מעשה נבלה ובגידה

בעז שפירא , ה' באלול תשע"ג

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

הבטן מתהפכת, הכותרות במהדורות החדשות מלמדות על שחרור קרוב של עשרים ושישה רוצחים ערבים, מאותו המין שטבחו לפני כשנתיים את בני משפחת פוגל מאיתמר השם יקום דמם.

אני מזכיר דווקא טובחי משפחת פוגל משום שדומה שריחוק הזמן ועמעום הזיכרון הקולקטיבי הוא אשר מאפשר להנהגה רופסת, פושעת  ונעדרת מוסר להעביר החלטה שערורייתית לשחרור רוצחי יהודים מלפני עשרים שנה בכזו קלות ובלא התנגדות כמעט.

בין הרוצחים הערבים העתידים להשתחרר לבין הרוצחים הנאצים שהמיטו על עמנו שואה אין כל הבדל מהותי. אלה כמו אלה רצחו יהודים בשל היותם יהודים.

היטיב להגדיר את הרוצחים הערבים הללו ברל כצנלסון כ- " נאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח".

והנה כאן והיום במדינת היהודים עומדת ממשלת ישראל לשחרר שוב בפעם המי יודע כמה מפלצות אדם לרחובה של עיר.

העוול המוסרי זועק לשמים ואי הצדק דוקר את הלב הפצוע משנות טרור ושכול. זהו ניצחון הרשע ואובדן מוחלט של ערכים מצפון ומ
אין קודשי האומה, אין כבוד לשכול, אין ערבות הדדית, אין אחריות לאומית ואין לנו הנהגה לגיטימית השומרת עלינו ביושר, בנאמנות ובמחויבות לשמירת כבודנו הלאומי וחיינו ממש
וסר! כיצד יתכן שבכזו קלות בלתי נסבלת ממשלה של יהודים במדינת היהודים מסכימה לכזה פשע מופקר?

כלו הקיצים ויבש מעין ההסברים. כל מי שהרים ידו בעד שחרור הרוצחים הוא פושע נגד עמנו, אם תרצו- שותף בדיעבד לרצח. כל הסבר או תירוץ אחר דינו להדחות. יש דברים שלא עושים אלא שאצלנו כאן במדינת היהודים התשע"ג דומה שנפרצו כל הסכרים.

אין קודשי האומה, אין כבוד לשכול, אין ערבות הדדית, אין אחריות לאומית ואין לנו הנהגה לגיטימית השומרת עלינו ביושר, בנאמנות ובמחויבות לשמירת כבודנו הלאומי וחיינו ממש.

בכוונת מכוון אינני נכנס כאן לדיון (המוצדק כשלעצמו) בדבר הסכנה הביטחונית המיידית, בדבר אובדן חיי יהודים הצפוי בעקבות שחרור כזה ועוד עניינים מעשיים הקשורים כולם בתועלת ובאחריות. הדיון הזה התקיים לעייפה טרם עסקת שליט המופקרת ולא כאן המקום לדוש בו.

שורה של פוליטיקאים חדלי אישים עושים בנו, במורשתנו, בכאבנו המשותף ובשכול המקודש לכולנו כרצונם תוך שהם מסכנים את חיינו, מכים במורל הלאומי, מבזים את כבוד מתינו הנרצחים ושמים אותנו ללעג ולקלס בפני אומות העולם, שונאינו ומבקשי נפשנו הרוצחים הערבים  בראשם.

הצביעות, הו הצביעות......שוו בנפשכם את אובאמה מעניק חנינה לבן לאדן מאל קאעידה, נסו לדמיין את שר החוץ קרי יושב למשא ומתן עם ראשי הטאליבן כשתנאי לקיומו הוא שחרור מחבלים ורוצחים ממחנה גואנטנמו. כל אלה בלתי אפשריים כמובן. רק היהודים יכולים !!

לו היינו עם בריא בנפשו, כזה העומד על המשמר ואינו מוכן לשמש אסקופה נדרסת , כי אז היו מאות אלפים או מיליוני יהודים יוצאים לרחובות ומונעים בגופם את החרפה הביזיון והפשע המוסרי שאין לו כפרה. אלא שכולנו מוכים וחבולים, למודי ניסיון מר לפיו דבר לא יועיל והרשעים יעלוזו עוד.

מצאתי עצמי מדמיין את התסריט דלקמן: בבוא היום הקשה מנשוא בו יצאו הרוצחים באוטובוסים אל החופש יתייצב על אחת הגבעות איש יהודי גיבור חיל כשבידיו האמצעים הנחוצים למנוע את העוול ולעשות צדק. במסירות נפש ובהקרבה עצמית מצליח היהודי העשוי ללא חת לסכל את מעשה הנבלה המושחת ולמנוע חבירת הרוצחים הנאלחים להוריהם מולידהם  לחגיגות ניצחון בלתי נגמרות.

לו היה בקרבנו איש כזה היה הופך בן לילה לגיבור לאומי, כזה ששמו  ייזכר לנצח בתולדות האומה כמי שמנע רצח יהודים נוסף, כמי שהציל את כבודנו הלאומי הנרמס, כמי שעשה צדק.

כמובן שהתסריט דלעיל לקוח מן הדמיון ואיש לא יעשה זאת. כתרגיל מחשבתי בלבד שאלו את עצמכם- לו נמצא כזה, היש יהודי שיוקיעו ?  הימצא מי שישפוט אותו? אם כן, בעוון מה?

אשר ל"מנהיגים" המוכנים לכל מעשה נבלה, המתכחשים לכל הבטחותיהם, הבועטים בכל ערכיהם מבית והמוכנים לעשות מעשים שיש בהם כדי לסכן את קיומנו ולפצוע שוב את נפשותינו מוכות השכול והצער אקדים ואדגיש: אין בנמצא  יהודי המייחל למותו חלילה של יהודי אחר, עבדכם בכלל זה.

בכפוף לאמור אבקש לומר את הדבר הכאוב הבא: אינני רוצה שיהודי כלשהו בארץ או בעולם ייפגע מהרוצחים אותם עתידה חלילה הממשלה המסואבת והפושעת לשחרר בקרוב. אני נושא תפילה שלא יקרה כדבר הזה. יחד עם זה באם חלילה ולמרות רצוני ותפילותיי ייפגע מאן דהוא על ידי המפלצות הערבי/נאציות אותן משחררת ממשלת זדון נגד רצוננו, על כורחנו, למגינת לבנו ולאסוננו, כי אז ראוי שהנפגע יהיה מבין הפושעים ששחררו את הרוצחים.

מי שהרים ידו בהפקרות ותוך אובדן כל דרך בהיותו מוכן "לקחת סיכון" בדבר התוצאות, יתכבד וישא בעצמו בתוצאות הרות האסון של מעשהו הנפשע !!