לגזור בצד שמאל

במקרה או לא, דווקא בשבוע שעבר היה המכשיר במספרה מכוון לערוץ 10. במקום מרגול קיבלתי על המסך את לונדון וקירשנבאום ואת דו"ח מבקר המדינה בעניין אי אכיפת החוק "בשטחים הכבושים או המוחזקים", כדברי ירון לונדון.

אבי סגל , י"ט באב תשע"ג

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7
השנה לא המתנתי זמן רב: שעות ספורות לאחר שהרמץ האחרון מבית המקדש דעך סופית, כבר הייתי בדרכי אל המספרה. לרוב אני לא אוהב להסתפר, וככל שחולף הזמן והשעון הביולוגי הגברי מתקתק – הצורך בתספורת נעשה פחות ופחות דחוף. אולם הפעם המצב היה שונה. חודשים ארוכים חלפו מאז הגזיזה הקודמת, רעמת השיער שלי כללה את גידולי שלושת השבועות וספירת העומר גם יחד, ולמעשה הייתי חייב להוריד אותה כדי לקיים שתי מצוות במכונת תספורת אחת: הנחת תפילין של ראש כהלכתה ושילוח הקן.

למזלי, הייאוש תמיד נעשה יותר נוח במספרה הקבועה שלי. ככה זה כשבעל המספרה הוא נשמה טובה, איש מקצוע מעולה, ולעולם אינו נוהג להחליף איתי חוויות על 'האח הגדול'. הבעיה היחידה שלי עם המספרה נעוצה במכשיר הטלוויזיה התלוי בה: הממיר מכוון רוב הזמן לערוץ 'מוזיקה 24'. לא היה אכפת לי להמתין לתורי מול נשיונל ג'יאוגרפיק או ערוץ הבריאות, או אפילו לצפות בערוץ קבלה לעם, רק לא בערוץ החאפלות הישראלי על סלסוליו ומחיאות כפיו. לא יודע, ייתכן שהערוץ הזה גורם לשיערם של לקוחות לסמור ובכך מקל על פעולת התספורת, אבל המחיר הנפשי כבד מדי.

במקרה או לא, דווקא בשבוע שעבר היה המכשיר במספרה מכוון לערוץ 10. במקום מרגול קיבלתי על המסך את לונדון וקירשנבאום ואת דו"ח מבקר המדינה בעניין אי אכיפת החוק "בשטחים הכבושים או המוחזקים", כדברי ירון לונדון. הפרק השלישי והרלוונטי בדו"ח המבקר, יודע כל מי שקרא אותו, עוסק בהעדר אכיפה ביהודה ושומרון כולה, על ישראלים ובעיקר על פלשתינים. אבל עשר הדקות הראשונות של 'לונדון את קירשנבאום', עשר דקות ההמתנה שלי לתספורת הגואלת, הפכו אותו למשהו אחר לחלוטין. בסיועם הנדיב של הכתב השמאלן אור הלר, ושל המשפטנית השמאלנית יהודית קרפ שהועלתה באוב לצורך האיזון, הפך הטקסט המפורט והיבש מביקורת נגד המדינה למניפסט פוליטי חד-צדדי נגד המתנחלים וההתנחלויות.

כדי לסבר את העין, לפניכם הטקסט שפתח את דיווחו המקצועי וחסר הפניות של הכתב הלר, מילה במילה למעט השמטות קלות ולא מהותיות: "איפה הכסף? - שאל כאן מישהו בקמפיין שהלך לא רע בבחירות האחרונות. אז בא היום מבקר המדינה ואומר: הנה הכסף – בהתנחלויות, בשטחים. והייתי אומר שהמבקר עושה כאן בדו"ח משהו מעניין, כיוון שכאשר אנחנו חושבים על אכיפת חוק בשטחים, הרי אנחנו חושבים על אותם פרחחי תג מחיר ומעשי טרור יהודיים וכולי. אבל לא, המבקר עוסק – אם תרצו – בבנאליה של הפרת החוק בשטחים. כלומר בכל אותם תחומים אפורים מאוד שבהם הוא מגלה, במשך עשרות שנים, מאז שנות ה70 למעשה, מאז הקמת ההתנחלויות אם תרצו, סביב הקמת ההתנחלויות... לא מתקיים דבר בסיסי והוא גביית כסף מההתנחלויות, מהמתנחלים, על דמי חכירה של השטח, על הכסף של הנכסים. כלומר, כל המיסים שאנחנו משלמים כאן בתוך תחומי הקו הירוק".

למי שהספיק לשכוח: דו"ח המבקר לא עוסק בפשעי המתנחלים אלא בהעדר אכיפה ביו"ש, שבין היתר גם פוגעת ברוב המתנחלים. העבריינות הפלשתינית מככבת בו יותר מאשר העבריינות היהודית. אבל כדאי לשים לב לא רק לדברים שמייחס הלר למבקר המדינה על לא עוול בכפו, אלא גם לבחירת הביטויים ולאסוציאציות שעולות מהם: תג מחיר, הבנאליה של, וכמובן האזכור הבלתי נגמר של השורש נ-ח-ל (שאגב אינו מופיע בדו"ח עצמו, המשתמש בצירוף "יישובים ישראליים"). למען ההגינות, גם את העדר האכיפה על פלשתינים הזכיר הלר במשפט אחד. אבל לא לפני שייחס למתנחלים "תרבות של אי תשלום ושל גזל ושל גניבה". אפילו המגיש לונדון השתומם נוכח הדברים הבוטים. "למה הביטוי הזה?" שאל את הלר, "לא פנו אליהם לשלם!".

אחרי הדיווח של הלר לא נותרה עבודה רבה למרואיינת הבאה יהודית קרפ. בעצם, המילה מרואיינת טיפה יומרנית. עו"ד קרפ נשאה מונולוג כמעט רצוף ובלתי נתפס של שש דקות, נצח במונחים טלוויזיוניים, כאשר צמד המגישים הדעתנים מפריע לה בעיקר באמצעות הנהונים והדהודים מילוליים. קרפ הוצגה בתוכנית בתפקידה המקצועי מן העבר, כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. איש לא טרח להזכיר את תפקידיה הנוכחיים כחברת מועצות של ארגוני שמאל קיצוני, עד שהיא הזכירה זאת בעצמה כדי להביא מהם סיוע לטענותיה נגד התנהלות המדינה. אמנם קרפ בעיקר האשימה את ממשלות ישראל בעצימת עין מכוונת מהנעשה ביו"ש, אבל גם היא התייחסה למאחזים בלתי חוקיים ולפגיעה בזכויות פלשתיניים, והתעלמה לחלוטין מהבנייה הפלשתינית הפיראטית, מגזל המים ומהנהיגה המטורפת בכבישים.

"חבל שלא סגרו אתכם", אמר רביב דרוקר ללונדון וקירשנבאום בסיום החד-שיח של עו"ד קרפ. הוא אמר זאת בצחוק, לא לגמרי משכנע, ובכל מקרה – הוא צדק. עשר דקות אקראיות הספיקו לי כדי להיזכר מדוע אני לא צופה בערוץ 10 מחוץ למספרה. קשה להאמין, אבל באותו יום כמעט התחננתי בפני הספר שיעביר לערוץ 24. עדיף כבר זה. ואם לא הבנתם, חבריי למקצוע ולמגזר, להבא אל תספרו לי על חשיבותו של הערוץ לדמוקרטיה ואל תקראו לכולנו להציל אותו מסגירה. אם מישהו יחשוב בעתיד לעשות עוד תספורת לערוץ 10, קודם כול שיתחיל לגזור שם מצד שמאל.