צה"ל – צבא ה' לישראל

עזרא "אלנקם" יכין , ח' באב תשע"ג

עזרא יכין
עזרא יכין
צילום: ערוץ 7

דבר גלוי הוא, שפוליטיקאי המבקש כי התקשורת תתמקד בו ובהגיגיו נטפל ליהודים המוגדרים כחרדים ודורש לגייס את בחוריהם לצבא.

לאחרונה כל אלה מעלים את שתי מילות הקסם "שוויון בנטל".

נטל? על איזה נטל מדברים? רק אנשים החסרים הבנה במצוות תורת ישראל יכולים להתייחס למצוות השרות בצבא המגן על עם ישראל ונלחם את מלחמותיו כעל "נטל".

אין לי כל טענה כלפי צעירים שעדיין שרויים בדור הגלות, אינם רוצים להתגייס לצה"ל בהיותם פחדנים (כל הירא) או בדעותיהם חסים על אויבי ישראל, מכופפים קומתם בפני כל זר (רכי הלבב), פוחדים מתגובת שונאינו או מתוך רחמים על אכזרים - מן הדין שכל אלה ילכו להסתגר בביתם ולא ירתיעו את חיילינו הזקוקים לרוח של גבורה במלחמה ולחתירה בלתי מתפשרת לפגוע באויב.

אויבי ישראל הם אויבי ה', הוא שבחר בנו כעמו וכל המגן על עם ישראל ונלחם את מלחמותיו הינו שליח של הקב"ה, לא פחות מכל השוקד בלימוד תורה ובגמרא בבתי-המדרש. החשיבות שבלימוד התורה היא כדי לדעת לקיים את מצוותיה ולא להסתפק במידע שרוכשים מפי הרבנים.

מצער במיוחד שדווקא בקרב גורמים שאותם אני מעריך בהיותם שומרים מצוות משמיעים שוב ושוב קולות מתלהמים של רבניהם המוגדרים כחרדים נגד גיוס בחורים מישיבותיהם לצבא. איך הם מעזים להתייחס למגמה לגייס בחורים לצבא כעל גזירה שיש לבטלה?

האם אנחנו חיים ברוסיה הצארית כאשר השלטונות של שונאי ישראל גזרו על צעירינו גיוס לצבא הזר?

אין כאן נטל ובוודאי שאין כאן גזירה.

השרות בצבא הוא זכות שמזמן הקב"ה לצעירי ישראל לקיים מצווה מהמצוות החשובות בדורנו לשרת בצבא המגן עלינו יום יום בכל שעה ושעה ומכין את הכוח לכל מלחמה צפויה כדי שבוא היום הגדול יקיימו חיילי ישראל את המצווה המוזכרת ביותר בתורת ישראל: לרשת את הארץ.

להתנגד לשרות הצבאי של בחורים בריאים וחסונים דווקא בימים אלה כאשר הצורך להעביר את ערכי המסורת היהודית לגורמים חסרי הבנה שאינם מקיימים את מצוות התורה מתוך חוסר ידע על תורת החיים של עם ישראל, הולך ומתרחב.

בלב כבר דברי מופנים דווקא לציבור שאותו יש להוקיר על פעילותו הברוכה במעשי חסד למען נצרכים כגון קופות צדקה לגמילות חסדים, הכנסת כלה, בתי תמחוי ועוד. כמו-כן עלינו לברך על הסיוע הרב שניתן לכלל אזרחינו באגודות שהקימו גופים חרדים כגון יד- שרה, זכרון מנחם, זק"א ועוד. פעילות שאותה יש לשבח, פעילות שכל-כך הסרה בקרב הציבור המוגדר כחילוני שאינו מחסיר הזדמנות להשמיץ את החרדים.

על-כן בלב כבד איני יכול שלא לבוא בטענות קשות כלפי אותם רבנים המעודדים השתמטות משרות בצבא בטיעונים של הצורך בלימוד תורה.

איך אפשר להפריד בין מצוות התורה למצווה להניח הצידה הרבה מהצרכים הפרטיים ולשרת בצבא ישראל?

הסיף והספר ירדו כרוכין יחדיו מן השמים ויקרא רבה ל"ה ח'.

