רבנות של קודש

הרב ברוך אפרתי , י"ב באב תשע"ג

הבחירות הקרובות למשרת הרב הראשי לישראל, הן צעד נוסף משמעותי לביצור הקודש במדינת ישראל, וחיזוק חוסנה הרוחני של החברה הישראלית המבולבלת.

במה מדינתנו שונה מכל מדינה אחרת? האם בכך שחיים בה יהודים רבים? האם בכך שכאן היתה בעבר הרחוק מלכות ישראל? האם בכך שאנו מדברים עברית?  אין ספק שכל אלה דברים חשובים, אולם אלו אינן הסיבות לייחודה של מדינתנו.  אלו רק סימפטומים, של המהות העמוקה- מדינת ישראל שונה מכל מדינה אחרת משום שהיא יסוד כסא ד' בעולמו, היא המקום שבו האומה האלהית חיה את חייה בתורתה, במקדש ובנבואה, בחושן המשפט ובמלכות של קודש. ערכה של מדינתנו היא השראת שכינה וחיי תורה, וכל השאר הרי הם כתבלינים וכלים לכך בלבד.

לא ההסטוריה קובעת את ערכה של מדינת ישראל, וגם לא הגאוגרפיה או השפה. מה שקובע את ערכה של המדינה הוא המגמה שלה, לאן נוסעת מרכבה זו, מהי מטרתה בחייה הלאומיים. אנו שואבים את כוחנו מהעתיד, מהצפיה הפועלת לבניין המקדש ולחזרת השכינה בארץ ישראל במלכות שלימה ותורנית. זוהי זהותנו הישראלית, ומתוך כך אנו נפעלים כהדרכת רבש"ע בתורתו מסיני.

התורה היא חיינו, ולא המציאות היא חיינו. התורה הקדושה היא החיים עצמם, הן בעסק התורה הן בקיום מצוותיה. שם אנו מצויים, ולשם אנו שואפים. המציאות הנוכחית הישראלית היא צל חיוור של העתיד האלוקי המצוייר לנו ע"י התורה, ואנו מצווים להביא את המציאות הנוכחית כלפי מעלה, כלפי הקודש התורני השלם, ולא לעקם ח"ו את אותיות התורה כלפי המציאות הנמוכה.

הרב הראשי, אסור לו שיעסוק  בצדדים החיצוניים, בתבלינים ובפרסומות, בהמוניות ובהורדת קרן התורה כלפי הציבור. אין זה אומר שאין ערך לחוץ, ודאי יש. אלא שזה לא תפקידו של הרב הראשי. בשביל זה יש יועץ התקשורת שלו והדובר, ואין צורך ברב ראשי שהוא עצמו יעסוק
רב ראשי צריך להיות כזה, שכשנראה אותו יעבור בנו רעד של התרגשות ורוממות. ולא רצון לתת לו מכה של חיבה על הכתף כמו חבר שווה ערך ולהחליף עימו שיחת חולין
בהמוניות במקום ברוממות האלוקית שבתורה.

רב ראשי צריך להיות כזה, שכשנראה אותו יעבור בנו רעד של התרגשות ורוממות. ולא רצון לתת לו מכה של חיבה על הכתף כמו חבר שווה ערך ולהחליף עימו שיחת חולין. 

הרב הראשי צריך להיות התורה לכשעצמה- העתיד המבהיק בערכו העליון, קודש ישראל לד' ראשית תבואתו. מן המקדש לא יצא, כולו הוד והדר של תורה, מרגליות היוצאות מפיו הן של שפת אמת ורבינו תם, הגר"א והרמב"ם. ולא דברי חלקות בשפת ההמון. הוא צריך להיות האור הגדול, העתיד שאליו שואפת המדינה הזאת, וממנו כוחה לתקן עצמה.

