דואג האדומי בשיחת מוסר

הרב דניאל שילה , י"ב בתמוז תשע"ג

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

ישיבת כרם ביבנה בהיווסדה לפני כששים וחמש שנים, הונהגה  בראשית דרכה כישיבה למדנית "ליטאית" ברוח תנועת המוסר.   

כ"תגבור מוסרי" הגיעו מדי פעם גם "מגידי מישרים" אשר נשאו דרשות ביידיש.

פעם הגיע "משגיח מוסרי" מאחת הישיבות הגדולות. איש מרשים ובעל הדרת פנים. הוא נשא את דרשתו ביידיש, ואנו עשינו אזנינו כאפרכסת וניסינו להבין עד כמה שידנו מגעת.

 הדמות המרכזית בדרשתו היה דואג האדומי, המתואר בספר שמואל כ"אביר הרועים אשר לשאול".

וכך פתח: תהלים נ'+" ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי" -  זה מוסב על דואג.דואג הוא אמר היה תלמיד חכם עצום, תלמיד חכם אדיר, אולם בכל זאת נכשל בלשון הרע ובשנאה. עמד ופרט וחזר והדגיש, שדואג האדומי היה תלמיד חכם אדיר, ובכל זאת נכשל בשנאה ובלשון הרע. נותרנו המומים. היו בינינו כאלה שיידיש הייתה שפת האם שלהם. היו כמוני שקלטו שברי יידיש בילדותם מתוך שצותתו לשיחות המבוגרים. אולם הדבר בכללותו הובן. דואג האדומי אשר רצח שמונים וחמישה כוהנים היה תלמיד חכם אדיר.

את ספר שמואל למדנו בכתות נמוכות ולא שבנו אליו אז. את המדרשים וודאי לא הכרנו. אולם, הדברים שברו את תמימותנו. איך יכול הדבר לקרות?

 את מטרת הדרשה הבנו קמעה קמעה בימים שלאחר מכן. היה זה מספיחי  המאבק בישיבות ליטא סביב שאלת לימוד המוסר. הייתה דעה שעצם לימוד התורה מיישר את מידותיו של היהודי,ואם ימלא כרסו כראוי בש"ס ופוסקים ימצא עצמו אדם מתוקן. לעומת זאת טען רבי ישראל מסלנט זצ"ל, כי עצם לימוד החלק ההלכתי שבתורה עדין לא יתקן את האדם, אם לא ילמד גם מוסר כלימוד בפני עצמו.  

 במשך השנים, וככל שפגשנו עוד ועוד בדברי חז"ל התחוורה העובדה שאכן גם גיבורים בתורה עלולים להיכשל, הן במידות הנפש והן בשיקול הדעת.כך דואג האדומי בעיר הכהנים, וכך אחיתופל, מן הגיבורים בתורה שהולך אחרי אבשלום. בהמשך למדנו שדוד קיבל לשון הרע על מפיבושת , ועל כך אומרים חכמים:ואמר רב יהודה אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו. כך בכמה מקומות בחז"ל.

כך גם: אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ובסוף נעשה צדוקי.

כך מצאנו  מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדול גדור מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל ודעתו גסה עליו שלמד תורה הרבה  . חז"ל לא התכוונו לשבץ מדורי רכילות בתלמוד. רק בקשו שנדע שגם אנשים גדולים עלולים להכשל.

כך גם מצינו אחר כך במלחמות המתנגדים והחסידים, ואחר כך בדורנו,המלחמה בציונות.

מה לא אמרו עלינו. הציונות היא "עבודת אלילים בשיתוף". מי שמציין  את יום העצמאות  צריך בדיקה אחריו, שכן אם החזון איש זצ"ל לא ציין אותו, מי אתם שתעשו זאת. (מכתבים ומאמרים, בני ברק תש"מ) ולא רק המזרוחניקים, גם הצדיקים אנשי פא"י אשר חרפו נפשם על השמיטה "כהלכתה" , גם הם לא נוכו מאשמת  ה"שיתוף" עקב ציינם את ה' באייר.(שם) מכאן שגם גדולי הדור כמו הרבנים הרצוג , חרל"פ  אונטרמן , משולם ראטה, הרב עוזיאל והרב ניסים, כל אלה צריכים היו "בדיקה אחריהם".