עם יציאתם של  בני ישראל ממצרים צווה משה ליהושע לבחור אנשים ולהילחם בעמלק.
בפעילותי כלוחם יהודי עוד משחר נעורי וכחייל (מילואים) עד לעצם הימים האלה, אני רואה כל הזמן שינוי לטובה בהשבחת צה"ל באנשי אמונה ההולכים ומתרבים בשורות, תודות לזרימה מבורכת של בוגרי ישיבות ומכינות קדם-צבאיות דתיות המוסיפים יותר ויותר רוח של קדושה בקרב החיילים

לא ניתן להפריד בין יהושע הלוחם הראשון ביציאת מצרים (ויאמר משה אל-יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק שמות יד ט') לבין יהושע - הראשון שקיבל את התורה מיד משה ברדתו מסיני.

לא ניתן להפריד בין דוד נעים זמירות תורת ישראל לבין דוד הלוחם באויבי ישראל שבמו ידיו הרג את גלית ונלחם את מלחמות ישראל. מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת-נחושה זרועתי: ותתן-לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני תהלים לה' לו'.

לא ניתן להפריד בין ה' מגן ישעך וימינך תסעדני לבין השרות הצבאי של דוד ,   לא ניתן להפריד בין בני מתתיהו החשמונאי שנשאו את דגל תורת ישראל ברמה לבין המכבים שלחמו באויבי ישראל.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל – בית-הכנסת בבית-ספר לקצינים (בה"ד 1)

עוד בטרם ניתנה תורה לעם ישראל אברהם הקים צבא של חניכיו ונלחם בארבעת המלכים.

קיבלנו את התורה בסיני, הוקם המשכן, השבטים הצטוו להתפקד לשרת  בצבא הכיבוש להורשת הארץ מבן עשרים שנה ומעלה – כל יוצאי צבא.

נכון, אפשר להצביע על-כך שיש מפקדים שאינם ראויים. יכול להיות רמטכ"ל גרוע ויכול להיות שר בטחון שאינו מתאים לתפקיד הנהגת צבא יהודי. בצבא יכולים להתרחש דברים שליליים שיש לתקנם מבחינה יהודית. זו בדיוק הסיבה מדוע דווקא אנשים חדורי אמונה חייבים לא רק להתגייס לצבא אלא להציף את צה"ל בכוח אמוני.

לשמחתי, בפעילותי כלוחם יהודי עוד משחר נעורי וכחייל (מילואים) עד לעצם הימים האלה,  אני רואה כל הזמן שינוי לטובה בהשבחת צה"ל באנשי אמונה ההולכים ומתרבים בשורות, תודות לזרימה מבורכת של בוגרי ישיבות ומכינות קדם-צבאיות דתיות המוסיפים יותר ויותר רוח של קדושה בקרב החיילים. בתי-הכנסת בכל מחנות הצבא מתמלאים יותר ויותר במתפללים בכל ימות השבוע ולא מעטים הם היושבים ולומדים תורה בשעות הפנאי - בתי-כנסת שאך לפני שנים אחדות היו ריקים.

כמה נעים לשמוע בחדרי האוכל קולות ערֵבים של חיילים שבהופעתם כשומרי מצוות מקדשים את מחנות הצבא, מקדשים את השבת ושרים שירי שבת לפארת תורת ישראל.

נכון, יש עוד מה לשפר, ודווקא ריבוי חיילים עם אמונה יכולים להוסיף לטיהור המחנות מתופעות שליליות.

המוני עם ישראל יעריכו יותר את מקיימי המצוות ויתקרבו יותר ויותר לתורת ישראל ככל שירבו שומרי מצוות בצבא הנלחם את מלחמות ישראל.

איני יכול שלא להזכיר שהמרגלים שהביאו על עם ישראל את זעם ה' טענו שבמלחמה לכיבוש הארץ יצטרכו לבטל לימוד תורה, ועוד יצטרכו לעבוד כדי להתפרנס בעוד במדבר יורד להם המן מן השמים דבר המאפשר להם להוסיף ולשקוד בלימוד תורה.

(המרגלים, אשר היו כולם גדולי ישראל מהשורה הראשונה שנבחרו בקפידה לשליחות החשובה, "ראשי בני ישראל המה" טענו שעדיף להישאר בישיבה המרכזית העולמית מיסודו של משה רבנו – לקבל "מלגה" מן השמים [מן, שליו, בארה של מרים וכיוצא בזה] ולעסוק בתורה – מלסגור את הגמרא ולהתגייס למלחמה ממושכת לכיבוש הארץ הרב קוק בספר 'חבש פאר' עמ' נג'.

