כביש עוקף תקשורת

אמילי עמרוסי , כ"ב בתמוז תשע"ג

אמילי עמרוסי
אמילי עמרוסי
מירי צחי

שנת 2006 היתה שנת שיא בעקירת עצי זית של פלשתינים בידי מתנחלים.

בכל ערב פתחו המהדורות בקשיש פלשתיני ועץ גדוע. לא משנה שלמרות מאמצי ומארבי המשטרה והשב"כ, לא נעצר אף אחד. לא משנה שכמעט תמיד נכרתו העצים אחרי המסיק ולא לפניו, בעיבורו של שטח פלשתיני שהגישה אליו כמעט בלתי אפשרית, שה"עקירה" היתה לעיתים גזימה מדויקת של הענפים (הליך חקלאי שכיח לעידוד צמיחה); תמיד הואשמו המתנחלים.

ב-2006 היינו חסרי אונים: מול מימדי הסיקור הלא פרופורציוני והפיכת כולנו למרעילי בארות, יכולנו רק לדפוק את הראש בקיר. באחד האמשים נחתה בידי קלטת עשויה זהב: רכז הביטחון של יצהר צילם פלשתינים כורתים בעצמם את מטעי הזיתים שלהם, מעמיסים את הענפים על טנדר, כנראה לצורכי הסקה, ונוסעים. ערוצי הטלוויזיה היו צריכים להתלבט אם לפרסמה.

אנחנו לא ב-2006 יותר. יש כבישים עוקפים כמו פייסבוק. אבל מי שצורך רק את התקשורת המסורתית בטוח שהוא חי בישראל מכוערת. מדגם מקרי, ממהדורת החדשות בערוץ 10: "התארגנות גזענית אלימה בשכונת גילה בירושלים", דיווחו שם ביום ראשון. "השכונה הפכה למוקד תקיפות"; "מסיכת אֵימה". בום.

העובדות: שלושה ערבים הותקפו במקרים שונים, שלגביהם אמרה הפרקליטות כי אין הוכחה שמדובר באירועים על רקע לאומני. אחד מהם, נערים ששדדו בסכין נהג מונית, אולי קשור יותר לתחילת החופש הגדול מאשר ל"התארגנות גזענית". החשיפה המטופשת הזאת
אנחנו לא ב-2006 יותר. יש כבישים עוקפים כמו פייסבוק. אבל מי שצורך רק את התקשורת המסורתית בטוח שהוא חי בישראל מכוערת
מוקמה לפני הדיווח על הסודני שהשתולל באותו יום בתל אביב ופצע שישה עוברי אורח. תודה לאל שלא היתה לאותו סודני גישה לספריי צבע, אחרת היינו חווים אירוע טרור אמיתי.

למחרת, יום שני, במיקום גבוה במהדורה: "מד"א, הגוף שאמור לשרת את כלל האזרחים, מתברר כנגוע בגזענות מחרידה". העובדות: דובר מחוז ירקון פרסם בפייסבוק בדיחה לא מצחיקה על ערבים. מתי? ב-2010. לפני 3 שנים.

"הפוסטים הוסרו אך הדובר עדיין מועסק במד"א", דיווחה בחומרה כתבת הבריאות. היא לא הסתירה את העובדה שאת המידע הארכיוני קיבלה מח"כ אחמד טיבי, שקרוב משפחתו הסתכסך באופן אישי עם אותו דובר. עוד מיבול אותו יום במהדורה: תג מחיר ואין בלתו. נשיא המדינה באבו-גוש. צמיג פגוע בבית-חנינא. תושב ערבי: "אין מעצרים. אם זה היה בצד היהודי, היית רואה משהו שונה לגמרי".

אז מה קורה בצד היהודי? בשביל זה צריך פייסבוק. פיגועי אש ואבן ביהודה ושומרון כל יום. בשלישי בבוקר פיגוע ירי נגד אוטובוס (לפי וואלה: "חשד לירי"); זה כמובן לא "טרור" או "פוגרום", אלא סתם ניסיון רצח שלא קיבל שניית-מסך. אילו רק היו מוסיפים לצד חורי הקליעים את המילים "תג מחיר". די עם ההשוואה שלרסס שנאה על קירות זה כמו לשפוך דם. זה לא. ואנחנו לא ב-2006. תפסנו אתכם. מתברר שהשחתת כלי הרכב באבו-גוש אירעה בשכונה שבה מתגוררים רק צ'רקסים ויהודים, כשברקע סכסוך ותיק בין הערבים לצ'רקסים ביישוב, וכשמתוך 28 כלי הרכב שנפגעו, רק בודדים היו שייכים לערבים.

דווקא המכון הישראלי לדמוקרטיה מתייצב מול בועת הגזענות המנופחת: לפי המדד השנתי ליחסי יהודים-ערבים, עמדות ערביי ישראל כלפי המדינה והיהודים הוחרפו (שיעור השוללים את זכות הקיום של מדינת ישראל עלה פי 4 בתוך שני עשורים!), ואילו הציבור היהודי מצטייר כמתון וסובלני יותר מאי פעם. מחרבי מסיבות שכמותם.

התלאביבוצנטריות שמורידה מסך מעל מה שקורה בשומרון, היא אותה אחת שמתעלמת מכל הספיח השולי שנקרא מדינת ישראל: ברחוב הראשי בקרית גת נרצח צעיר מדקירות סכין בסוף השבוע. ארבעה אירועי דקירה שונים, שהיו מעורבים בהם זרים, אירעו השבוע בדרום תל אביב. למי אכפת; יש גראפיטי.

פורסם ב"ישראל היום"