השתדל להיות איש

יש רגעים שאדם צריך לדעת שלמרות שלדעתו אין הוא מתאים, למרות שהתפקיד קשה, למרות שהמציאות קשה, אם אין ברירה וצריך למלא שליחות – עליו למלא אותה.

אורח באתר , י' בשבט תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
(מתוך דבריו בכינוס הרבנים, ירושלים, שבט)

המלבי"ם מפרש בצורה מעניינת את האותות שנותן ד' ביד משה: הקב"ה אומר 'הבא ידך אל חיקך ויבא ידו אל חיקו… והנה ידו מצורעת כשלג'. אומר המלבי"ם: הכנסת היד לתוך החיק היא סימן לעצלות, 'חובק ידיים'. יש לקב"ה ביקורת על משה רבנו, אתה חושב שאם תשב בחיבוק ידיים אתה תהיה טהור, שאם תשב ללמוד בהר סיני ליד הסנה ותפרוש מכל האחריות לעם ישראל – תעלה במעלות הקדושה? לא כך הם הדברים. אם תשב בחיבוק ידיים – תהיה מצורע, תהיה טמא. לשם כך למדת תורה כמה שנים, כי עכשיו אתה צריך להיות שליח ציבור.

מפי הרב נריה זצ"ל שמעתי הסבר על האות שנותן הקב"ה למשה רבנו בהפיכת המטה לנחש: משה רבנו משליך את המטה, אין הוא רוצה את ההנהגה. אומר לו הקב"ה: מה אתה חושב, שאם אתה תשליך את ההנהגה מידך, המטה יישאר מטה? הוא עלול להפוך לנחש – לכן תחזיק אתה את המטה.

יש רגעים שאדם צריך לדעת שלמרות שלדעתו אין הוא מתאים, למרות שהתפקיד קשה, למרות שהמציאות קשה, אם אין ברירה וצריך למלא שליחות – עליו למלא אותה.

נכון שלא זכינו לרוח הקודש ולנבואה מהקב"ה, אבל 'קול המון כקול שדי'. כאשר עוד תלמיד חכם, ועוד ועוד תלמיד חכם, ועוד אדם ועוד אדם, פונה ומבקש מאדם מסוים לקבל את ההנהגה, יש כאן איזה קול שאומר כי עליו למלא את השליחות. אני מרגיש את זה כשליחות, שליח ציבור…

מרן הרב קוק זצ"ל במאמרו 'כבוד הרבנות' כתב: "הרבנות, זה הכוח החשוב אשר יצר תמיד את דעת הקהל בישראל, זה הכוח הנעלה שהחזיק את נשמת האומה ועורר אותה לחיים לאומיים שלמים ומתוקנים… הכוחות הסגוליים והממשיים של הדיינות, ההוראה, הדרשנות, ההשכלה והספרות, מוכרחים להתאחד בידי הרבנות בתור אגודה אחת. רבנים צריכים לעמוד על מרום הפסגה של תחיית האומה ולהיות עמלים עם הציבור בכל פינות החיים של הבניין ושל היצירה הלאומית. ההשפעה של דבר ד' מוכרחת להיות מתפשטת על כל החיים, מבלי לתת מקום לציבור לחשוב כי הרבנות היא רק חלקו של איזה סוג מיוחד, נחלתה של איזה מפלגה מיוחדת".

הרבנות הראשית כפי שהרב קוק זצ"ל יסד אותה איננה רק לצורך עניינים טכניים, כפקידות למשל, למרות שאסור לזלזל גם בתפקיד זה של הרבנות הקבוע במסגרת החוק. לשום קהילה בעולם אין רבנות עם סמכויות כאלה, שיש לה כשרות אחת, דיינות, עם יכולת לקבוע מי מקדש כהלכה, ומי מגרש כהלכה, מי רב, ומי לא רב, יש מי ששומר על המסגרת שרב הוא תלמיד חכם היודע הלכה ומקיים הלכה…

אבל הרב קוק זצ"ל לא הסתפק רק ב'סור מרע', רק בשמירת מסגרת, אף שהיא חשובה כשלעצמה, הרב ראה ברבנות הראשית מנוף לתחייה רוחנית. כל נושא לימוד התורה, פסיקתה, הפצת תורה, חינוך, השכלה וספרות - הרבנות צריכה להיות הצומת. לא את הכל הרבנים צריכים לעשות, אבל על הרבנים להיות הגורם המתסיס, המדריך והמוליך. יש ציבור בארץ שרוצה רבנות כזו, שתהיה רבנות שתנהיג ותדריך אותו כהלכה וראוי שתהיה לו רבנות כזו.

לשם כך, לא שאני רואה את עצמי ראוי לדבר הזה, אלא מתוקף הנסיבות כפי שהקב"ה מוליך את הדברים, אני נאות לבקשות ולהפצרות.

כאן אני רוצה לומר משהו על המקום הזה (הכינוס התקיים ב'בית מאיר'). יושב פה הרב חיים דרוקמן שליט"א וודאי זוכר שכאן התווכחנו לפני ארבעים שנה אם תקום ישיבת הסדר או לא, פה החלטנו על לימוד התורה ב'בני עקיבא'. מספר האנשים שישבו כאן היה עשרות, והיום ב"ה הציבור הזה מונה רבבות.

הרב צבי יהודה זצ"ל השריש בנו כי המהלך של שיבת ציון התחיל על ידי גדולי ישראל: הרב אלקלעי, הרב אליהו גוטמכר, הרב צבי קלישר, הרב שמואל מוהליבר, הנצי"ב. גאוני עולם. כמה פעמים שאלו אותי, האם הרבנות זו פוליטיקה? ותשובתי היא, האם הנציב היה פוליטיקאי? האם הרב שמואל מוהליבר היה פוליטיקאי, וכן הרב קלישר והרב גוטמכר? הם התחילו את המהלך של שיבת ציון לא כפוליטיקה אלא כאידיאולוגיה. דרכם היא דרכנו, החלום שלהם עדיין לא התגשם במלואו, ועלינו להמשיך בדרכם - ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל.

הציבור שרואה בדרך הזאת את דרכו הוא ציבור גדול וראוי להנהגה כזו. לכן הוא חייב להיות מגובש, ועליו להשמיע את קולו ברמה, כי רק כציבור נוכל להדריך ולהנהיג את העם כולו.

אנו מתפללים לקב"ה שבעזרת כל הציבור, בראשם מרן ראש הישיבה הגר"א שפירא שליט"א, נזכה להנהיג ולהצעיד את עם ישראל קדימה, 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.



המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
(הישיבה לחזרה בתשובה ולהתחזקות תורנית של הציונות הדתית).