מלחמת התעמולה הערבית

ד"ר אברהם שלום , י' באב תשע"ג

אורח
אורח
ערוץ 7

התעמולה הערבית נוטעת בתקשרת העולמית תמונות וספורים על סבלם של הערבים תחת שלטון ישראל .

בלבות הקוראים והצופים ברחבי העולם מוטמעים רגשי רחמנות על הערבים וכעס על ישראל. רגשות אלו מתורגמים לדעת קהל, ומשפיעים על מדיניות ארצות המערב כנגד ישראל.

במקום אהדה לישראל אשר תרסן את ראשי מדינות המערב ושרי החוץ ומקבלי ההחלטות ותדרוש להפסיק את תמיכתם בחרמים על ישראל, מתפתחת גישה עוינת לישראל. הגישה הזאת מאפשרת למדינאי המערב לצאת בדרישות מסוכנות ולהפעיל לחצים על ישראל במאמץ חסר תקוה לפיס את הערבים.

ממשלת ישראל אינה פועלת להזים ולדחות מכל וכל את התעמולה הערבית. הממשלה חוששת מן הלחץ האמריקני ונכנעת לדרישות המסוכנות של הערבים. הממשלה עוצרת בניה של יהודים בירושלים, פועלת להרוס את בתי היהודים בעמונה, חוששת לעצור מתפרעים ומחבלים הפוגעים בתחבורה של יהודים בירושלים ובבנימין ובשומרון. הכל מתוך זהירות 'בתקופה הרגישה הזאת' כפי שהסביר סגן שר בממשלה, אשר התיחס לבקורים של שר החוץ האמריקני בארצנו.

כך נקלעת ישראל לדפוסי התנהגות גלותיים, מתוך תסביכים אשר התפתחו במשך אלפים שנה. ראש הממשלה חוזר ומתחיב להקים מדינה ערבית שניה בארץ ישראל, נוסף על ירדן, בתקוה למצא חן בעיני האמריקנים. הכניעה של הממשלה רק מגבירה את הלחץ עלינו ויוצרת אמינות בשקרים של הערבים.

המחבלים הערבים שופכים דם ובוכים

בעתון וול סטריט ז'ורנאל המופיע באמריקה ובארופה ונחשב לתומך ישראל הופיעו במרוח של שבועות שתי כתבות תעמולה ערבית.

כתבה על 'יום הנכבה' הערבית :בתאריך 16.5.2013 הופיעה תמונה בולטת בעמוד הראשון מארועי היום הקודם בישראל. הכתובת מתחת לתמונה ''פלסטינאים נרתעים מרמון הלם שהושלך בזמן תקריות בין מפגינים לכחות בטחון ישראלים בעיר העתיקה בירושלים. המפגינים ציינו 65 שנים לנכבה, או הקטטסטרופה, כאשר אלפי פלסטינאים הפסידו בתיהם עם יצירת ישראל'יום הנכבה'' .

כתבה על הרס בית בבניה בלתי חוקית בירושלים: ושוב הופיעה תמונה גדולה במקום בולט בעתון (30.5.2013). והכתובת מתחת לתמונה ''אשה ובנה מגיבים בתנועות בשעה שבדולדוזרים ישראלים הורסים את ביתם בן שתי הקומות במזרח ירושלים בשכונת בית חנינה. בתים ערבים שנבנו ללא רשיון נהרסים לעתים קרובות בפקודת עירית ירושלים.''

שתי הכתבות מציגות תמונות כמו שהכין בימאי בתאטרון. בשתי התמונות עומדים האנשים מאחור, ובקדמת התמונה עומדות הנשים. ואחת הנשים בכל תמונה מחזיקה בידה ילד מתיפח. הנשים עטויות צעיף, העמדת פנים של צניעות, אך באו להתגושש עם חילים ונחלצות קדימה אל מול המצלמה. אחת מן הנשים מגינה על פיה בידה, והשנית בוכה ובאותו הזמן מבקשת להתפרץ ושולחת ידה קדימה בתנועה מאימת.

