הרב שי פירון כמשל

הרב מאיר גולדמינץ , א' באלול תשע"ג

הרב מאיר גולדמינץ
הרב מאיר גולדמינץ
צילום: עצמי

כאשר יאיר לפיד העמיד את הרב שי פירון כמספר 2 ברשימתו לכנסת, "פירשנו" כל העיתונאים, שבכך הוא מתכוין "לקרוץ" לדתיים ולמתנחלים. "הנה, יאיר לפיד אינו כאביו טומי, ומפלגת "יש עתיד" אינה ממשיכת דרכה של "שינוי". יש כאן דרך אחרת המחברת את כל המגזרים בעם."

אף הרב שי פירון הסביר את חבירתו הפוליטית ליאיר לפיד בכך ש"היהדות שייכת לחברה כולה, הגיע הזמן להפסיק להשתמש בשנאה ובקיטוב. להיפרד מהשנאה הזו שפירנסה את הפוליטיקה, ולדבר על חיבור".

באותה תקופה אישתי שאלה אותי, מה התועלת ליאיר לפיד "לשלם" מנדט שלם לכיפות הסרוגות. כמה דתיים לאומיים יצביעו עבורו, בעקבות הצנחתו של הרב שי פירון לרשימה?

עניתי לה, שמטרתו אינה רק למשוך קולות דתיים לאומיים. יש הרבה יהודים מסורתיים בציבור הרחב, שעבורם נועדה מועמדות זו. רבים מהם חוששים ממפלגה נוסח "שינוי", והצטרפותו של הרב שי פירון לרשימה, נותנת להם את התחושה שיאיר לפיד אינו כאביו טומי. המחשבה על הקולות שלהם היא זו שגרמה ליאיר לפיד להביא את הרב שי פירון לכנסת.

אך נראה, שלא אני ולא אישתי הבנו את עומק הסיבה להבאת הרב שי פירון אל יש עתיד. משיכת קולות בקלפי זו הסיבה החיצונית, אך בעומק הדברים, הסיבה מהותית הרבה יותר.

בעת הקמת הממשלה, יאיר לפיד עמד על כך, שתיק החינוך ימסר לידי חברו הרב שי פירון. על עניין זה הוא הטיל וטו. אפילו כאשר עמ
מכיון שמהלך כזה גורר התנגדות עזה בקרב הציבור הדתי, המודע לזהותו היהודית והחושש מהשלכות המפגשים בין יהודים לערבים, עלתה הצעה, שבשלב זה התוכנית לשילוב מורים ערבים תתחיל רק בבתי ספר חילונים
ד במאבק מול גדעון סער, שחשק להמשיך בתפקידו ואף ביסס על רצונו זה את פירסומי הפריימריס שלו, יאיר לפיד לא נרתע.

הוא איים, שאם תיק החינוך לא ימסר לידי שותפו הרב שי פירון, לא תקום הממשלה בישראל. איים, וקבל. נתניהו העדיף להתמודד מול מקרבו גדעון סער, מאשר להותיר את יש עתיד מחוץ לממשלה, ותיק החינוך נמסר לידי הרב שי פירון.

מה עשה הרב שי פירון בתפקידו זה?

הדבר הראשון שעשה שר החינוך החדש, היה להטיל רפש בתלמודי התורה, אשר לטעמו הם מתמקדים יתר על המידה בלימוד תורה, ואינם מחנכים את תלמידיהם לערכים החשובים "באמת". כך הוא מנסה לכפות על תלמודי התורה (החרדים והציונים) לימודי ליב"ה, בניגוד לדעת ההורים השולחים את בניהם ללמוד שם, בניגוד לדעת תלמידי חכמים הסוברים שבגיל צעיר יותר חשוב להשקיע בחינוך ללימוד תורה ויראת שמיים, מאשר לחוכמות החול המסייעות במלחמת החיים הגשמיים, ובניגוד לבסיס הדמוקרטיה, הגורס כי לכל אדם זכות לדעה אחרת השונה מזו של שר החינוך.

במסגרת זו, משרד החינוך קיצץ שיעור גבוה מתקציבי תלמודי התורה והישיבות, עד כי לא היה תחום נוסף בתקציב המדינה, שהקיצוץ היה בו כה עמוק.

עם הזמן, התקדם הרב שי פירון לעבר "היהדות המתקדמת", והראה שלא רק הסיפא של דבריו מחייבת אותו ("להפסיק עם הקיטוב והשנאה"- במיוחד כלפי החרדים...), אלא גם הרישא ("היהדות שייכת לחברה כולה").

לאחרונה שומעים ממנו זמירות, שמשרד החינוך יממן את פעילותם של היהדות ה"מתקדמת", התנועה ליהדות "פלורליסטית", ושאר שמות של קונסרבטיבים ורפורמים.

