חינוך חינם

הרב שמואל שנהב , י"ח באב תשע"ג

הרב שנהב
הרב שנהב
עצמי

סוגיית תשלומי ההורים עבור חינוך הילדים, נידונה ונשקלה בוועדות שונות במהלך השנים עם הכרזות שונות בפורומים תקשורתיים, עממיים ומכובדים.

בשבועות האחרונים העניין נושא כותרות בדבר גובה שכר הלימוד בישיבות התיכוניות, באולפנות ובחינוך התורני דתי לאומי. פנים רבות לסוגיה: הנטל הכבד על ההורים, שכר המורים ובעלי התפקידים והשאיפה של הרשתות החינוכיות התורניות לאפשר ולהרבות חינוך ערכי, תורני וחברתי.

עם זאת, טרם מצאנו דיון המתייחס להבחנה בין נושאי ההוראה והחינוך החברתי לשאלת התשלומים. או בניסוח שונה, האם יש לדרג את שכר המורה או את ערך השעה (או הפעילות הבית ספרית) כשווה או כשונה בין מקצוע אחד למשנהו?

החובה של ההורים ללמד את בנם חינוך תורני נלמדת מפסוק בפרשתנו:

"האב חייב בבנו ללמדו תורה, מנלן? דכתיב: 'ולמדתם אותם את בניכם...' " (קידושין כט ע"ב)

ובסוגיית המימון של הלימוד ושכרו של המלמד, הגמרא דורשת:
שכר השימור הוא השכר של שימור התלמידים שלא ישוטטו ללא מטרה ברחובות העיר. הרא"ש מבאר כי אותו שכר השימור הוא השמירה שלא יסתובבו בחוצות ויזיקו לאחרים ויתחנכו במידות והנהגות רעות

"כתיב 'ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים', מה אני בחינם אף אתם בחינם. יכול מקרא ותרגום כן? תלמוד לומר: 'חוקים ומשפטים' חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום"

(ירושלמי נדרים פ"ד, ה"ג)

הגמרא ראתה לנכון לחלק בין שיעורי הלכה לבין שיעורי תורה, לא רק בהתייחס לשכרו של המלמד. יש כאן הוראה חינוכית לנו המחנכים, להטמיע בבנינו ובתלמידינו את התחושה שאת החוקים והמשפטים אנו מקיימים מכוח הציווי: "כאשר ציווני ה' אלקי לעשות כן", ועל כן גם אנו המחנכים (שעלינו הציווי להורותם), כדוגמא אישית, איננו רשאים ליטול שכר בהוראתם. מה שאין כן בלימוד התורה, שיש לעמול בקניינה, ועל המורה לפתח מקצועיות בהוראתה. בלימוד זה יש מקום לויכוח על גובה שכר מלמדיה.

הגמרא בבבלי בנדרים (דפים לו-לז), בעקבות הדיון בעניין קבלת השכר על הוראת המקרא כנגד ההלכה, דנה  בהבחנה שבין מרכיבי שכר ההוראה:

"מקרא נמי בחנם? רב אמר: שכר שימור, ורבי יוחנן אמר: שכר פיסוק טעמים"

הגמרא מסיקה שלכאורה אין ליטול שכר גם על הוראת התורה, אלא שלדברי רב ורבי יוחנן ישנם מרכיבים בהוראה שלגביהם מותר לגבות שכר (או לחלקו מהקופה הציבורית) ולהעניק אותו למחנכים. שכר פיסוק הטעמים, שכדברי הרא"ש שם, הכוונה לניגוני טעמי המקרא, מייצג את אביזרי הלמידה או בלשון ימינו את אסטרטגיות הלימוד.

שכר השימור הוא השכר של שימור התלמידים שלא ישוטטו ללא מטרה ברחובות העיר. הרא"ש מבאר כי אותו שכר השימור הוא השמירה שלא יסתובבו בחוצות ויזיקו לאחרים ויתחנכו במידות והנהגות רעות. ניתן להכליל ולומר כי שכר השימור מיצג את החינוך החברתי- תורני.

מסתבר כי על העברת התכנים בחינוך התורני, המחנכים אינם רשאים לעשות את התורה קרדום לחפור בה, אך בכל הקשור למקצועיות, אסטרטגיות ומיומנויות ההוראה על המחנכים לרכוש, להשתלם ולהעניק לתלמידיהם, ועל כך הם רשאים לקבל שכר. כמו כן בכדי לעטוף את הנער בסביבה ובאקלים חינוכי – חברתי – תורני, יש צורך במשאבים כספיים מעבר לשכר שעות ההוראה הבסיסיות, תשלומים שהם בגדר "שכר שימור".

נסיים בברכתו של הקב"ה בעניין יכולת ההורים לממן את פרנסת בניהם בגשמיות וברוחניות, כפי שהדברים כתובים במדרש על פסוק שאף הוא מפרשתנו:

" 'וברך פרי בטנך ופרי אדמתך': יש לך אדם שיש לו חמשה או עשרה בנים, ואין לו במה לפרנסם... אמר הקב"ה: אני איני כן, אלא מברך בבנים ומברך בפירות שיהא לך לזון אותם".