על האשמת ה"שיתוף" אמר לי הגאון רבי אברהם שפירא זצ"ל, שלא חייבים למחול על כך אפילו בערב יום כיפור.

*****************************************

בחורף תשכ"ו הביא הרב דב אליעזרוב  זצ"ל  אותנו, לומדי ה"כולל" ב"כרם ביבנה" להיבחן בהלכה אצל כמה מחשובי מורי ההוראה שבדור. ביניהם גם הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א הוא קבלנו במאור פנים, בחן אותנו בהלכות נידה ומקוואות וכתב בכתב ידו הנאה אישור לכל אחד  על עמידתו במבחן.

בתוך הבחינה, נשא ונתן עימנו, ויצאנו נדהמים מעוצמת בקיאותו במרחבי ההלכה. על כל תשובה שהשבנו, הביא עוד ועוד מקורות בשפע רב. בימים הללו עדיין לא נודע שמו בתבל ומלואה. רק לאחר מכן היה לרב הראשי לתל אביב ולראשון לציון. אחר כך הקים תנועה פוליטית.

משך שנים רבות קבלנו בסלחנות את דבריו הקשים על ציבור ועל יחידים, אך עתה נראה כי באו מים עד נפש.

ניתן לדון בשאלה מי המתאים מבין המועמדים לרבנות הראשית, אולם לתאר את הרב דוד סתיו,  תלמיד חכם מוסמך לדיינות  כ"צלם בהיכל" וכדואג האדומי,  זה דבר שלא ניתן לעבור עליו בשתיקה.  אוטם אזנו משמוע דמים - דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק .   (שאינו שומע בזלזולו  של  תלמיד חכם ושותק)  מכות דף כד עמוד א

כשמגייסים את דואג האדומי להצדקת הוצאת שם רע ולשון הרע, אני חוזר לדרשה בכרם ביבנה שמשמעה הוא שכל אדם צריך ללמוד משם, בוודאי מי שהוא בעצמו "אביר הרועים".

"אין לו יראת שמים" ? הלוא "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב"! "העידו בפני שהאיש הזה מסוכן ליהדות" - למשמע אוזניו יוכיח? אלה שהעידו, נחקרה עדותם בבית דין? מי הם היו, אנשים מסוג של "מכה רעהו בסתר"?

או שמא אנשי מפד"ל אשר הרב אמר עליהם שאלה אותיות של "פתי מאמין לכל דבר" להם אפשר להאמין? לבית היהודי אשר תואר כ "בית של גויים"! "לא ראוי להיות כלום" אז למה ראויה הרבנות שהסמיכתהו כדיין וברב עיר?

בהלכות כבוד תלמיד חכם, כותב השולחן ערוך, אודות ענישת מי שמבזה תלמיד חכם, כך: ובלבד שלא יתחיל החכם במריבה לבזות בני אדם שלא כדין ויגרום בזה שיבזוהו ויתרסו נגדו (ג"ז שם). ומ"מ אף אם התחיל החכם קצת, אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות.  יורה דעה סימן רמג.

גם תלמיד חכם גדול מאד יכול בעידנא דריתחא לבזות בני אדם שלא כדין.

ובאזני שומעיו: אל תדמו לנפשכם להימלט בית המלך!אל תאמרו "מאן מלכי רבנן" ועל כן נחזור על דבריו ובצילו אנו חוסים! אם לא תוכיחוהו, תשאו עליו חטא! כך הורונו חכמים: "תוכיח - אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין - תלמוד לומר הוכח תוכיח, מכל מקום"! בבא מציעא  לא   א.

מצאנו באבות פרק ה [יד] ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה ספוג שהוא סופג את הכל ומפרש רבי עובדיה ספוג - הוא סופג את המים, בין עכורים בין צלולים, כך יש מי שלבו רחב ומקבל כל מה ששומע, ואין בו כח לברור האמת מן השקר: וכן התפארת ישראל "וכך זה האדם, כל מה ששומע מרבו אומר עליו "הן" ואין בכוחו לבחון בין אמת לשקר. חידלו להיות "ספוגים" עשו חסד עם גדול בישראל ואל תחטיאו אותו באמירת "הן " על כל מה שיאמר.