התמימות באמונה
התמימות באמונה

אנו נמצאים בתחילתו של חודש אלול. במעגל השנה מקבל חודש זה את מעמד חודש ההכנה לקראת הימים הנוראים.

אף היסטורית, זכינו לסליחתו של בורא עולם על חטא העגל בעליה השלישית של משה למשך ארבעים יום וארבעים לילה שהתחילו בראש חודש אלול ונמשכו עד יום הכיפורים. או אז התבשר משה רבנו מפי הגבורה "סלחתי כדברך".

כיון שכך, בחודש אלול אנו משתדלים להתקרב לבורא עולם במעשנו ובאמונתנו בחינת "אני לדודי ודודי לי - ראשי תיבות אלול. אחת מדרכי ההתקרבות לקב"ה היא ללכת בדרכיו בתמימות. בפרשה שנקרא בשבת הקרובה בע"ה, פרשת שופטים, דורשת מאיתנו התורה "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". על כך מפרש רש"י במקום (יח יג) "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות".

וביתר אריכות בדברי הרמב"ן: "שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו - רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו..."

מאז ומעולם שאף האדם לדעת מעבר למה שהוא רואה בעיניו. השאיפה לידיעת העתיד משתלבת עם שאיפות לפרוץ את גבולות עולמנו ולחקור "מה למעלה ממך ומה למטה ממך". שאיפה זו כוללת גם את ידיעת המרחבים הפיזיים האין סופיים הכוללים בתוכם כוכבים מרוחקים ומערכות אין סופיות, חורים שחורים וגלקסיות מתרחקות זו מזו, וגם את המרחבים הרוחניים הכוללים עולמות שלמים - שבעה רקיעים וארבע רוחות שמים, עולמות של אצילות, בריאה, יצירה ועשייה ועוד כהנה וכהנה עולמות שמעל עולמנו המקיפים אותנו מבחינה רוחנית.

וכיון שידיעת העתיד היא שאיפה חזקה ומשמעותית מאוד לפרט ולכלל, ומאז ומעולם רצו בני האדם לדעת מה עתיד לקרות להם ולעולם, ק

ההימנעות מהזדקקות לכוחות זרים וההליכה בדרכי ה' מתוך אמונה תמימה היא יסוד גדול באמונתנו ובחיבור שלנו לקב"ה. הדבר קשה שבעתיים בדורות שלנו, בהם אין נביא ואין אורים ותומים שיכולים לפצות על החסר והמבוכה הקיימים בציבור מפאת הערפל המוחלט ביחס לידיעת העתיד

יים חשש כבד שאנשים ינסו כל דרך לגלות מה צפוי להם בעתידם. ובחיפושיהם אחרי דרכים שונות ומשונות הם עתידים ללכת אחרי כוחות זרים, כוחות של טומאה ועבודה-זרה. לכן במקומות רבים מזהירה אותנו התורה מפני ההזדקקות לכוחות האלה. ואחת מהם גם בפרשתנו (יח י-טו):

לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:

ההימנעות מהזדקקות לכוחות זרים וההליכה בדרכי ה' מתוך אמונה תמימה היא יסוד גדול באמונתנו ובחיבור שלנו לקב"ה. הדבר קשה שבעתיים בדורות שלנו, בהם אין נביא ואין אורים ותומים שיכולים לפצות על החסר והמבוכה הקיימים בציבור מפאת הערפל המוחלט ביחס לידיעת העתיד. ואכן אנו יודעים שאף בדורנו ישנם המנסים בכל דרך לברר דברים ביחס לעתידם ונופלים ברשתם של מתחזים למיניהם. בזמן שהתורה מעידה בנו במפורש "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

אולם, הציווי הזה אינו רק ביחס לשאיפה לידיעת העתיד הפוגמת באמונה התמימה. החזקוני אומר:

"תמים תהיה עם ה' אלקיך - לשון שלמות. אל תאמר אהיה ירא - יראה אחרת עמו כמו שמצינו בגרי אריות שכתוב עליהם את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים ונמצאת עמו חסר ביראה אלא תהיה ככלי מלא תם ושלם מענין אחד כלומר שלם תהיה עמו בכל מעשיך ובכל מחשבותיך ועל זה אמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו וגו'."

כלומר הדגש הוא על השלמות באמונתנו בה' בלבד "כי הוא אלוהינו אין עוד, אמת מלכנו אפס זולתו". ולפי החזקוני, ההקשר של הפסוקים דלעיל מדגיש בעיקר את ההסתמכות על כוחות זרים ולא על ה' לבדו. אותה התמימות נכונה לא רק ביחס להוברי שמים, אלא בכל דבר שבני אדם נוטים לשים בו את מבטחם. הפסוק בתהלים (מ ה) אומר: "אשרי האיש אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב".

כל דור ורהביו, כל דור ונסיונותיו. לעתים הרהבים הם חשבון בנק יציב ולעתים מעביד סמכותי ורב השפעה. לעתים הרהבים הם בורסה בקו עליה ולעתים הם יכולים להתגלות בתור מתקני התפלת מים.

לא שהדברים הללו הם דברים שליליים, אך כל אלו הם דרכי ה' להעניק לנו ברכה, ואם איננו מזהים זאת ושֹמים בהם את מבטחנו, אז איננו תמימים באמונתנו ואנו פונים אל רהבים ושטי כזב.

מסופר שפעם ניגש יהודי אל החפץ חיים וסיפר במר לבו שמעבידו מתייחס אליו בקשיות לב נוראה ושהוא ממש חושש לפרנסתו. אמר לו החפץ חיים: אם היית מרגיש שמשמיים כועסים עליך אז אני מבין את החשש לפרנסתך, אך אם המעביד מתאכזר אליך, מה למעביד ולפרנסתך? הביט השואל בחפץ חיים כלא מבין את תשובתו, מה פירוש "מה למעביד ולפרנסתך?" הסביר לו החפץ חיים: הפרנסה היא מאת ה' והשאלה היא רק באיזה צינור היא עוברת אליך. כל עוד יחסיך עם הקב"ה תקינים אין לך לחשוש לפרנסתך, ולכן מה זה משנה אם זה מעביד זה או אחר?

האמונה התמימה שהכל מאת ה' עומדת בניסיון יומיומי זה דורות רבים ועל כך בעצם מצוה התורה - תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

וכלשון הפסוק בתהלים (נה כג): "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק". היכולת לבנות השקפה כזו מותנית בקירבה לקב"ה, ועל כך יש לעמול במהלך חודש הרחמים והסליחות.

נקווה שנחוש כולנו עלייה בקודש והתקרבות לבורא עולם במהלך התקופה הבאה עלינו לטובה ברוח פרק התהלים שאנו מוסיפים בתפילות בחודש אלול: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: