חזון ירדן -פלסתין

יו"ר המפד"ל לשעבר, זבולון אורלב, סבור כי במקום להלחם בתכנית 'שתי מדינות לשני עמים', יש לרקום אלטרנטיבה של מדינה פלסטינית בירדן.

זבולון אורלב , ד' באב תשע"ג

זבולון אורלב
זבולון אורלב
צילום: פלאש 90

בתום ארבעים שנות נדודים במדבר ניצבים בני ישראל על סף הכניסה לארץ.

ירושת הארץ היא המילה המדריכה בפרשה, ו-37 פעמים מופיע בה השורש י.ר.ש. גם על סדר יומנו הלאומי נמצאת מצוות "עלה רש". הדיון איננו רק בין ישראל לאומות אלא גם, ובעיקר, בתוך העם. ובכלל זה הוויכוח על הפתרון המדיני הרצוי.

שתי מדינות - חזון השמאל
השמאל בישראל הצליח להטמיע בדעת הקהל את חזונו המדיני "שתי מדינות לשני עמים". אימצו אותו כל מדינות המערב - ארה"ב, הקוורטט, אירופה והאו"ם. גם בימין, כמו ראש הממשלה, יש התומכים בפתרון "שתי המדינות" (בתנאים כאלה ואחרים). סיסמאות השמאל - "לא לשלוט בעם אחר", "העולם לא יקבל זאת", "אפרטהייד", "הכיבוש משחית" וכדומה, נחרטו לצערנו בדעת הקהל בארץ ובעולם. קיימת פעילות מדינית עניפה מבית (רוה"מ ולבני) ומחוץ (מדינות המערב וכל יתר העולם) הדוחפים למימוש 'שתי המדינות'. המהפכות וחוסר היציבות ב'שכונה' שלנו אינן תורמות להקלת הלחץ עלינו.

שוללי המדינה הפלסטינית העצמאית לא גיבשו תוכנית מדינית מוסכמת. הצעות מועצת יש"ע ואביגדור ליברמן לא זכו להסכמה רחבה ולא לתמיכת מפלגות הימין, ונזנחו. לאחרונה עלתה הצעה ע"י כמה מאישי הימין ל"מדינה אחת דו-לאומית", דהיינו סיפוח ומתן אזרחות ישראלית לכל הפלסטינאים ביו"ש. בעיניי ההצעה מסוכנת ויש בה הימור על עתידנו כמדינה יהודית. בקושי רב אנו מסתדרים עם ערביי ישראל וח"כיהם כיום.

ומה אנו עושים? הודפים בק"ן טעמים את רעיון 'שתי המדינות', ומסתפקים במאבק חסר סיכוי נגד כל העולם, בתקציב הסברה עלוב של 9 מיליון ש"ח בלבד במשרד החוץ.

התנגדותנו למדינה פלסטינית עצמאית היא בראש ובראשונה מכח זכותנו על א"י. אולם בשפה הדיפלומטית-המדינית יש לבסס את ההתנגדות בטענה שלמדינה פלסטינית עצמאית ביו"ש אין שטח מחיה המאפשר קיום מדינה על כל מרכיביה ומאפייניה. שטחי יו"ש, גם על פי ההצעה ההזויה של אולמרט, אינם יכולים לספק את המקורות והמשאבים המספיקים לקיום מדינה עצמאית. מדינה כזו תהיה כל הזמן במחסור ותשאף להגדיל את שטחה על חשבוננו. ובפרט שהשאיפה האיסלאמית לזרוק אותנו לים לא נגוזה באמנות של הפת"ח והחמאס, בדרשות האימאמים במסגדים, בהסברה ובחינוך הפלסטיני.

אלטרנטיבה - סיפוח לירדן
עלינו להציג תוכנית מדינית חילופית למימוש רצונם של הפלסטינים במדינה, אך לא כמדינה עצמאית ביו"ש אלא במסגרת מדינת ירדן, שתספח את תושבי פלסטין. שטחי הרשות ביו"ש יישארו מפורזים וצה"ל יהיה אחראי לביטחון עפי שקיים כיום.

החיבור בין ירדן לפלסטינאים ביו"ש קיים עוד ממלחמת העצמאות, והמשיך עד למ'ששת הימים'. נסיט את הלחץ העולם, המכיר בזכותם של הפלסטינים לריבונות, מישראל לירדן, ונוציא את הרוח ממפרשי הלחץ עלינו. החלת ריבונות ירדנית מפורזת ביו"ש תיתן מענה מלא לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים ולמימוש רצונם למדינה.

אינני תמים לנוגח קשיים רבים שמעוררת תוכנית זו, ואין היא עוברת לעשייתה מחר בבוקר. יש לנו הסכם שלום עם ירדן שמכבדת אותו ונתונה להשפעת המערב. כיום ירדן מתנגדת לחיבור עם הפלסטינים, ובצדק מבחינתה, כיוון שכ-75% מאוכלוסייתה היא פלסטינית ויש חשש שחיבור עם פלסטיני יו"ש יזרז את העברת השלטון מהמשפחה ההאשמית הבדואית לפלסטינאים. אולם, המציאות הדמוגרפית מלמדת שבמוקדם או במאוחר תהפוך ירדן למדינה פלסטינית. המהפכות בטוניסיה, במצרים (שתי מהפכות!), בתימן, בלוב, בבחריין, מלחמת האזרחים בסוריה ועוד, מוכיחות שאין שלטון שיכול לעמוד כנגד מציאות דמוגרפית טבעית. הדמוגרפיה (לא הדמוקרטיה!) קובעת במידה רבה את האופי והזהות של המדינה. אין מקום לשתי מדינות פלסטיניות, בנוסף ל-22 מדינות ערביות.

שליטת ישראל בשטח
בהתממש התוכנית, תוכל ישראל להחיל את ריבונותה בכל שטחי B+C ביו"ש הכוללים את כל הישובים היהודים, ויתייתר צורך לדיון בעקירת ישובים גם בעת הסדר מדיני. החלת ריבונות כזו תבטיח את השליטה הביטחונית של ישראל בגב ההר ובבקעת הירדן, ותהווה ערובה למניעת טירור ולקידום פני מלחמה ממזרח.

דה-פקטו זהו המצב כיום בשטח. למעשה יש לפלסטינים ריבונות מפורזת מלאה בשטחי הרשות, והם מנהלים את חייהם בעצמאות מלאה, כולל משטרה חמושה, דגל, סמל, המנון, ומוסדות שלטון. הביטחון הוא בידי ישראל, והגבול יישאר בנהר הירדן.

התוכנית נותנת מענה למציאות הבינ-לאומית ולנתוני השטח הדמוגרפיים. היא מממשת את זכותנו על ארץ ישראל וכוללת ערובה לביטחוננו. אמנם היא איננה לביצוע מיידי אך הזמן יעשה את שלו. זו תוכנית מדינית ארוכת טווח, וממנה ניתן לגזור את הפעולות הנדרשות כיום.ׂ