אכן, לשיטתו, היהדות שייכת לחברה כולה. אני לתומי חשבתי שהכוונה, שצריך שכל עם ישראל ילמד תורה. ולכן במסגרת החינוך הדתי צריך למצוא מקום לכל ילד בישראל. אך מתברר שהכוונה הייתה אחרת. לשיטת הרב שי פירון, "היהדות שייכת לחברה כולה" פירושו, שכל אחד מהחברה רשאי לפרש את היהדות כרצונו. בין אם פירושו מתאים לכוונתו של בורא עולם – נותן התורה, ובין אם לאו.

ואולי, "החברה כולה" אינה כוללת את התורניים. שהרי להם אסור לפרש את היהדות ולחנך על פי הבנתם...

אך תוכנית "ספינת הדגל", זו שתשנה את פני החינוך היהודי בישראל בשנים הבאות, הינה רק בחיתוליה.

הרב שי פירון החליט לשלב מורים ערבים בחינוך יהודי. וכדי שהשתלבות המגזר הערבי בחברה הישראלית תקרום עור וגידים, הוא מתכנן גם מפגשי תלמידים בין יהודים וערבים.

אם חז"ל גזרו על ריחוק מגויים. גזרו על בישול עכו"ם, על פיתם, על שמנם ועל יינם, בא הרב שי פירון, ומקרב בין יהודים לגויים. שיכירו האחד את השני. ואולי גם האחד את השניה. הוא לא חושש "משום בנותיהם". לא חושש שהדבר יביא לנישואי תערובת. "הכל חינוך".

מכיון שמהלך כזה גורר התנגדות עזה בקרב הציבור הדתי, המודע לזהותו היהודית והחושש מהשלכות המפגשים בין יהודים לערבים, עלתה הצעה, שבשלב זה התוכנית לשילוב מורים ערבים תתחיל רק בבתי ספר חילונים. שם ההתנגדות פחות מוצקה. שם גם הציבור יותר עלול להיפגע. החיסון הטבעי של כל יהודי נגד נישואי תערובת והתבוללות, אצלם פחות חזק. "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך".

אך אל דאגה, שר החינוך הודיע, שגם בחינוך הדתי ישולבו מורים ערבים.

כשאנו שואלים מה ראה יאיר לפיד להעמיד את הרב שי פירון כמס' 2 ברשימתו לכנסת, ולמנותו לשר החינוך, כנראה חשבון הקולות בקלפי הוא הדבר הקטן. יאיר לפיד ראה בו כמי שיקדם את האג'דנה שלו בצורה הטובה ביותר.

אם שר חינוך "חילוני" היה מקצץ מחצית מתקציב הישיבות, ומנסה לכפות לימודי ליב"ה על תלמודי תורה, הארץ היתה רועשת, והיו רואים זאת כפיה אנטי דתית. אך כאשר שר חינוך דתי עושה זאת, הציבור יותר מקבל זאת.

אם שר חינוך "חילוני" היה מנסה לכפות שילוב מורים ערבים בבתי ספר יהודים, היו זועקים שהוא מוביל את עם ישראל לשמד. אך כאשר שר חינוך דתי עושה זאת (וכתנאי, שגם הבית היהודי יהיה שותף לממשלה...), אזי ההתנגדות נעשית אילמת.

מה הרב שי פירון עצמו חושב? האם באמת גם לפני שנה הוא חשב שראוי לממן רפורמים ולהכניס בכח מורים ערבים בבתי ספר יהודים? אינני יודע. אולי המחוייבות שלו ליאיר לפיד הביאה אותו להיות המוציא לפועל של רצונותיו של האיש, שהוא חייב לו את מעמדו ותפקידו.

האמת היא, שגוף המאמר מסתיים כאן. אך מכיון שסערת הבחירות לרבנות הראשית לא תמה, אי אפשר שלא להוסיף עוד נקודה למחשבה.

ידידו ושותפו של הרב שי פירון במשך שנים רבות בהרבה נושאים ציבוריים, הוא הרב סתיו. גם בבחירות לרבנות הללו, הם שיתפו פעולה בתהליכים הפרלמנטרים שקדמו להם, הן בדחיקת מועמדותו של הרב אריאל, והן בנסיון לקדם את חוק שטרן.

והשאלה הזועקת, מדוע מפלגות אנטי דתיות מוצהרות, כמו "יש עתיד" ו"התנועה" תמכו ברב סתיו? האם לפתע הם גילו את היהדות ה"יפה", ורצו להתחבר אליה, או שמא הם חשבו שדרכו הם יוכלו לקדם את המטרות שלהם?

רק נשווה בנפשנו מה היה קורה אילו היה נבחר רב סתיו להיות רב ראשי, בתמיכתם של יאיר לפיד וציפי ליבני, ובהתנגדותם של רבים מרבני ישראל. למי הוא היה חייב את בחירתו, לנושאי התורה או לעוקריה?