מהפיכות והלכי-רוח

הרב דב בערל וויין , ז' באב תשע"ג

הרב דב בערל וויין
הרב דב בערל וויין
ערוץ 7

המהפכה האחרונה במצרים, שסילקה את האחים המוסלמים מהשלטון (זמנית?) משקפת את חוסר היציבות המתמשך ואת הסערות שמאפיינות את העולם הערבי. המערב וארצות הברית הופתעו ונדהמו, כרגיל, מאירוע ולא היו מסוגלים להשפיע על תוצאותיו.

הגישה במערב, כפי שרואים שוב ושוב בהתנהלות שלו מול המזרח התיכון, היא שהנמר לא באמת מתכוון לפגוע ואין בו שום סכנה, ואם רק נאכיל אותו כראוי, הוא יהיה מאולף ומבוית. לכן בארצות המערב רואים בטרוריסטים רק לוחמים ובדברי שטנה רק טקטיקה של המאבק ומאמינים שתמיד יש פתרונות קסם לשנאה ולמלחמות שנמשכות כבר מאות שנים.

הלך-הרוח "הוורוד" הזה של המערב לא מושפע כלל מהמציאות נתמך על ידי דעות קדומות ארוכות שנים (במיוחד נגד היהודים והמדינה היהודית, אך באופן פרדוקסלי גם נגד העולם הערבי) ומקבל חיזוקים מאידיאליזם שמאלני שמתעלם מהעובדות ומהמציאות. המערב שכנע את עצמו שמאחר שמורסי נבחר בבחירות דמוקרטיות, הוא ודאי אדם טוב שרוצה לקיים שלטון טוב ונבון.

המערב נוטה לשכוח, למרבה הנוחות, שגם היטלר עלה לשלטון בגרמניה של שנות ה-30 באמצעות תמרון של הליך הבחירה הדמוקרטי ונהנה מתמיכת רוב העם הגרמני בעת שהוביל אותו וחלק גדול מהעולם להשמדה רצחנית ולחורבן.

אסד מתכוון להתמודד על נשיאות סוריה שוב וטוען שרוב בני ארצו תומכים בו, וזאת אחרי שהרג יותר ממאה אלף מבני
נדמה שהחברה הישראלית ככלל בוחנת מחדש את הלך-הרוח שלה. על אף שסקרים מסויימים מראים שכביכול רוב הישראלים תומכים בפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, אנשים מתחילים להבין שזה לא משהו בר השנה במציאות של ימינו
עמו. האייתוללות באיראן מצליחים כל הזמן להעלות לשלטון את עושי דברם. המנהיגים הפרועים של תורכיה עלו לשלטון בבחירות חופשיות.

המחבלים של החמאס זכו בבחירות בעזה ובכל זאת הביאו לבוחריהם רק ייאוש ומלחמה ורצח של חפים מפשע. חורבות ההליך הדמוקרטי נמצאות בכל מקום בנופי של המזרח התיכון, כפי שהיו זרועות גם באירופה של המאה שעברה.

כל מה שנאמר כאן לא נועד להתפרש כדחייה של הדמוקרטיה לטובת אוטוקרטיה או שלטון רודני, אלא להראות שדמוקרטיה יכולה להיות יעילה רק בארצות ובחברות שבהן שורר הלך-רוח סובלני, פתוח ולא אלים.

בדמוקרטיה דרושה היכולת להחליף אידיאלים ופילוסופיות, ולא משנה כמה זמן הם מלווים אותנו או כמה הם יקרים לנו כאשר הם נכשלים ומביאים יותר נזק מתועלת לחברה ולאומה.

לשם כך דרוש הלך-רוח בריא של פתיחות ונכונות להכיר במציאות הקיימת ואומץ לב להודות בטעות ולשנות כיוון. הנטייה לקדש טקטיקה או מדיניות שהתברר ככושלת היא מתכון בטוח להמשך הכישלון והחולשה. היעדר פתיחות אמיתית עלול למנוע מאתנו לחולל שינוי אמיתי ולאמץ טקטיקה שבאמת תתאים למצב הקיים.

נדמה שהחברה הישראלית ככלל בוחנת מחדש את הלך-הרוח שלה. על אף שסקרים מסויימים מראים שכביכול רוב הישראלים תומכים בפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, אנשים מתחילים להבין שזה לא משהו בר השנה במציאות של ימינו. נראה שהסטטוס קוו, אף שהוא מאוד לא נוח, יישאר אתנו שנים רבות.

הלך-הרוח שאומר שוויתורים חד צדדיים של ישראל יכולים להביא שלום הולך ודועך אט-אט, אך בהתמדה. השינוי הזה בהלך-הרוח צריך להתחיל לחלחל איכשהו גם להלך-הרוח של המדינאים באירופה ובאמריקה. מלחמות בתחנות רוח יש אולי סיפוק לאידיאלים ולצרכים הדמוקרטיים של המערב, אבל בסופו של דבר זה מאמץ עקר.

גם בתוך הקהילה הדתית בישראל הלך-הרוח משתנה אט-אט. על אף שהפוליטיקאים שמתיימרים לייצג את המגזר הזה בחברה הישראלית קולניים כתמיד בהתנגדותם לשינויים שבכל זאת מתרחשים בחברה שלהם, הלך-הרוח של רבים משתנה לאט אך בברור. ועם השינוי בהלך-הרוח יבואו, בסופו של דבר, גם בכלכלה של המגזר החרדי והשתלבות בחברה הכללית בישראל.

שינוי כיוון ונטישת טקטיקות חברתיות, דפוסי התנהגות מושרשים, הם עדיין תהליך איטי, מפרך וכואב. אך ברגע שהלך-הרוח מתחיל להשתנות, גם המציאות בשטח משתנה לטובת כל הנוגעים בדבר, כך אנחנו מקווים.