הסדר טיעון

המתקפה הפתאומית של לבני על הביני"שים והסטנדאפיסטית הבדואית המפוברקת.

אבי סגל , ה' באב תשע"ג

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7
את חדשות השבוע הנוכחי אפשר היה להכניס תחת הכותרת "תיאום ציפיות". שתי הציפיות בכנסת, לבני וזו שעדיין מוכרת כחוטובלי, עלו לכותרות באופן שנראה כמעט מתואם, אם כי בכיוונים פוליטיים שונים. סגנית שר התחבורה פרסמה תוכנית למאבק בתאונות הדרכים; שרת המשפטים פרסמה תוכנית גיוס ושירות אזרחי לכולם; חוטובלי מפרטת תוכנית בת חמישה שלבים לסיפוח כל שטחי המדינה; לבני מפרסמת דרישה בת שלב אחד להארכת שירותם הצבאי של בני ישיבות ההסדר. והאמת, כולנו כבר חווינו ורווינו תוכניות פוליטיות, מדיניות וצבאיות, שתאריך תפוגתן נרשם עליהן מאחור באותיות הקטנות. אלא שבניגוד לרוב התוכניות, ההכרזה האחרונה של לבני נועדה להציק לציבור הדתי-הלאומי ולכן יש לה סיכוי רב יותר לעבור. עניין של הרגל בפוליטיקה הישראלית.

העיסוק העכשווי של לבני בישיבות ההסדר יכול לנבוע מכמה סיבות, חלקן אפילו ענייניות. אולם התכלית העיקרית של דברי שרת המשפטים, כך אני חושד, היא ההכרזה עצמה. השבוע פורסם ב'נענע' סקר שבו 58 אחוזים מהנשאלים הגדירו את ציפי לבני "אכזבה פוליטית". מה שמוכיח כי אי אפשר להאמין לסקרים. 58 אחוזים? זה הכול? לבני, שעדיין מחפשת סדר יום ממשי ופופולרי למפלגת התנועה (לא, "האג'נדה" בלבד זה ממש לא מספיק) מצאה את הדרך הנוחה לבדל את עצמה מהבנטים והלפידים שלצִדה, הפעם בתואנה של השוואת הנטל בין כיפות סרוגות ושחורות.

לא שמסלול ישיבות ההסדר הוא מקודש ובלתי ניתן לשינוי. ייתכן שיש מקום להאריך את השירות, או למצוא סידור אחר שיסייע לצבא אך לא יהפוך את ההסדרניק לפראייר הלאומי. השאלה היא, כמו תמיד, מיהו המציע ומה הם האינטרסים שלו. אם הנושא נדון באופן מדוד והגון, תוך התחשבות בכל השיקולים – אחוז המתגייסים, הקרביות, שירות המילואים, יכולת הקיום הכלכלית, תרומת הישיבה לשירות הצבאי – הדיון הוא ראוי וכמעט הכרחי. אבל אם מדובר ביצירת כותרת פופוליסטית בלבד, הדרך הטובה להתמודד עם הנושא היא להעביר את כובד השוויון בנטל אל הצד האחר. תזכירו לי מהו אחוז הגיוס ליחידות קרביות בצפון תל אביב?

קומדיה של טעויות

'ידיעות אחרונות' עשה זאת שוב. שנים רבות אחרי כתבת השער המופרכת על "השרוף" – אותו זמר מזרחי אומלל שמאוחר יותר נחשף כחיים צינוביץ', זמר אומלל שאינו מזרחי – שוב הפך המוסף '7 ימים' קורבן לתרמית מביכה. בשבוע שעבר הופיע שם ריאיון נרחב עם אישה שהציגה את עצמה כ"סטנדאפיסטית הבדואית הראשונה", אף שלמעשה אינה אלא גילה צימרמן, יהודייה מרמת גן. את קולות הצהלה מ'ישראל היום' אפשר היה לשמוע עד אימפריית הקזינו של שלדון אדלסון בלאס וגאס.

תתפלאו, אבל יש משהו מעורר הערכה בפדיחת הענק של 'ידיעות'. זאת פדיחה עם סוג של תפארת. אחרי הכול, זהותה האמיתית של הסטנדאפיסטית הייתה גלויה באינטרנט, ואפשר היה לברר את האמת בסיוע מנוע חיפוש בסיסי. אבל לא, הביטאון של מוזס רציני מדי בשביל להתעסק עם זוטות כמו גוגל. שם עובדים עיתונאים שיוצאים לשטח, חוקרים, מראיינים, מאמינים למרואיין. ובכלל, בפרפראזה על בדיחה פוליטית ישנה, מי היה חושב שאישה שאינה בדואית תסכים להציג את עצמה ככזו? טוב, נכון שהיא רמת-גנית, ועדיין!

מי שהתנהלותה קצת פחות מובנת היא דווקא אותה פאטמה בדויה, הגב' צימרמן עצמה. ככל שהבנתי, חשיפתה כיהודייה הייתה מרגעי השיא במופע הסטנדאפ שלה, וכעת כבר כולם שמעו על הספוילר והגימיק התקלקל לנצח. אבל לא על זה אני מתפלא. מה שמפתיע אותי הוא כיצד אישה מוכשרת כמו צימרמן נפלה קורבן לתרמית של 'ידיעות אחרונות', המוסד הוותיק והחפיפניקי שהתחזה בפניה כעיתון.

בקטנה

א. מודה: אין לי עמדה נחרצת בעד או נגד המאגר הביומטרי, שהניסוי להפעלתו יצא השבוע לדרך. מצד אחד, יש כאן סכנה של חדירת המדינה לפרטיות האזרח. ומצד שני, למה לא? אולי זה יעזור לנו לדעת באיזו מפלגה נמצא ח"כ מאיר שטרית בכל רגע נתון. 

ב. בהפקת 'כוכב נולד' בוודאי לא שכחו את פרשת מרגול, שהטילה בזמנו צל על תוכנית הדגל של 'קשת'. באותם ימים עלו חשדות כבדים נגד הזמרת-השופטת על התנהלות כוחנית, קשרים עסקיים בעייתיים וניסיון לקדם וליחצן את אחד המתמודדים מאחורי גב ההפקה. כמה טוב שב'כוכב נולד' למדו השנה את הלקח, לא לקחו שופטים עם פוטנציאל נפיץ, אלא הביאו לתוכנית אדם ישר, נטול אינטרסים ומקובל על הכול כמו רני רהב.

ג. לסיום, ברכות לטניסאי הסקוטי אנדי מארי, שלא רק זכה השבוע באליפות ווימבלדון היסטורית בשביל העם הבריטי, אלא גם ידע לסגור עניין בשלוש מערכות ולסיים את המשחק רגע לפני תשעת הימים. עכשיו קצת יותר נעים לי לכתוב שהשנה ממש נהניתי מהמשחקים, בעיקר אחרי שלחצתי על כפתור השתקת הקול בשלט. שבת שלום וצום קל.