משהו חדש התחיל, טעויות ישנות חוזרות
משהו חדש התחיל, טעויות ישנות חוזרות

עם פרסום הרשימה המלאה של הארכי רוצחים שישוחררו גברו המסרונים, והפניות של אנשי הבית היהודי הקוראים לציבור לשכנע את שרי ממשלת ישראל להתנגד למהלך ולעשות את כל אשר הם יכולים כדי לטרפד אותו.

אלא שנדמה שגם מי שמנסח את הפניות הללו מטעם המפלגה שחרתה על דגלה "שמשהו חדש מתחיל", יודע היטב שמדובר בסה"כ בשחרור לחץ והוצאת קיטור שהרי ההחלטה כבר עברה. יש רוב בממשלה למהלך , ונתניהו ישחרר רוצחים נאלחים ובהם רוצחי משפחת מוזס הי"ד , רוצחי משפחת וייס והחייל דוד דלרוזה הי"ד ועוד ועוד רוצחים שפלים שבכל מדינה נורמלית היו צריכים לעלות על הכסא החשמלי.

הצעד של נתניהו לא מפתיע אף אחד. ביבי כבר חתם על שחרור אלפי רוצחים, מסר חבלי מולדת, חילק את חברון, הסכים למדינה פלשתינאית שבירתה ירושלים, הקפיא את הבנייה והידק את עניבת החנק על ההתיישבות היהודית, ואולם מי שחוזר על הטעויות הישנות הוא לא רק נתניהו ואנשי הליכוד, אלא אנשי הבית היהודי שהבטיחו פוליטיקה אחרת, מפד"ל חדשה, אבל למעשה הם חוזרים על אותם טעיות של המפד"ל הישנה.

הרי כאשר יצאנו בשצף קצף נגד זבולון אורלב וחבריו שהעדיפו להישאר בממשלת גירוש גוש קטיף הטענה העיקרית הייתה שאנשי המפד"ל "גם יאכלו את הדגים המסריחים וגם יגורשו מהעיר": גם יישבו בממשלה ויאפשרו לשרון לעשות את כל המהלכים בדרך לגירוש ואולם לאחר שיימלאו את תפקידם ( "ההיסטורי") הם יושלכו בבושת פנים.

והנה חלפו עברו להם מספר שנים. אורלב היום כבר לא בפוליטיקה הארצית, והחליפו אותו דמויות ( פופלאריות וכריזמתיות) כמו נפתלי בנט ואיילת שקד, אלא שמה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש: נתניהו ישא וייתן, יספר לנו על צעדים היסטוריים וכואבים, ייכנע באופן טוטלי ( כפי שרק הוא יודע לעשות) לאוייבים שלנו( ולרגע לא יישכח להזיל דמעה...) ואילו אנשי הבית היהודי יהיו הגשר להעברת המהלך. יישבו בממשלה עד לרגע שהבולדוזרים יעלו על ההתיישבות ביו"ש, יספרו לנו על משאל עם שיתקיים ( רק באשר לשטחים בריבונות ישראל...), יסתכלו – כמו כולנו – בעיניים עצובות באותם מחבלים רוצחים שמסמנים ניצחון והולכים הביתה ובסופו של יום, כאשר העסק כבר יהיה חתום, סגור וגמור, או אז נתניהו בעצמו הוא זה שייזרוק את בנט, אורבך , ואורי אריאל, וכמאמר השיר ("פרח נתתי לנורית") יילך לשחק עם ילד אחר ( ש"ס ואגודת ישראל).

החכם עיניו בראשו. עדין לא הסתיימו ההצבעות על התקציב. בנט ואורי אריאל, חייבים להתעשת, ללכת למהלך ( בכאב רב) ולהודיע לנתניהו ולפיד. אם יש משא ומתן מדיני אין תקציב. אין ממשלה, הולכים לבחירות ויפה, אם לא ייעשו כן, החשש הוא שבשנה הבאה ידידנו אורי אריאל ייאלץ לא רק להזיל דמעות ( אמיתיות וכנות יש לומר) על גוש קטיף אלא גם על חלקים נרחבים ביהודה ושומרון.