ויהושע בן-נון וכלב בן-יפנה מן-התרים את-הארץ קרעו בגדיהם: ויאמרו אל-כל-עדת בני-ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד: אם-חפץ בנו ה' והביא אתנו אל-הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר-היא זבת חלב ודבש: אך בה' אל-תמרדו ואתם אל-תיראו את-עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל-תיראום במדבר יד ו'-ט'.

מדברי יהושע וכלב ניתן להבין שהתחמקות משרות צבאי לכיבוש הארץ היא מרידה בקב"ה.

כאשר השבטים גד וראובן, ביקשו להתנחל בארץ האמורי שממזרח לירדן, מקום שראוי להיות מיושב בבני-ישראל, משה חשש שכוונתם להתחמק מהשרות הצבאי בכיבוש ארץ כנען, הטיח בפניהם: ויאמר משה לבני-גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה ולמה תניאון את-לב בני ישראל ממעבר אל-הארץ אשר-נתן להם ה'. כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את-הארץ: ויניאו את-לב בני ישראל לבלתי-בא אל-הארץ אשר-נתן להם ה': ויחר-אף ה' ביום ההוא במדבר לב' ו-י.

וממש בימים אלו אני נחרד לשמוע כיצד רבנים בישראל מניאים צעירים חרדים ההולכים למלא חובתם ומתגייסים לצבא המגן על עם ישראל.

כמו בימינו, כאשר נוסעים  בדרכים עוקפות (עוקף רמאללה, עוקף יריחו ועוד) ויש לא מעטים הנמנעים מלנסוע למקומות שונים מחשש לאבנים, לבקבוקי תבערה, לפגועי ירי שחווינו מזה שנים,  כך בימי שמגר בן-ענת בימי יעל חדלו ארחות חדלו והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות שופטים ה' ו'-ז'. כאשר ברק בן אבינעם גייס את דבורה למלחמה בצבא יבין ויאמר אליה ברק אם-תלכי עמי והלכתי ואם-לא תלכי עמי לא אלך: ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על-הדרך אשר-אתה הולך כי ביד אשה ימכר ה' את-סיסרא ותקם דבורה ותלך עם-ברק קדשה שופטים ד' ח'-ט'. ויעל אשת חבר הקיני (יש סברה שהדרוזים  הם צאצאי הקיני שהיו ידידותיים לישראל) התנדבה, פעלה כמסתערבים בימינו וחיסלה את סיסרא. כך אנו למדים ששרות בנות בצה"ל אינו צריך להרתיע שומרי מצוות.

וגדעון גדל למשפחה של עובדי עבודה זרה ככל השכנים סביב ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את-פר-השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את-מזבח הבעל אשר לאביך ואת-האשרה אשר-עליו תכרת שופטים ו' כה'. וגדעון הבין את רצון הקב"ה הקים צבא למלחמה ומתוכו בחר בסיירת נבחרת של שלוש מאות איש שהושיעו את ישראל.

כך יפתח שהיה רחוק משמירת מצוות על פי המקובל בימינו, עמד בראש אנשים ריקים אך שמע בקול ה' המצווה למלחמה למען עם ישראל, נלחם בבני עמון והכניעם.

לא-תלך רכיל בעמיך לא תעמד על-דם רעך אני ה' ויקרא יט' טז.

כאשר בן ישראל רואה אדם בסכנה ולא נחלץ להצילו – הוא העומד על דם רעהו ושום תרוץ לא יכול להצדיק התנהגותו, גם לא תרוץ שהוא מתפלל להצלתו או שהוא חייב לרוץ לישיבה ללמוד תורה כמצוות רבו. יכולה להיות ביקורת על דברים שאינם ראויים המתרחשים בצבא וחייבים לדרוש מהצבא לשמור ככל הניתן על ערכי התורה, את זה ממלאת הרבנות הצבאית במידה רבה ואם זה לא מספיק יש למחות ולדרוש, אך עם כל-זאת כולנו יודעים שאין שום גורם אחר אלא כוחות הביטחון ובעיקרם צה"ל הם הגורם היחיד המסוגל וגם פועל להצלת יהודים ממבקשי רעתנו ונחלץ להגן על העם מפני האיומים על חיי העם. כל המסוגל לקחת חלק בשרות הצבאי של עם-ישראל ומשתמט הינו מן המואסים בקיום מצווה חשובה זו, יש להגדירו כמי שעומד על דם רעהו, את זה מבהיר הקב"ה במפורש – אני ה'.

