יחי ההבדל הקטן

חסידיו השוטים של ראש הממשלה המנוח ושונאיו המושבעים של ראש הממשלה הנוכחי בונים על זכרוננו הקצר כשהם עושים השוואות מופרכות בין הימים ההם לזמן הזה.

חגי סגל , י' בשבט תשס"ג

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
פרשת סיריל קרן הזכירה להרבה מטיפים את חשבון הדולרים של משפחת רבין. עוד לפני שהשופט חשין הדביק אספלנית אלקטרונית על פיו של שרון, הם תבעו מראש-הממשלה לעשות מעשה רבין, ולהתפטר לאלתר. רבין, הם הסבירו, התפטר כמו גבר בגלל עבירת מט"ח פעוטה של אשתו, ואילו שרון נאחז בקרנות המזבח למרות שהוכתם אישית בעבירה חמורה פי כמה.

ובכן, יכול להיות ששרון חייב באמת להתפטר, אפילו בדחיפות, אך לאו דווקא בגלל תקדים רבין. כל דמיון בין שתי הפרשיות הוא בעיקר תוצאה של שכחה או של השכחה. חסידיו השוטים של ראש הממשלה המנוח ושונאיו המושבעים של ראש הממשלה הנוכחי בונים על זכרוננו הקצר כשהם עושים השוואות מופרכות בין הימים ההם לזמן הזה.

לטובת כל אלה שבאמת שכחו או שבכלל לא נולדו, חשוב לציין שחשבון הדולרים המפורסם, הבלתי חוקי, היה בבעלות שני בני הזוג רבין במידה שווה, לא רק של לאה. בניגוד למתואר עכשיו, כאילו שכבו בו כמה דולרים עלובים, הוא הכיל 20 אלף דולר. חלקם, אגב, היו שאריות כסף שרבין קיבל עבור הרצאות פרטיות שנשא בתקופת כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון. הניו-יורק טיימס גילה לימים, שהשגריר רבין גבה 90 אלף דולר להרצאה, ולא שילם על כך מס לא כאן, ולא שם.

כשדן מרגלית עלה על הסיפור והעביר על כך ידיעה ל"הארץ", אותו "הארץ", היא לא פורסמה בכותרת הראשית, כמו הידיעה על סיריל קרן בשבוע שעבר, אלא נדחקה למרתף העמוד הראשון, מתחת לידיעות משמימות בנוסח "רבין בכנס הפדרציה הספרדית". עורכי מהדורת "מבט" התעלמו ממנה כליל. למחרת הופיעה ידיעת המשך קטנה ב"הארץ" בעמוד חמש טור שבע. הסערה האמיתית פרצה רק לאחר שרבין ואנשיו ניצלו את האדישות העיתונאית לצורך נסיון לקבור את הפרשה, ועוררו עליהם את חמתו של היועץ המשפטי דאז, אהרן ברק.

חשוב להדגיש: במקרה ההוא, בניגוד למקרה שלנו, הוכח קלונו של ראש-הממשלה באופן מיידי, שחור על גבי לבן. אף על פי כן הוא לא מיהר להתפטר או לפחות לקבל אחריות. בין פרסום הידיעה על חשבון הדולרים, ב-16 במארס 77', לבין הודעת ההתפטרות, ב-7 באפריל, נקפו שלושה שבועות. ובעצם, אפילו אז רבין לא בדיוק התפטר. הוא הודיע על הסרת מועמדותו לראשות הממשלה ועל יציאתו לחופשה. כשהבחירות הסתיימו בתבוסת מפלגתו שב ונטל בחזרה את סמכויותיו, למשך למעלה מחודש, עד להעברת השלטון לידי מנחם בגין.

למעשה, לא היתה לו כמעט ברירה אחרת, ובעיקר לא היה לו הרבה מה להפסיד. באביב 77', אביב ההתפטרות, ריחף ממילא באוויר ניחוח חזק של מהפך מתקרב. מצב הפופולאריות של רבין היה עגום מאוד, בתום שלוש שנות כהונה חיוורות. לעומת ההערכה שממנה נהנה בתקופת כהונתו השניה, אופיינה הכהונה הראשונה בלעג מקיר לקיר. הימים היו ימי "ניקוי ראש", פרשת ידלין, התאבדות אברהם עופר, חתרנות בלתי נלאית מצד שמעון פרס, חילול שבת פומבי בידי מטוסי חיל האוויר ויחסים גרועים עם אמריקה ועם התקשורת. במהלך ביקורו האחרון בוושינגטון כראש-ממשלה התאונן רבין, כי העיתונאים הישראליים הפכו ל"כלי שרת בידי הממשל האמריקני" (תארו לכם מה היה קורה עכשיו אם שרון היה אומר אותו דבר). זמן קצר אחר-כך התפרסמה הידיעה על חשבון הדולרים שמחזיקה אשתו ב"נשיונל בנק אוף וושינגטון", בניגוד לחוקי המט"ח בארץ.

בשלושת השבועות שחלפו בין חשיפת הפרשה לבין הודעת הפרישה עדיין קיוו בסביבת רבין כי חשבון הדולרים לא יהפוך לאסון פוליטי, והגדירו אותה כ"עבירה טכנית קלה". איש לא העלה בדעתו התפטרות בגלל עצם החטא. רבין הלך הביתה רק לאחר שהתברר, כי היועץ המשפטי, אהרון ברק, מתכוון לפתוח בחקירה פלילית נגדו. כבדרך אגב גם התגלה באותם ימים שראש-הממשלה פיגר במשך כשנתיים בהגשת השומה השנתית שלו למס הכנסה. תנועת הליכוד איזכרה את העניינים הלא נעימים האלה במודעות התעמולה בעיתונים, ובמערך השתררה מועקה כבדה. אריה אבנרי, אשר תיעד את קורות הימים ההם בספרו "המפולת", כותב שתומכיו של רבין בקרב שרי הממשלה "חשו כי הקרקע מתחילה לבעור תחת רגליהם" (עמ' 636).

לראש הממשלה לא נשארה ברירה אלא לפרוש. המימד האצילי של הודעת הפרישה נבע בעיקר מהתייצבותו לימין אשתו. עד כמה היה קרוב להסתבך בפתיחת הליכים פליליים תעיד אמירתו של אהרון ברק לאחר זמן מה: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת" (שם, עמ' 638). ללמדכם, שרבין לא התאכזר לעצמו יתר על המידה כשהודיע על פרישה. קשה להניח שהיה מתפטר אילו נקלע למצבו העכשווי של שרון. קשה להניח שהעיתונות העכשווית היתה גוררת אותו למצב דומה.



חגי סגל הוא העורך הראשי של חדשות הרדיו בערוץ 7.