בשתי התמונות הצרוף של תוקפנות ושל בכי ורחמים עצמיים. האנשים נשארו מאחור, והנשים נשלחות קדימה להסתער אל מול כחות הבטחון הישראלים, והילד מוצב בחזית. הערבים יודעים כי הישראלים רחמנים ולא יפגעו בנשים ובילדים, ויתאפקו מלהדוף את המתפרעים. ובאותם זמן מציגים הפורעים הערבים את עצמם כחסרי מגן וסובלים, ודמעות הילדים – שהם החליטו להביאם למקום של מאבק והתנגשות – מחושבות לעורר רחמים ואהדה בעולם. הילדים הם חלק מן התפאורה המתוכננת לצלומים האלה, הם מובאים למקום שצפויה בו התנגשות ומוצבים קדימה, לפני האנשים ןלפני הנשים.
על הממשלה להחלץ ולהשמיע את האמת לדעת הקהל בעולם. ישראל לא כבשה שום מדינה 'פלסטינית' שמעולם לא היתה קימת. אותה החלטה של חבר הלאומים אשר על פיה הוקמו המדינות עירק וסוריה היא ההחלטה אשר יעדה את ארץ ישראל לעם ישראל

חלק חשוב מן התעמולה הערבית הוא השלוב של איום, להרתיע מתנגדים, יחד עם ציור עצמם כקרבנות, לזכות ברחמנות. תופעה אפינית אצל הערבים במלחמתם נגדנו כי הם נהנים באותה מדה מתאור ההרג שהביאו על אויביהם כמו בתאור סבלם וברחמנות על עצמם. לאחר מעשה רצח וטבח בישראלים הם חוגגים ומתפארים, ובאותה נשימה הם מרחמים על עצמם בציור התגובה הישראלית שעוד לא באה. וכאשר יש פגוע אסלמי בארופה, מיד פותחים פעילים אסלמיים בתלונות ובתאור כאבם וסבלם בגלל הנקמה שהם חוששים שתבוא. הם מסיטים את הדיון מתאור צערם וסבלם האמיתי של הנפגעים ומשפחותיהם בפגוע אשר קרה באמת, לתאור סבלם הדמיוני של נפגעים בנקמה שלא קרתה והתקימה רק בדמיונם.

הכתובות מתחת לתמונות דחוסות בהרבה שקרים, מי שירצה להפריך שקרים רבים כל כך יזדקק להרבה מלים. מי שסיפק את התמונות, מבין היצרנים הרבים של התעמולה הערבית, סיפק עמן ספורים, גדושים בשקרים כפולים ומכופלים. המתפרעים הבוכים על רמון ההלם היו אלימים והרסו ושיברו ושרפו ואף פגעו בחיי ישראלים שלוים נוסעי מכוניות או עוברי ארח. האסון שהם מצינים הוא שנכשלו בנסיונם להשמיד את היהודים בארץ ישראל אחרי שהצהירו על זאת מנהיגי מדינות ערב ששלחו צבאותיהם לארץ.

הבית שנהרס בירושלים ודאי נבנה על אדמה לא להם, במעשה גנבה של אדמה ובהרס הסביבה ופגיעה בתנאי החיים של יושבי העיר. והבית אינו אלא אחד מאלף מן הבתים שנבנו בלא רשיון ובכל עיר מתוקנת היו נהרסים . לבוכים ודאי היו אלף הזדמנויות לערער על צו ההריסה ובתי המשפט לא מצאו אמת בדבריהם ודחו אותם. זאת גם השיטה של חנן עשראוי, המופיעה בשם אש''ף בטלביזיה. היא יורה מפיה במהירות הרבה שקרים בדקה או שתים עד שבן השיח המופיע מולה יכרע תחת עומס הכזבים המוגזמים לא יוכל להתיחס ליותר משקר אחד בדבריה.

ועם כל זה נקבעות התמונות הללו בתודעת קוראי העתון ומעצבים את דעת הקהל ומקבעים אהדה לערבים המסכנים וכעס על הישראלים הרעים. ומנהיגי המדינות בארופה בבואם להחליט על יחסם לישראל ועל הצבעותיהם באו''ם נתונים להשפעת הדעה הרווחת בקרב האוכלוסיה של ארצם.

וישראל דמם נשפך והם מבקשים סליחה

כתבה על הודעת ראש הממשלה (3.6.2013) בערך באותו זמן שהופיעו התמונות הללו, הופיעה ידיעה בעתון האנגלי החשוב ביותר, הטימס של לונדון. גם הכתבה הזאת היתה בולטת וגם לה צורפה תמונה. הכתבה דנה בהצהרה שמסר מר נתניהו בפתח ישיבת הממשלה. ראש הממשלה נראה עומד ליד גלגל בפארק משחקים לילדים וכותרת הכתבה 'נתניהו מגנה גזענות בזמן שהאלימות גוברת'. העתון מביא מדברי ראש הממשלה הישראלי כי 'הוא מגנה שתי תופעות להן היינו עדים לאחרונה, גזענות נגד ערבים ישראלים ומעשים לא חוקיים בלתי מוצדקים נגד פלסטינאים'. הכתבה עוד מביאה מסר מן המשטרה והצבא הישראלי על עליה חדה בהתקפות נגד פלסטינאים בחדשים האחרונים.