בימים אלו בהיותנו מוקפים באויבים מבחוץ ומוצפים במשנאים מזרע עמלק בארץ אשר אותה נתן לנו ה' לרשתה זקוקים אנו מאוד לישועת ה'. ולא ניתן להפריד בין ישועת-ה' לבין תפקידו של הצבא המשמש זרוע של הקב"ה (קול ה' בכוח קול ה' בהדר – ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל) – ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את-החיל הזה: וזכרת את-ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את-בריתו אשר-נשבע לאבתיך כיום הזה דברים ח יז' יח'. מכאן אנו למדים שאת בריתו אשר-נשבע ה' לאבותינו יקיים ב-חיל הזה שבימינו מכונה צה"ל.

כחצים-ביד-גבור כן בני הנעורים: אשרי הגבר אשר מלא את-אשפתו מהם לא יבשו כי-ידברו את-איבים בשער תהלים קכז ד'-ה'.

כך ניתן להבין את דבריו האחרונים של משה לפני מותו: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר-חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על-במותימו תדרוך דברים לב' כט'.

חרב גאותך – אין להפריד בין עם נושע בה' מגן עזרך לבין חרב גאותך - צה"ל  - צבא ה' לישראל.

על כל הנאמר בתפקיד החשוב שצה"ל ממלא ככוח המשרת את עם ישראל בהגנה ובמלחמה, יש גם תרומה רבת משמעות בשרות בצבא לליכוד העם.

כיום אנשים רבים מודאגים מהפרוד הפוגע בנו, מטיפים לאחדות ויש המקימים סדנאות ועמותות למיניהן כגון "צו פיוס" עמותת "גשר" ועוד.

עם כל הבעיות החברתיות והכלכליות שאזרחי ישראל נתקלים בהם, ברור הוא שהדעות שונות בקרב אנשים החיים ברקע חברתי וכלכלי שונה. 

רק סביב לדגל של אהבת ישראל, ניתן לאחד בין כלל אזרחי ישראל השונים בתפיסתם הפוליטית, החברתית והכלכלית.

צה"ל קולט יהודים מרקע שונה ומתפישות עולם מגוונות. צעירים הבאים מבתים מבוססים לצד אחרים שהוריהם קשי-יום מעיירות פיתוח המתקשים לפרנס משפחה. צעירים שבאו מבית מפנק ואוהב לצד בחורים מבית שבור המחפשים מפלט בקרב אנשים ריקים והשרות בצבא משמש מפלט מפני הידרדרות לחיי פשע. בחורים שעלו לארץ ממקומות נדחים מהעולם השלישי לצד עולים חדשים מארצות הרווחה. מתנדבים שבאו כבודדים והשאירו את משפחותיהם בגולה במטרה לשרת את עם ישראל כחיילים, שומרי מצוות הבאים לצבא מתוך הכרה בחיוניות השרות הצבאי וגם כאלה הבאים ממשפחות שאינן שומרות מצוות, אך חשים בחובה לשרת את המדינה שחיים בה.

כאשר כל אלה חיים במסגרת משותפת בתנאים דומים, בשדה ובמחנה. בשירותים, במעונות בנויים ובאהלים בפקודות שהם מקבלים ובאחריות על אלה שתחת פיקודם. בהכנות למלחמה למען העם והארץ ובקרבות נגד אויבים. בשרותי המודיעין מול מחשבים. בשמירה ובעבודות מטבח. כאשר כל ההבדלים מהרקע שממנו באו לצבא חסרי משמעות. מה שקובע ומעצב אותם הוא הדוגמא של המ"פ או המג"ד שמוביל אותם כאשר כולם יודעים שהוא מקריב הרבה מנוחות החיים של אדם ממוצע בגילו, חותם על המשך השרות ומשאיר בית עם אישה וילדים אהובים ימים ואף שבועות  ולא מעט שבתות וחגים ביודעו את החשיבות של שרות בצבא הישראלי, אין גורם חשוב יותר לאחדות העם מאשר השרות הצבאי בצה"ל.

יש גם להעריך את הניסיון שרוכש בוגר צבא, ניסיון המסייע לא מעט בחייו האזרחיים גם לו וגם לחברה שמסביבו. הוא מסוגל להתייחס לאנשים מרקע שונה בהבנה ובהערכה יותר מכל המשתמטים הרצים ללימודים באקדמיה או שוקדים ושוקעים על ספסלי הישיבה. כן יכול הוא להתמודד עם בעיות בעבודה, בחברה שהוא חי בקרבה ובמשפחה טוב יותר מכל אזרח דתי או חילוני שלא התנסה  בחוויות של חייל בצה"ל.