוסדו המוסדות הללו?

לאחרונה פורסם שעל פי הוראת הרב ניסים קרליץ שליט"א נסגר כולל שנועד לאנשים חרדים עובדים. ראשית אומַר שאני מחויב שלא להאמין ללשון הרע הזה. הרב קרליץ נודע כתלמיד חכם מובהק, כדיין שמצוי בהוויות העולם ובצורכי הציבור וכמחבר ספרים חשובים (חוט שני). לא סביר שהוא יסכל קיום של כולל כזה. אבל עדיין נשאלת השאלה, מי מנהיג את הציבור שגרם לסגירת הכולל הזה? האם גדולי התורה?

ממשלה בלי חרדים

שאלה: האם הרב מרוצה מכך שהמפלגות החרדיות מחוץ לממשלה?

תשובה: לא. זה מאוד מצער אותי. 

שאלה: האם הרב אינו חושב שזה יגרום להתנכרות החרדים ליישובים ביהודה ושומרון?

תשובה: אני מאוד חושש מזה. אמנם לממשלה בהרכבה הנוכחי יש סיכוי לפתור בעיות מסוימות, אבל אם היא תגרום ח"ו לנסיגה, אזי כל ההצלחות שאולי יהיו יתגמדו לעומת האסון. כאן צריך גם לציין שמבין חברי המפלגות החרדיות היו מי שעזרו באופן משמעותי להתיישבות ביש"ע, ומהם ח"כ מאיר פרוש וח"כ אלי ישי. ולכן בדיונים לקראת הרכבת הממשלה נציגי המתנחלים פעלו בעקביות למען שילוב המפלגות החרדיות, וייתכן שעוד יצליחו בזה בעתיד. אמנם צריך לדייק: שיתוף המפלגות החרדיות בממשלה לא היה המטרה הראשונה במעלה בקרב ציבור המתנחלים, כשם שגם העזרה למתנחלים לא הייתה המטרה הראשונה של המפלגות החרדיות. בפועל, מכיוון שהמפלגות החרדיות היו מוכנות להיכנס לממשלה בלי 'הבית היהודי', לא ניתן לדרוש מ'הבית היהודי' נאמנות חד-צדדית למפלגות החרדיות במחיר של התאבדות פוליטית.

ראוי להמשיך להתאמץ ולחפש דרכים לשיתוף המפלגות החרדיות בממשלה, תוך מציאת פתרונות מוסכמים לבעיות שעומדות על הפרק. אין ספק שבאופן זה הבעיות ייפתרו בדרך הטובה ביותר.

הוויכוח בעת הזאת עם הציבור החרדי

רבים שאלו: מדוע דווקא עכשיו, כשהציבור החרדי חש מותקף ונרדף, אני מתעמת ומבקר את עמדות הציבור החרדי?

תשובה: בזמן האחרון עלו על הפרק סוגיות עקרוניות כמו היחס לתורה, לעבודה, לצבא וללימודי חול. ומכיוון שמושמעות דעות שונות בשם התורה, יש צורך לברר את הדברים כהלכה, כפי שהקוראים מצפים ממני. 

אגלה לכם עובדה נוספת. בזמן האחרון אנשים שסבורים שטוב שאכיר את הלכי הרוח בציבור החרדי החלו להביא לי עיתונים חרדיים. ואני מעלעל בהם, קורא כתבות ומאמרים שונים, מתקומם על העיוותים השונים של דברי תורה ונסער מהשמצות ודברי לעג שנכתבים על בני הציבור הדתי-לאומי, על רבניו ועל נציגיו. 

ידוע שמחלוקות ציבוריות מעוררות ויכוחים עזים, וגם בני הציבור הדתי תוקפים את בני הציבור החרדי. אבל נדמה שכאן מדובר ביחס עוין ומזלזל מעבר למקובל, יחס שכבר היה קיים לפני הוויכוחים הנוכחיים. כאילו יש אנשים שאמונתם נשענת על השמצת הציבור הדתי. 

ועדיין אני מתלבט, אולי עדיף להפסיק להסתכל בעיתונים החרדים, להתעלם מהזלזול החרדי הקדוש בתלמידי חכמים אמיתיים ולהימנע מלהעצים את הוויכוחים. ושוב אני חוזר וחש מחויבות להגיב על הדברים, מפני שבעיני רבים מבני הציבור החרדי הנאמר בעיתונים הללו נתפס כאמת תורנית צרופה, שכן רבנים מפקחים על הנכתב בהם.

ועל כן צודקים מי שמביאים לי את העיתונים הללו כדי שאגיב על דבריהם. שכן אמרו חכמים: כל היכול למחות ואינו מוחה, נתפס באותו עוון (שבת נד, ב). ועל זה אמרו "ועצומים כל הרוגיה" (סוטה כב, א). 

וה' יעזור שמתוך בירורי תורה אלה יבוא שלום אמיתי לישראל.