סיפור חסידי - טבילת קרח

הוא החל לעבור ולטפס במעלה הדרך המסובכת כשהוא עובר עצים ושיחים, קוצים ודרדרים, ובאמצע הדרך, כאשר כבר היה חבול ושרוט, הבין שתעה ולא זה השביל המוביל ליעד

עודד מזרחי , ה' באב תשע"ג

עודד מזרחי
עודד מזרחי
צילום: עצמי
רובי שמע כי למקווה האר"י ז"ל יש סגולה לכפר על חטאים. המקווה נמצא בתוך בית העלמין העתיק בצפת והוא מעיין עם מים קרים קפואים, שבו על פי המסורת היהודית נהג המקובל האלוקי לטבול.

באחד הימים נסע רובי לטיול של יום אחד לקברי צדיקים - לקבר האר"י ז"ל ומקווה האר"י בצפת, לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון ולקברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה.

בגלל שהוא כהן, לקח בחשבון כי ייתכן שלא יוכל להיכנס לחלק מהקברים, וחשב לעצמו שיתפלל מחוץ לבית העלמין ויזכה לטבול במקווה הקדוש.

כשהגיע לבית העלמין העתיק בצפת, התאכזב לראות מרחוק שקבר האר"י נמצא באמצעו. הוא התקשר לרב שמואל אליהו, רבה של צפת, ושאל איך יוכל להגיע למקווה האר"י בתור כהן, מפני שהמקווה נמצא במעלה ההר של בית העלמין ומסביבו קברים רבים.

הרב הסביר לו שיש דרך צדדית שדרכה יוכל להקיף את ההר ויש שביל שמגיע למקווה ואינו עובר בסביבת קברים. 

לפי הסברו של הרב, החל רובי ללכת לכיוון ימין, שכביכול עוקף את הקברים, אך מכיוון שלא ראה שביל אלא דרך של שיחים וקוצים, תיאר לעצמו שכנראה הרב אליהו התכוון לדרך זו. מסביבו לא היו אנשים שיוכל לשאול. שממת אדם.

הוא החל לעבור ולטפס במעלה הדרך המסובכת הזו, כשהוא עובר עצים ושיחים, קוצים ודרדרים, ובאמצע הדרך, כאשר כבר היה חבול ושרוט, הבין שתעה ולא זה השביל המוביל ליעד. אחד הדברים שרובי גרוע בהם במיוחד זה ניווט דרכים.

מכיוון שכבר היה לא רחוק מהיעד המבוקש, החליט להמשיך עד שהגיע למין קטע הררי של סלעים גדולים, שדרכם טיפס והגיע בדרך לא דרך אל המקווה.

הוא שאל איש אחד שפגש סוף סוף: "האם יש קברים בדרך הזו שעברתי?"

"בוודאי", הייתה התשובה, "טיפסת על המון קברים ומצבות בדרך".

רובי נכנס לעצבות כאשר שמע זאת. כמעט שלא יצא לו בתור כהן להיות בבית קברות ובטח שלא להיות ליד קברים, וכעת הלך על מסלול כזה. הנה בא לטהר את נפשו במקווה האר"י ורק נטמא יותר...

לאחר כמה דקות של רגיעה אמר לעצמו שהקדוש ברוך הוא יודע שזה היה בשוגג, והיצר הרע רוצה להפילו בפח העצבות.

הוא התעשת וירד לכיוון המקווה. כאשר התכונן לטבילה אמר לעצמו: עד כמה זה יכול להיות קר?! זה אולי קר ביותר, אבל אם כל כך הרבה אנשים טובלים בו, הדבר בוודאי אפשרי".

הוא הכניס את רגליו למקווה והן קפאו.

רובי בחור רגיש, ולא רגיל למצבים כאלה. כאשר ברכיו טבלו במים, הרגיש שלבו פועם בחוזקה. קור אימים שלא ניתן לתאר במילים התפשט בכל גופו ונשימתו נעתקה.

הוא ניסה פעם נוספת להיכנס למים הקרים, ולצערו הרגיש שהמשימה הזאת גדולה עליו.

הוא יצא מן המים באכזבה, המום מעוצמת הקור במקווה וכואב על המצב שנקלע אליו - אחרי שטיפס כל הדרך על הקברים והגיע למקווה הקדוש, הוא לא מסוגל פיזית ונפשית לטבול בו.

לאחר שיצא מהמקווה, ראה לידו אדם כבן שלושים וחמש שנכנס במקומו לשם, והופ - טבל במהירות, יצא והתלבש.

האיש ראה את רובי והבין את מצבו. הוא ניגש אליו ואמר: "כדאי לך לנסות להיכנס לאט לאט עד שהגוף יתרגל קצת, ואז בבת אחת לטבול". 

דברי האיש קצת הפיחו בו תקווה, והוא עודד את עצמו שכעת, לאחר שהאיש טבל, המקווה חם יותר... ואז אמר לעצמו: ניתן לזה עוד צ'אנס אחד!

הוא נכנס שוב לאט לאט, ואיכשהו הקדוש ברוך הוא עזר לו, בבחינת "אם תפתחו לי פתח כחודו של מחט, אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". כשהיה עמוק למדי במים, צלל פנימה עם ראשו, טבל בזריזות ומיד יצא עם נשימה כבדה ודופק מהיר. אבל הוא היה מאושר: עשיתי את זה! טבלתי במקווה האר"י ז"ל!

כאשר יצא מפתח המקווה מצא אנשים שהראו לו את השביל לכוהנים שהרב שמואל אליהו התכוון אליו.