ומתוך קדושת בית המדרש הזו של הרב הראשי נמשכת ההדרכה לציבור הכללי, כמובן אחרי שאנשי התקשורת שלו יודעים כיצד לתרגם את הקודש העליון לשפת ההמון ולרומם אותו. כך היה בימי הזהב של מרן הרב קוק זצ"ל, ובימי ממשיכיו הגדולים ברבנות. לא הורידו התורה ממדרגתה עבור ההמון, אלא רוממו ההמון כלפי התורה. לא הדגישו את ערכה של הגאוגרפיה והשפה בעיקר, אלא את מהותה של התורה המחיה את כל אלה. לא דיברו בסגנון המדיה אלא בסגנון הקודש, בשפה מובנת אך לא זולה.

מו"ר הגאון הרב יעקב שפירא, ראש הישיבה המרכזית, עומד בצד בענווה לכל אורך הדרך בתהליך הבחירות הנוכחי. ענווה יש בו, יראת שמים יש בו, קדושה מיוחדת יש בו, זכות אבות יש בו. הוא אינו נדחף, אינו מגיב, אינו מרעיש, אינו מעליב, אינו עסוק בהתחבבות. הוא עושה דבר אחד- לומד ומלמד, ובוטח בסיעתא דשמיא לאחר השתדלות בסיסית.

כל חייו עמל הרב בבית המדרש של הישיבה, עוד מימי הרצי"ה דרך שימוש אביו הגאון זצ"ל, ועד ימינו אנו כראש ישיבה. בכל עת שאני מבקר בבית הרב, שולחנו עמוס ספרי גמרא בעיון, ריטב"א ורשב"א, קצות החושן ועוד. ביתו של הרב הוא המודל לרב ראשי אמיתי- אדם עניו שכולו קודש קודשים, עסוק בתורה כל חייו, אופטימי ושמח, ישר ונקי כפיים, אהוב על תלמידיו הרבים, קרוב לכל גדולי ישראל.

אין שטח בתורה שהרב אינו מצוי בו, באמונה ובהלכה, בעיון ובבקיאות. ותמיד מרגלא בפומיה שלא להורות לאדם מה לעשות, אלא לחשוב יחד עימו, ולהוביל אותו למקום הנכון ביותר עבורו. יש בו עדינות וזיו של בני ירושלים של פעם, דבר שכה חסר בחיינו הוולגארים, חיי תרבות של ערוץ 2 וכבלי התרבות המערבית.

ביודעי קאמינא כמה הגר"ע יוסף מחבב את הרב שפירא, כמה רואה בו אחד מגדולי הדור. הרב מצוי בלב ליבו של הקונצנזוס התורני, החל מהרבי מגור וכלה בגר"ע יוסף, דרך כל גדולי החסידות והליטאים וגדולינו הציוניים. בחירתו של הגאון הרב שפירא תוביל לאחדות שכולה קידוש השם, בין הגדולים החרדים והספרדים והציוניים. אחדות של אהבה וקרבה כמו כל חייו, ולא של הדרה ומלחמות בחרדים.

הרב מאיר פנים, אוהב את כלל ישראל, אפילו את אותם שעדיין לא שמורים תורה ומצוות, ודורש שלומם וטובתם כל הימים.

רבנות ראשית עם רב מבוגר ואחראי, מנוסה ועניו, ירא שמים ומקובל על כל חלקי עולם התורה- תוביל לחזונו של הרב זצ"ל על רבות של קודש המרוממת את האומה כלפי התורה, באמת.

הרב שפירא יעשה שינויים משמעותיים ברבנות לטובה, אולם בשיתוף כל הכוחות ובסולידאריות רבנית, ולא במלחמה. הרב מכיר את ערכה של הרבנות הנוכחית, מעריך את הטוב שבה וישפר מה שצריך בנועם וביעילות לא פחות ואף יותר מאחרים. 

רבנות כזו תהיה מקום של אחדות ולא של פירוד, ולזה אנו מייחלים בכל לב ונפש, ולזה מכוונת תפילותינו בימים אלו.