הפיסיקאי ששינה את חברון

30 שנה לפטירת פרופ' בן ציון טבגר ז"ל

נועם ארנון , ח' באב תשע"ג

נעם ארנון ליד מערת המכפלה
נעם ארנון ליד מערת המכפלה
חזקי עזרא

יש אנשים שהמפגש עימם משנה לך את החיים. כמו הרב לוינגר לפניו, המפגש עם פרופ' טבגר שינה את חיי, ואת תולדות חברון בדורות האחרונים.

במבט לאחור, זה בכלל לא מובן מאליו. פרופ' טבגר היה רחוק מאד מהגדרה של "מנהיג כריזמטי". אני לא הכרתי אותו בשנות הפעולה הציונית האמיצה שלו ובמאבקיו מול השלטון הקומוניסטי בבריה"מ. כל אלו, כמו הישגיו המדעיים הכבירים, היו עבורנו, חבורת הצעירים הקטנה שהתקבצה סביבו אי שם בחברון של אמצע שנות השבעים, בגדר שמועה רחוקה. הוא לא היה מנהיג שמוביל המונים נלהבים לעבר יעד נכסף, ולא נואם מסעיר שסוחף קהל מעריץ.

הוא ידע עברית בסיסית למדי, והתבטא בטון רגוע ובשפה פשוטה. פעולותיו היו שקטות ומינימליסטיות, והתבטאו בדוגמה אישית, עשיה עניינית ועבודה קשה. ההיגיון שהוביל אותו נראה לנו בהתחלה מוזר ובלתי מקובל. ואף על פי כן, בסופו של דבר, הוא היה איש שלא שוכחים, מורה דרך לרבים, ופורץ דרך בגאולת חברון בדורנו.

בן ציון טבגר היה פיסיקאי בולט בבריה"מ של שנות ה- 60. השלטון הסובייטי נאלץ להכיר בכישרונותיו ומינה אותו לחוקר בכיר; אך כבר אז הוא לא הסתפק בקיים, אלא שילב, באומץ בלתי רגיל, מאבק על זהות יהודית וציונות. רשימת פרסומיו המדעיים ארוכה לפחות כמו רשימת המעצרים וההתנכלויות מהן סבל. אך בסופו של דבר, הוא ניצח את האימפריה הסובייטית; הוא הצליח לפרוץ את מסך הברזל ולעלות לארץ, מושא שאיפותיו. הודות להישגיו המדעיים, הזמין אותו פרופ' יובל נאמן להצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב.

אך טבגר, לוחם החירות והצדק לא יכול להסתפק בקתדרה שלווה ויוקרתית באוניברסיטת תל אביב. בזכות חיים מגני ז"ל, מ
השקט הזה זעק יותר מכל צעקה או הפגנה. השקט הזה הביא, בסופו של דבר, בסיוע פעילות ציבורית ופוליטית של מנהיגות היישוב, הרב לוינגר ואחרים, לאישור חשיפת בית הכנסת, ובהמשך, לאחר השלמת הפרוייקט שהתמניתי אחראי לביצועו, לאישור שיחזורו ושיקומו
ורה הדרך הראשון בחברון, הוא התוודע למצבו המחפיר של הרובע היהודי ההרוס והחרב. הוא זועזע למראה בית הכנסת 'אברהם אבינו', שהפך לתל חורבות ואשפתות ולמרבץ לבהמות.

לא פחות מזעזעת היתה העובדה שהרס בית הכנסת והפיכתו לדיר בהמות נחשבו כפעולה "חוקית" ומקובלת בעיני ממשלת ישראל. ההסבר המקורי שהעניקו היועמ"שים (כן, כבר אז) למעמד הזה היה כי במהלך 19 שנות הכיבוש הירדני הפקיעו השלטונות את רכוש קהילת חברון והכריזו עליו כ"רכוש האויב הציוני". כעת, כשאותו "אויב ציוני" חזר והפך לריבון בשטח, הוא המשיך להכיר בחוקיות שוד רכוש היהודים ופעולת ההרס והחורבן, והמשיך להשכיר אותו לערבי שבחר למקם בו דיר בהמות...

