לשלוף מהמגירה

שיטת המחאה של ההפגנות הוכחה כלא יעילה. גם הסמסים לח"כים ולשרים לא צלחו. אז מה הפתרון? אולי אפשר ללמוד מהתחום שיו"ר הבית היהודי כל כך אוהב – הצבא

עדי גרסיאל , כ"ו באב תשע"ג

עדי גרסיאל
עדי גרסיאל
עדי גרסיאל

לא פחות מ84 אחוזים מהמצביעים בסקר 'ידיעות אחרונות' בראשית השבוע התנגדו להחלטת הממשלה לשחרר מחבלים. באותו עיתון כתב גם אמנון אברמוביץ', האיש והאתרוג, נגד ה"מחווה". ובכלל, נדמה שבניגוד לעבר, חלקים גדולים בתקשורת הישראלית מתחו ביקורת, לעיתים אפילו קטלנית, על ההחלטה. כולל בעיתון הבית של נתניהו, 'ישראל היום'. אז אם העם מתנגד והתקשורת מספקת לו רוח גבית, מדוע עברה ההחלטה בקלות יחסית?

הסיבה לכך היא התנהלותו של נתניהו. הוא הבין שמהלך מופרך כל כך יכול להצליח רק אם מבצעים אותו במהירות. ובהתאם: המשא ומתן על המחווה בוצע תוך מידור מוקפד, ומרגע שהפרטים סוכמו עם הפלשתינים והאמריקנים הממשלה התכנסה כדי לאשר אותם תוך כמה ימים. התוצאה: המתנגדים הרבים לא הצליחו להתארגן. שיטת המחאה של ההפגנות, שכבודה במקומה מונח, הוכחה כלא יעילה משום שכדי להפיק הפגנה גדולה נחוץ זמן. גם הסמסים לח"כים ולשרים, מהלך מיידי ואפקטיבי יותר, לא צלחו.

אז מה הפתרון? אולי אפשר ללמוד מהתחום שיו"ר הבית היהודי כל כך אוהב – הצבא. לאמריקנים למשל, לקח חצי שנה עד שהם הרגישו מוכנים לתקוף את כוחותיו של סאדם חוסיין שפלשו לכוויית במלחמת המפרץ הראשונה. אחד הלקחים מכך היה הקמת כוחות להתערבות מהירה – יחידות לא גדולות אבל אפקטיביות שיכולות להגיע במהירות לכל מקום. במקרה שלנו זו יכולה להיות קבוצה קטנה אך מיומנת של אנשים מגורמים כמו ישראל שלי, מטות ערים, מועצת יש"ע וכו', שבגיבוי ח"כי הבית תוכל להגיב במהירות למהלכים מסוכנים. איך? כמו בצבא, באמצעות תוכניות ('תרגולות') מוכנות מראש. אם לפני שבוע וחצי היו מוכנים לנו במגירה עשרות ממים מושחזים נגד שחרור מחבלים, עתירה לבג"ץ נגד החלטה כזו (שנדרש רק למלא בהן את שמות המחבלים), סרטוני יוטיוב אפקטיביים, רעיונות להפגנות נקודתיות אך בעלות פרופיל תקשורתי גבוה, אפשר היה ליצור דינמיקה שהייתה עשויה לאלץ את נתניהו לעכב ואולי גם לדחות את ההחלטה.

עכשיו כבר מאוחר מדי, אבל הוויתורים הבאים כבר מתבשלים. כדאי שנהיה ערוכים להם.