המסר לעולם היה כי הישראלים אלימים והערבים סובלים.

הקוראים בעולם לא ראו בכתבה שום מלה על השלכת בקבוקי תבערה על מכוניות ישראליות ועל רגימת נוסעים ומכוניות באבנים בידי ערבים. שום רמז על הילדה אודליה ביטון אשר פרפרה בין החיים והמות. מוצא משפחתה מארץ ערבית, אך ממשלת ישראל לא תזכיר לעולם כי מחצית הישראלים בני משפחות פליטים מארצות ערב. ראש הממשלה הישראלי מגיב על רסוס המלים 'תג מחיר' ומתאר אותה כאלימות ורדיפה גזענית נגד ערבים, בעוד המלים הללו הן אולי התרסה נגד ממשלתו אשר מפקירה ישראלים להתנכלויות ולבקבוקי תבערה.

ראש הממשלה אולי חשב כי דבריו – המוגזמים והבלתי שקולים – יספקו לעולם הוכחה כמה נאורים הוא וממשלתו, כמה אנו סולדים מגזענות. אך, להפך, דבריו היו כתב האשמה נגד עם ישראל וחזקו את הנטיה להאמין בעלילות הערבים נגדנו. הנטיה של ממשלות ישראל לנטל על עצמן ועל עמנו אשמה הן חלק ממורשת הגלות. בגלות לא הועילו הכניעות ונמיכות הרוח אלא להפך כל הפועל נגד עם ישראל היה בטוח בדבר אחד. הוא לא יענש אלא יזכה לגמול טוב, לשחד מבני עמנו אשר ירצו לפיסו ולהשביע את רצונו.

על הממשלה להחלץ ולהשמיע את האמת לדעת הקהל בעולם. ישראל לא כבשה שום מדינה 'פלסטינית' שמעולם לא היתה קימת. אותה החלטה של חבר הלאומים אשר על פיה הוקמו המדינות עירק וסוריה היא ההחלטה אשר יעדה את ארץ ישראל לעם ישראל. קהלות ישראל שכנו במדינות הללו מאז אלף שנים לפני הכבוש המוסלמי.

המדינות הללו עשו טהור אתני והקהלות הללו התחסלו ומצאו מקלט בישראל. לנו זכויות על המקומות שגורשנו מהם, על הבתים והאדמות והרכוש. שעור היהודים באוכלוסיה של האמפריה העותמנית היה אחד מתוך חמשים, אך אנו מסתפקים בשטח ישראל שהוא רק אחד מתוך חמש מאות משטח מדינות ערב.

הממשלה עוד לא הבינה כי אין עוד טעם לנסות לרצות את אובמה בהודעת נאמנות לרעיון 'פתרון 2 המדינות לשני עמים'. על הממשלה להודיע בגלוי למחלקת המדינה האמריקנית כי המציאות הפריכה את הנוסחה שהפיצה במשך שנים כי 'השאלה הפלסטינית' היא ביסוד כל המאבקים והמחלוקות במזרח התיכון. בעירק נלחמים המוסלמים הסונים בשיעים ובסוריה נלחמים הסונים בעלאוים בלי כל קשר לישראל, אלא בהמשך למחלוקת בין המוסלמים הנמשכת כבר 1400 שנה.

סוריה ועירק המדינות שהקימו בריטניה וצרפת אחר התמוטטות הקיסרות העותמנית, מאימות להתפרק לפי חלוקה דתית ועדתית לאחר שפך דמים של מאה אלף. גם מצרים המדינה הערבית הגדולה מאוימת במלחמת אזרחים. שר החוץ האמריקני צריך להשתחרר מן הנוסחה שהופרכה, ומהשפעת התעמולה הערבית על 'עם פלסטיני' הזקוק למדינה. ישראל תתנגד לכל נסיון לקרע חלקים מאדמתה ולברא מדינה ערבית חדשה בארץ ישראל. הנסיון נדון בסופו לכשלון ועד אז מלבה את אש המלחמה של המחבלים הערבים למיניהם.