המציאות הזאת הצליחה לזעזע אפילו את פרופ' טבגר, למוד הניסיון והמאבק בשילטון טוטאליטארי. בין שאר מאבקיו עוד בהיותו ברוסיה היה המאבק על הקמת גלעד ליהודים שנרצחו ע"י הנאצים בבאבי יאר ליד קייב. הוא נמנה על הפעילים שהצליחו למנע חילול קבר האחים ולהניע את השלטונות להקים במקום אנדרטה. אך מה שראה כאן אפילו ברוסיה לא היה.  "כשבמוסקווה מנפצים חלון של בית כנסת שומעים על זה בכל העולם, וכאן בית כנסת עומד הרוס, חרב ומצחין תחת גללי בהמות, ועל זה אף אחד לא מדבר", הוא אמר. מבחינתו זה היה, כהגדרתו, "סטטוס קוו של פוגרום".

כשהחל לבדוק מה נעשה בעניין, הוא הבין שהמתיישבים בקרית ארבע עדיין מחכים לממשלה שתחליט לגאול את בית הכנסת. טבגר, שלא למד במרכז הרב ולא נמנה על גוש אמונים, לא התרגל לחכות לממשלה. "אם יהודי רואה בית כנסת מלוכלך – הוא צריך לנקות אותו, ולא לחכות לממשלה שתעשה זאת", אמר. הוא לא הסתפק בדיבורים; הוא נכנס לחצר דיר הבהמות, והחל לפנות במו ידיו את האשפה... עוצמת הצדק והאמת שעלו מהפעולה הזאת החלו להכות גלים. היינו כמה צעירים שלא יכולנו לעמוד מנגד, והצטרפנו אליו ואל עוזרו, אליעזר ברויאר, לעבודה במקום. המאמץ לא היה קל: פינינו, בידיים ובמריצות, טונות של הריסות, זבל, אשפה וטינופת, בין נחילי זבובים, צמוד לשירותים מצחינים שבנו הערבים במקום.

אך לא פחות קשה הייתה עבורנו הידיעה שמבחינת מדינת ישראל - חורבן בית הכנסת ומיקום הדיר במקומו הוא חוקי, ואילו אנחנו, המנסים לנקות ולגאול אותו,  נחשבנו כ"מפירי חוק". פרופ' טבגר נלקח למעצר, פעם אחרי פעם. אך הוא המשיך: בשקט, בענייניות ובנימוס, בלי המולה, הוא היה עולה לניידת, וכשחזר – המשיך לעבוד.

השקט הזה זעק יותר מכל צעקה או הפגנה. השקט הזה הביא, בסופו של דבר, בסיוע פעילות ציבורית ופוליטית של מנהיגות היישוב, הרב לוינגר ואחרים, לאישור חשיפת בית הכנסת, ובהמשך, לאחר השלמת הפרוייקט שהתמניתי אחראי לביצועו, לאישור שיחזורו ושיקומו. יהיה מעניין להזכיר שאת האישור להתחלת העבודות העניקו לנו לא אחרים מאשר מי שנשאו אז בתפקידי ראש הממשלה ושר הבטחון – יצחק רבין ושמעון פרס.

היום, בית הכנסת אברהם אבינו בחברון משוקם ובנוי לתפארת. הוא מהוה הוכחה לכוחו של יחיד, לכח העשיה השקטה והמסורה, לכוחה של האמת לחלחל, להשפיע ולשנות מציאות.

השיעור בדמוקרטיה, בצניעות, במסירות ובדוגמה אישית שלמד כל מי שהכיר את פרופ' טבגר לא יישכח. ביום חמישי השבוע יתקיים בקרית ארבע ערב עיון לזכרו, בו ישתתפו בין השאר בני קצובר, משה פייגלין, יהודה עציון, הרב דב ליאור, הרב ישראל אריאל, ד"ר שפרה משלוב ועוד.

גם 30 שנה אחרי פטירתו, הפכו מאבקו ופעולותיו של פרופ' בן ציון טבגר, בבית הכנסת אברהם אבינו, בבית העלמין העתיק, במערת המכפלה ועוד – לאבן פינה ולפרק נוסף בהיסטוריה של חברון, היסטוריה בת 4000 שנה של העיר העברית הראשונה, ההולכת ומתחדשת בדורנו.